"הפצועים מקבלים מעטפת כלכלית מיידית; שילמנו מענקים ומקדמות בלי ועדות רפואיות"

שלוש שנים לאחר דו"ח ביקורת חריף על תפקודו, רביזיה בסדרי ושיטות העבודה, תוספת תקציבית של 900 מיליון שקל ואיציק סעידיאן אחד שהפך לסמל המאבק של נפגעי הפוסט טראומה – הגיע רגע האמת של אגף השיקום במשרד הביטחון.

מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" עד סוף נובמבר הכיר האגף - שאחראי על טיפול, ליווי ושיקום כולל לפצועים בגוף ובנפש מהשירות בכוחות הביטחון – ב־2,005 נכים חדשים מתוך 4,718 פצועים שיכולים להגיש בקשה להכרה. רק ההפניות לאשפוזים וטיפולים רפואיים של פצועים אלה מתחילת הלחימה מסתכמים בכ־14 מיליון שקל.

אלא שאלפי פצועים הם גם תוספת משמעותית של נכים שיזדקקו לתמיכה ושיקום של האגף בעתיד. הם יצטרפו ל־116 אלף נכי צה"ל ומערכת הביטחון, שכ־60 אלף מתוכם מטופלים כבר כיום באגף, כשהתקציב השנתי לדאוג להם בשנת 2022 עמד על 4.6 מיליארד שקל.

"מחקרית 80%-70% ממי שהשתתפו באירועי לחימה אמנם לא יפתחו PTSD (הפרעות פוסט טראומתיות, ת.ג), אבל עדיין אנחנו צופים שב'חרבות ברזל' יהיו למעלה מ־1,000 פצועי לחימה שיסבלו מפוסט טראומה ויגיעו לאגף, והם יצטרפו לכ־8,500 נפגעי PTSD שמטופלים כאן כבר היום", אומרת לימור לוריא, סמנכ"לית וראש אגף שיקום במשרד הביטחון, בריאיון ל"כלכליסט".

לוריא, האישה הראשונה בתפקיד ראש אגף השיקום, הגיעה לתפקיד זה לפני כשנתיים וחצי, לאחר שכיהנה במשך כ־11 שנים כמנהלת אגף א' נכות בביטוח הלאומי וכסגנית סמנכ"ל הקצבאות.

כשכל אחוז נכות, בגוף או בנפש, הוא שווה ערך בממוצע ל־51 שקל בחודש לנכה, העלויות של טיפול ושיקום באלפי פצועים חדשים יצטרפו למה שמסתמנת כמלחמה היקרה בתולדות המדינה. "התגמולים שאנחנו משלמים יעלו במאות מיליוני שקלים", היא מעריכה.

הכסף הוא רק חלק מהתמונה הגדולה. בניגוד לנכים אזרחים, האגף מספק מענה ממוקד כולל לנכי צה"ל וכוחות הביטחון בכל התחומים (בריאות, רווחה, כללה ועוד), בלי שיצטרכו לנדוד בין משרדי הממשלה השונים.

מה עשיתם באופן מידי כדי לתת מענה לפצועים?

"בניגוד לעבר, ומתוך הבנה של גודל השעה, ההיקפים והצורך בשירות מהיר ויעיל, במלחמה הזאת החלטנו להקדים את הקשר עם מי שעתיד להיות באחריותנו בגמר השירות".

איך זה בא לידי ביטוי בשטח מתחילת המלחמה?

"חיכינו לפצועים כבר בבתי החולים עם נציגים של האגף. זיהינו מראש מי מגיע או צפוי להגיע אלינו לאחריות האגף, ודאגנו לתת לכל אחד טלפון של איש קשר אחד שמרכז את כל הטיפול בו כדי שיתמוך, יכווין ויטפל בכל מה שצריך מולו ומול המשפחה שלו.

"בנוסף דאגנו לתת לפצועים חמצן כאן ועכשיו. טיפול רפואי או נפשי זה מובן, אבל גם מעטפת כלכלית מיידית. תשלומים ראשוניים בדחיפה, בלי שהם יצטרכו לאסוף קבלות ואסמכתאות, למשך ארבעה חודשים, וגם חבילת סיוע לכיסוי הוצאות בתקופת אשפוז או פיצוי אובדן ימי עבודה למשפחה שסועדת אותם".

יש לזה עלות מיידית ועלות בעתיד.

"שילמנו עד כה למעלה מ־10 מיליון שקל להוצאות ומענקים לפצועים במלחמה החל מ־7 באוקטובר. זה כולל תשלום מענקים, התאמת דירה והוצאות לבני משפחה של פצוע מאושפז ומקדמות על חשבון תגמולים וכל זה בלי ועדות רפואיות".

