רכב פורד מוסטאנג מאך E. היצרניות האמריקאיות כבר עצרו ייצור רכבים חשמליים |
סין מעבר לפינה: מה יקרה לענף הרכב האמריקאי אם טראמפ יבחר
נסיגת יצרני הרכב האמריקאים מהשוק החשמלי במקרה של כהונת טראמפ, יגרום להצפה של השוק במכוניות שיימכרו במחירי מבצע לצרכנים שלא בהכרח ירצו אותן, והן ייוצאו. עבור השוק הישראלי - זה טוב. בטווח הרחוק, אם האמריקאים ישהו תקציבי מחקר ופיתוח של רכב חשמלי - הם ימצאו את עצמם הרחק מאחור
"לכולם יש שבע מכוניות חשמליות, הן נפלאות. אבל הן לא נוסעות רחוק. אצלי? אצלי זה יסתיים ביום הראשון. אם אתם רוצים לקנות מכונית כזאת, אני לא מזלזל בכם. אם אתם רוצים לנסוע חמישה שישה קילומטרים וחזרה הביתה, לחבר את המכונית לשקע ולחכות לבוקר למחרת כדי לקנות עיתון, זה בשבילכם". הנאום ההזוי והלא מבוסס עובדתית נשמע לקוח מרוטינה של קומיקאי ציני במיוחד שניכר שאינו בעליה של מכונית חשמלית ואינו מכיר בעלים של כזו, אבל הדובר הוא לא אחר מנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ.
ודבריו שנאמרו בעצרת בחירות במיניסוטה זכו למחיאות כפיים סוערות ותרועות מהקהל. התגובות לנאום מיליטנטיות עד אלימות וטראמפ כנראה יודע היטב שיש לו ביד קלף מנצח. מבחינת המגיבים מכוניות חשמליות הן השטן הדמוקרטי, כלי משחית שמיועד לטבעונים מקליפורניה: "כל הדברים האלה, המכוניות האלה, מייצרים אותן בסין בזמן שלנו יש מתחת לאדמה דלק, המון דלק". הנואם, יוזכר שוב, אינו מנכ"ל של יצרנית נפט או קומיקאי כושל, אלא מועמד לנשיאות ארצות הברית שעשוי לזכות.
טראמפ רציני מאוד ויש לו כמה סיבות להטיל דופי במכוניות החשמליות. ראשית: מכוניות חשמליות הן ה"בייבי" של ג'ו ביידן, מחליפו בתפקיד. ביידן יזם תכנית סובסידיות מקיפה לרכב חשמלי שמעניקות אלפי דולרים למי שיסע במכונית ירוקה. שנית, לפי פרסומים בארה"ב טראמפ נתמך על ידי לובי של חברות הדלק. שלישית, ה"בייס" של טראמפ הוא מסוג האנשים שמעדיפים טנדר גדול ומונע בבנזין עם כלב ציד מאחור ורובה בתא הכפפות. ומעבר לכל אלה, טראמפ רוצה להשיג את תמיכת ארגון עובדי תעשיית הרכב האמריקאי שבימים אלה מתמודד עם גלי פיטורים הנובעים ישירות ממעבר של יצרני הרכב האמריקאים לייצור של מכוניות חשמליות, מה שדורש פחות עובדים שמתמחים במשימות ה"פשוטות" כלומר לרתך ולהדק ברגים - ויותר עובדים בעלי בקיאות באלקטרוניקה, מיחשוב, סייבר, בקיצור עובדים משכילים. טראמפ גם מתייחס בנאומיו לחשש מפני מצב שבו משאיות ענק בעלות יכולות אוטונומיות ישנעו סחורות ממקום למקום. טסלה חתמה לאחרונה על חוזה נאה עם פפסיקו לדוגמה והיום בו המשאיות של טסלה יסעו בלי סיוע אמיתי של נהג כבר נראה מעבר לסיבוב הבא. ואת טראמפ זה מדאיג מכיוון שהוא מבין את כוחם של ארגוני ה"TEAMSTERS"- נהגי המשאיות של ארה"ב שידועים בכוחם הפוליטי עוד מימי המאפיה של שנות החמישים.
אם נבחן את ההיסטוריה, תעשיית הרכב האמריקאית ידועה ביכולתה לאמץ אג'נדות של נשיאים מכהנים זמן קצר לאחר מינויים. באופן פלאי, אחרי מינוי ביידן יצרני הרכב האמריקאים שלפו בהמוניהם תוכניות מגירה לייצור של רכב חשמלי, רק שהתוכניות האלה בנתיים נמצאות בעוכריהן של היצרניות האמריקאיות: פורד בינתיים מקצצת משמרות במפעליה ומודיעה על צמצום של תכניות לייצור של רכב חשמלי. את התכנית שלה לסוכנויות שכללה הקצאות קפדניות של מכוניות חשמליות פורד ביטלה ופתחה את המכירה לכולם, רק להעיף מלאי. קדילאק כבר הודיעה כי היא נסוגה מתכנית החישמול השאפתנית עליה הכריזה. גם ג'נרל מוטורס שבשנת 2020 חשפה היצע שאפתני של רכבים חשמליים עתידיים כמעט ולא מייצרת אותם כיום והודיעה במקום כי תשים תכניות "על אש קטנה" ותתמקד ברכבי פלאג אין הייבריד. גם פולקסווגן דוחה בכורות לשוק האמריקאי. עבור יצרני הרכב האמריקאים שמפסידים כסף על מכוניות חשמליות, אפשר לומר שבחירה בטראמפ תהיה חלום של ארבע שנים של תאוות בנזין.
