רישום מאגרי מידע – חובה ארכאית הפוגעת באינטרס הציבורי

לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין (בעניין סוריאנו נ' העין השביעית עיתונות עצמאית, חוקרת וחופשית) העוסק בחובה לרשום מאגרי מידע בפנקס מאגרי המידע המנוהל על-ידי הרשות להגנת הפרטיות, חובה שהפסיקה בעניינה מצומצמת, ומקומה בימינו שנוי במחלוקת.

חוק הגנת הפרטיות אוסר על ניהול או החזקה של מאגרי מידע העומדים בתנאים מסוימים הקבועים בחוק, לרבות מאגרים המכילים מידע רגיש, וזאת אלא אם נרשמו בפנקס מאגרי המידע. ייתכן וכאשר תוקנה חובת הרישום בשנת 1996, הייתה בה תכלית ראויה, וכי מבחינה פרקטית ניתן היה לרשום את כלל המאגרים שהיו קיימים בזמנו במדינת ישראל. אולם, בעידן בו מידע אישי נאסף בהיקף רחב מאוד, באופן יומיומי ובמגוון דרכים וכאשר מספר המאגרים המחויבים ברישום הינו אסטרונומי, חובת הרישום נראית ארכאית ותמוהה.

בפסק הדין האמור קבע בית המשפט כי המאגר שנידון בו אינו חוסה תחת הפטור מרישום מאגרים הקבוע בחוק, וכי המסקנה המתחייבת (והנכונה בהתאם ללשון החוק) אליה הגיע בית המשפט היא שבהיעדר רישום בפנקס מאגרי המידע, נאסר על הנתבעת (אתר העין השביעית) לנהל ולהחזיק את המאגר. יובהר, כי החלטה זו של בית המשפט התקבלה מעצם אי רישומו של המאגר בלבד, ללא שבית המשפט ערך בחינה לגבי עמידת המאגר בחובות המהותיות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות ולגבי חוקיות האיסוף והשימוש במידע הכלול במאגר.

חשוב להדגיש כי בחוות הדעת שהגישה הרשות להגנת הפרטיות לבית המשפט במסגרת ההליך, טענה הרשות כי היא כלל אינה נוהגת ליזום פעולות אכיפה שעיקרן אכיפת החובה לרישום מאגרי מידע, בפני עצמה. הרשות ציינה כי היא מתמקדת באכיפת החובות המהותיות המוטלות על בעלי מאגרי מידע, וככל שבמסגרת הליך אכיפה שנפתח על ידה בחשד להפרת הוראות אחרות בחוק הגנת הפרטיות ימצא כי הגוף המפוקח לא קיים את חובת הרישום, אז הרשות "תיקבע הפרה גם בעניין זה". כמו-כן, בית המשפט ציין כי הדיון בשאלת חובת רישום מאגרי המידע לא מהווה דרך המלך לדון בטענות של בעל דין להסרת מידע אישי על אודותיו מרשת האינטרנט, אך הדגיש כי כל זמן שחובת הרישום קבועה בדין, יש לקיימה, וכי משמעות אי קיומה היא שלא ניתן לנהל ולהחזיק מאגר מידע הכפוף לחובת הרישום. בכך שלח בית המשפט מסר חד וברור לגורמים המחזיקים ברשותם מאגרי מידע הכוללים מידע אישי, לבל יטעו לחשוב שחובת הרישום היא אות מתה. היעדר רישום עשוי לגרום לנזקים משמעותיים וזאת עקב הפסקת פעילות מאגר המידע, וזאת גם אם המאגר מנוהל בהתאם להוראות המהותיות של חוק הגנת הפרטיות וכל חטאו של בעל המאגר הוא היעדר רישומו של המאגר בפנקס מאגרי המידע.

עו"ד אלה טבת ועו"ד רועי לאור | צילום: יח"צ

השאלות המתבקשות לאור פסק הדין הן האם ניתן כיום להצדיק את הצורך ברישום מאגרי מידע? מדוע מתעקשים משרד המשפטים והכנסת לשמר (אף אם בצורה מצומצמת יותר) את חובת הרישום גם בהצעת תיקון לחוק הגנת הפרטיות הנידונה בימים אלה בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת? וכל זאת במיוחד כאשר חוקי הגנת הפרטיות שחוקקו לאחרונה בעולם אשר מותאמים בצורה משמעותית יותר לעידן טכנולוגיית המידע בו אנו מצויים אינם כוללים חובה זו.

לדידנו, הדרישה לרישום מאגרי מידע אינה ישימה בימינו, הנטל שכרוך בה עולה על הרווח לציבור, וכפי שעולה מפסק הדין היא אף עשויה לפגוע באינטרס הציבורי, שעה שהיא מאפשרת מחיקה של מאגרי מידע ולו רק בשל אי עמידה בחובה הטכנית לרשמם. אנו סבורים כי על הכנסת לקדם בהקדם תיקון של חוק הגנת הפרטיות, לבטל את חובת רישום המאגרים כליל ולמקד את המשאבים המצומצמים שעומדים לרשות הרשות להגנת הפרטיות במערך אכיפה משמעותי ובטיפול בתלונות הציבור. הניסיון בעולם הוכיח שחוקים ברורים ומנגנוני אכיפה ופיקוח יעילים, ולא חובות מילוי טפסים ומרשמים, הם אלו שמקדמים שמירה על האינטרס הציבורי ופרטיות הציבור, והגיעה השעה שגם ישראל תיפרד מחובת רישום מאגרי המידע.

מאת עו"ד אלה טבת, שותפה ומנהלת את מחלקת קניין רוחני ופרטיות במשרד עו"ד גרוס ושות' ועו"ד רועי לאור, שותף במחלקה