ההקלות בתנאים לרישיון נשק עלולות להפוך אותנו לאמריקה

מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר ערערה קשות את תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. תחושה עמוקה של אי-מוגנות אישית יצרה מוטיבציה אצל האזרחים להתחמש בנשק אישי. מגמה זו התחזקה לאחר אישור ההקלות בתנאי הסף לרישיון לנשק אישי.

בישראל ישנם למעלה מ-120 אלף בעלי רשיון לנשק אישי. לפי המשרד לביטחון לאומי, בחודש וחצי שלאחר פרוץ המלחמה חל גידול עצום בהיקף הבקשות לרישיון נשק - כ-236 אלף בקשות, פי חמישה מהבקשות שהוגשו ב-2022. ההערכה היא שסך הבקשות יגיע למעל 300 אלף. במקביל, הוקמו כ-800 כיתות כוננות ברחבי הארץ, שבמסגרתן מתבצע חימוש מאסיבי של אזרחים.

לפי הקריטריונים המקלים, כל אדם בגיל 21 ומעלה ששירת כלוחם במשך שנה או בשירות צבאי אחר במשך שנתיים, ואישה ששירתה שנת שירות צבאי, לאומי או אזרחי - יהיו זכאים לשאת נשק אם הם מתגוררים, עובדים או לומדים ביישוב המוגדר זכאי. זאת בשונה למצב שהיה עד היום בו נדרש היה להציג שירות צבאי או אזרחי מלא. בנוסף, נקבעה זכאות גם למתנדבים פעילים במשטרה, במכבי אש או בארגוני הצלה. ניתן פטור נרחב מחובת ריאיון אישי של מגיש הבקשה, ובכל מקרה הריאיון הפיזי הומר בריאיון טלפוני.

מדיניות זו הינה בעלת פוטנציאל השפעה דרמטי על אופי המרחב הציבורי בישראל. שורה של מחקרים מלמדים על קשר מובהק ועקבי בין זמינות מוגברת לכלי נשק פרטיים לבין גידול מהותי בשיעור מקרי המוות כתוצאה מירי באירועים פליליים, תאונות והתאבדויות. כמו כן, נשק ברישיון עלול במידה רבה להפוך לנשק "בלתי חוקי", מכיוון שרוב כלי הנשק הבלתי חוקיים מקורם בכלי נשק מורשים.

על כל זאת נוסף מרכיב האלימות במשפחה. בעת משבר חירום לאומי חלה עלייה בהיקף מקרי האלימות במשפחה. המתח, הלחץ והמצוקה הקשה, לצד הלחץ הכלכלי הגובר, משפיעים על העומס הרגשי. בקרב משפחות שפונו, היעדר שגרה, מסגרות קבועות והשהות הממושכת יחד מייצרים מתח ולחץ, שעלולים להתפרץ לכדי אלימות. חלקם גם חוו טראומה ופוסט טראומה ממתקפת הטרור ומהמלחמה, שמגדילים גם הם את הסבירות לאלימות. לפי ארגון נעמת, כחודש וחצי לאחר פרוץ המלחמה, חל גידול של 45% בהיקף הפניות לארגון ורובן עסקו באלימות במשפחה.

בישראל כ-200 אלף נשים לכודות במעגל האלימות. לפי ארגון ויצו, בשנת 2022 חלה עלייה של 100% בהיקף התלונות בגין אלימות במשפחה, בהשוואה ל-2021. כ-35% מהתלונות שהוגשו במשטרה נסגרו, רובן (68%) עקב חוסר ראיות. בנוסף, שליש מהנשים שנרצחו בישראל ב-2021 נרצחו על-ידי גברים שנשאו נשק ברישיון.

מחקרים בישראל ובעולם מצאו שככל שהמדינה מאמצת חוקי נשק מתירניים יותר, כך חלה בהתאמה עלייה במקרי רצח של נשים. הזמינות לנשק מעלה את הסיכון לרצח נשים בביתן פי 5-3. קיים גם קשר ישיר בין הזמינות לנשק להיקף האלימות במשפחה. נוכחותו של נשק בבית אלים מגבירה תחושות של פחד ושיתוק, גם אם לא נעשה בו כל שימוש.