בל נטעה: יצרני הרכב האמריקאים לא רוצים להציל את הסביבה, הם רוצים למכור מכוניות ברווח משמעותי - ויש להם יכולת מרשימה להתאים את עצמם לנשיא המכהן. כניסה של טראמפ לתפקיד תפתור הרבה בעיות עבור יצרני הרכב האמריקאים. למרות שלל ההצהרות על עתיד ירוק, מה שהם יודעים לייצר הם רכבי בנזין. האייקונים הגדולים ביותר של האמריקאים הם מבוססי בנזין, תרבות המרוצים מבוססת בנזין. ובחירה בטראמפ תבטיח ליצרני הרכב האמריקאים המשך דרך חלקה למשך עוד ארבע שנים לפחות של זיהום. אבל כאן יש כמה בעיות: ראשית: העולם כבר אינו ארצות הברית. העובדה שבארצות הברית מעדיפים להמשיך לשיר שירי הלל לבנזין (המילה GASOLINE חוזרת על עצמה לא מעט בנאום של טראמפ) לא הופכת את ארצות הברית למובילה או לקובעת טרנדים. אם כבר- היא משתרכת מאחור.
באירופה יש כעת ירידה זמנית במכירות של רכב חשמלי. לפי דוחות סיכום המכירות האחרונים של ACEA (ארגון הגג של יצרני הרכב האמריקאים), טסלה מודל Y שהיתה מלכת המכירות בשנה שעברה הידרדרה וכבר אינה בחמישיה הראשונה המורכבת כולה ממכוניות בנזין, אבל זהו מצב זמני, בגלל שבאירופה יש רגולציה מחייבת שתדרוש מיצרני הרכב תוך עשור לומר שלום לבנזין. על סין אין בכלל מה לדבר: סין מככבת אצל טראמפ כמעין מקור של רוע עולמי, אך עובדתית תעשיית הרכב החשמלי בסין משגשגת. ולא זו בלבד שהיא משגשגת: היא מאיימת על שוק הרכב האמריקאי. למעשה, לראשונה אם יצרני הרכב האמריקאים יבחרו לא להשקיע ברכב חשמלי במהלך ה"אוויר לנשימה" שכהונת טראמפ תעניק להם, הם אומנם יוכלו למכור טנדרים ומכוניות שרירים עתירות כוח וזיהום, אבל הם גם יאבדו נתח שוק משמעותי לטובת אמריקאים שכן יבחרו ברכב חשמלי. כך שהפעם, הבחירה של יצרני הרכב האמריקאים קשה: מחד, טראמפ מצהיר בראש חוצות שאם אכן ייבחר, המכונית החשמלית תהיה נחלת העבר. אי אפשר להתעלם מהיקף המיליטנטיות שבהצהרותיו. מאידך, הפעם התעלמות מהמכוניות החשמליות עלולה להפוך את ארה"ב שהצמיחה את טסלה למדינה "מנודה טכנולוגית" שבלית ברירה תצטרך להדביק פערים מהר עם תום כהונת טראמפ, אם וכאשר זו תתרחש.
ומה עם שוק הרכב הישראלי? כיום למכוניות חשמליות מתוצרת יצרני רכב אמריקאים אין בכלל נתח שוק משמעותי בשוק הישראלי, מהסיבה הפשוטה שיבואני הרכב הישירים שאמורים לייבא אותן לישראל בחרו לא לעשות זאת: פורד מוסטאנג מאך E החשמלית אינה מיובאת על ידי דלק מוטורס. את קדילאק ליריק החשמלית לא זכינו לראות בישראל וגם השברולט בולט העממית רדופת הריקולים לא זכינו לראות בישראל בשיווק של UMI. טכנית, יבואני הרכב האמריקאי העדיפו לשים את "הביצים החשמליות" בסל של מותגים סינים. אבל שוק היבוא שאינו מבוצע דרך יבואני הרכב הישירים - בהחלט מושפע.
כפי שפורסם ב"כלכליסט" הרכב החשמלי הנפוץ בישראל ביבוא אישי הוא ההאמר החשמלי. נסיגה של יצרני הרכב האמריקאים מהשוק החשמלי, הגם שזו תהיה לפרק זמן שיוגבל על ידי כהונת טראמפ, אם וכאשר זו תתרחש, יגרום להצפה של השוק האמריקאי במכוניות שיימכרו במחירי מבצע לצרכנים שלא בהכרח ירצו אותן. במצב כזה מכוניות יטפטפו החוצה, כלומר בין היתר ייוצאו. עבור השוק הישראלי - זה טוב. אבל בטווח היותר רחוק, אם היצרנים האמריקאים יבחרו בקרוב להשהות תקציבי מחקר ופיתוח של רכב חשמלי במהלך כהונת טראמפ, הם ימצאו עצמם הרחק מאחור, וזו לא תהיה הפעם הראשונה שתעשיית הרכב האמריקאית עשתה זאת. בשנות ה-80 היפנים כבר הוכיחו היטב שניתן להביס את האמריקאים באמצעות יתרון טכנולוגי. בפעם הבאה ייתכן שאלה יהיו הסינים.