נדבך נוסף הוא הכשל המערכתי שקיים בהליך עדכון האגף לרישיון כלי ירייה. בחינת המסוכנות של מגיש הבקשה לא כוללת בירור מול משרד הרווחה והמשטרה על תלונות שהוגשו נגדו בגין אלימות במשפחה. מיעוט מהנשים החוות אלימות מגישות תלונה במשטרה, ולרוב יפנו לגורמי הרווחה. כמו כן, חלק ניכר מההליכים המשפטיים בתחום לא מבשילים לכדי כתב אישום ובכל מקרה, כל עוד לא נקבעה הרשאה, לא יופיע רישום פלילי במשטרה. לפיכך, היעדר חובת פנייה למשטרה ולגורמי הרווחה מהווה סכנה לזוגתו ולבני משפחתו של מגיש הבקשה. בנוסף, קיימים כשלים תפעוליים בעדכון האגף כשביהמ"ש מוציא צו הרחקה בגין אלימות במשפחה, וכשל הטמון באי-העברת מידע מהביטוח הלאומי על נפגע נפש המקבל קצבת נכות כללית.

החשש העמוק משינוי המדיניות מלווה כבר עתה נשים הנמצאות במעגל האלימות. ביטוי לכך עולה בנתונים שפרסם משרד הרווחה, לפיהם כחודש וחצי לאחר ההחלטה חלה עלייה של פי שלושה במספר הפניות לביצוע הערכת מסוכנות לגברים שהגישו בקשה בהשוואה לשנת 2022 כולה.

בשל כל זאת, השינוי במדיניות חייב להתבצע במקביל לקביעת מענים לסכנות ולכשלים. מעבר להעסקת גורמים מוסמכים בלבד, על האגף לרישוי כלי ירייה לפנות באופן מוסדר למשרד הרווחה לבירור מסוכנות על אלימות במשפחה. במקרה שהאישה מוכרת לרשויות הרווחה כמי שנמצאת במעגל האלימות, על הבקשה להיפסל מידית. בנוסף, נדרש להקים מנגנון סדור של העברת מידע לאגף כלי ירייה מהביטוח הלאומי על פגועי נפש. יש לדרוש ממגיש הבקשה להמציא אישור מהמשטרה לפיו לא הוגשו נגדו תלונות על אלימות ואלימות במשפחה; להחזיר את חובת הריאיון האישי הפיזי; להרחיב את ההכשרה המקצועית, העומדת כיום על 4.5 שעות בלבד; ולדרוש אישור על רכישת כספת תקנית בבית.

מאחר והאגף לרישוי כלי ירייה מבצע פיקוח רק על בעלי נשק ארגוני, בעלי הנשק הפרטי נמצאים 'מתחת לרדאר'. לכן, נדרש פיקוח עתי לבחינת המשך עמידתם בתבחינים. חשוב שיוקצו משאבים, כתוספת כח אדם ותיקצוב, שיאפשרו פיקוח יעיל ומשמעותי שיעמוד בהלימה לגידול העצום של נושאי הנשק. חשוב גם שבמשטרה ובמערכת הבריאות יאספו נתונים באופן שיטתי, מפולח ושקוף לציבור באשר להשפעתה של המדיניות החדשה.

ללא נקיטת מהלכים אלו, חוסר הביטחון האישי בציבור, ברחובות ובבתים, יגבר ויהפוך לקטלני יותר עם הזמן. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להימנע מהמציאות הקשה המאפיינת את החברה האמריקאית, ואשר נתפסת בקרב החוקרים כמגיפה עצומה הפוגעת בבריאות הציבור.

ד"ר יעל פרואקטור עוסקת בקידום שוויון מגדרי ודירקטורית בארגון 'עבודה שווה', הפועל לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה בישראל