לוריא לא סתם מתעכבת על נושא הוועדות הרפואיות. זה היה מאז ומתמיד הנושא הרגיש והנפיץ ביותר בטיפול בנכי צה"ל וכוחות הביטחון. מי שהקריב מגופו ומנפשו להגנה על ביטחון המדינה מצפה באופן טבעי ליחס רגיש וקשוב ולמימוש החובה המוסרית והערכית של המדינה כלפיו, בלי שיצטרך לעמוד במה שנתפס בעיניו לא פעם כמבחן שבו הוא צריך להצדיק את המגיע לו.

לפי החוק, פצועים שיש להם מתחת ל־20% נכות רפואית – ויש אלפים כאלה שנפגעו בשירות לא מלחימה אלא למשל מתאונת עבודה או מחלה - כלל לא ילוו על ידי האגף בעתיד. הטיפול בהם יסתיים לרוב על ידי צה"ל (5% נכות) או בתשלומי מענקים (20%-10% נכות). גם מי שנפסקים לו מעל 20% טוען לא פעם להחמרה במצבו, מה שמצריך לעבור שוב הליך ועדה רפואית. 14 אלף ועדות מדי שנה, בחלוקה של שליש פצועים חדשים, שליש הכרה זמנית, שליש ועדות החמרה, נותנים מושג כללי על המצב השוטף. וכל זה כמובן עוד לפני שמגיעים לנכות נפשית או פוסט טראומה, שיכולות לצוץ בשלב מאוחר יותר.

מכאן שהוועדות הרפואיות הן מקור חיכוך תמידי בין הפצועים לאגף. אף שהן מורכבות מרופאים חיצוניים לאגף שממנה שר הביטחון, והם אלה שמחליטים על אחוזי הנכות, התחושה של חלק מנכי צה"ל היא שיותר מאשר אגף השיקום בא לדאוג להם, הוא בא לשמור על האינטרסים של המדינה לשלם כמה שפחות. לוריא מודה שטענות כמו "לא מאמינים לי", "אין עם מי לדבר", "צריך לבוא עם עורך דין", "הטיפול ממושך" – לא זרות לה.

החיכוך הזה הוביל בעבר למשבר אמון חריף בין ארגון נכי צה"ל לאגף השיקום, שהגיע לשיאו באוגוסט 2020. אז פורסם דו"ח חמור על תפקוד האגף של ועדה בראשות האלוף במיל' אייל בן ראובן. הדו"ח מצא בין היתר כי תוכניות הזכאות לא שקופות לנכים; צה"ל אינו מעורב לאחר השחרור במה שקורה עם הנכים; קיים מחסור ברופאים שיוכלו לאייש את הוועדות הרפואיות וזה עיכב את הטיפול בנכים; מערכות המידע מיושנות ואינן מתואמות עם גופים ממשלתיים; מבחני ההכנסה קשוחים ואינם מעודדים יציאה לעבודה של הנכים, במה שלרוב הוא חלק מרכזי משיקומו של הפצוע בגוף או בנפש; וקיים שוני בגישה לזכאות ברכב – נכים שרואים בו כלי עזר טיפולי, והאגף רואה בו הטבה.

דו"ח בן ראובן היה חמור. הטענות של חלק מנכי צה"ל קיבלו חותמת רשמית.

"למדנו, הפנמנו והרבה מאוד טופל והשתנה מאז הדו"ח וניתן לו מענה. אנחנו שמים דגש על מקסימום אנושיות ומקצועית ועל מינימום זמן וביורוקרטיה. אנחנו עובדים לגייס את המטפלים הכי טובים, ולעגן הטבות בחקיקה.

"בנוסף ביטלנו למשל את מבחני ההכנסה לצורך קבלת מענקים כדי לעודד יציאה לעבודה שהיא חלק מרכזי בשיקום. נכה שעובד הוא נכה עם שגרת חיים שחשובה מאוד בהליך שיקום. והמספרים מעידים שאנחנו מצליחים. שיעור המועסקים בקרב כלל הנכים בישראל עומד 24%, אבל באגף זה עומד על 67% גברים ו־68% נשים. עם זאת צריך לסייג שעם נפגעים פיזית השילוב יחסית יותר קל, ועם פוסט טראומה יותר קשה. 45% מנפגעי פוסט טראומה שתחת האגף לא מועסקים".

ממה נובע הקושי של הפוסט טראומתיים?

"קשה להם לא פעם לשמור על מקום עבודה. יש לפעמים רגרסיה במצבם, הם חווים התקפי דיכאון או חרדה, נעדרים ימים או שבועות, וזה מקשה עליהם ועל המעסיק. אבל עובדים על פתרונות, למשל מרכזי תעסוקה עבורם".

איך התמודדתם עם בעיות המידע, המסמכים והאישורים שקריטיים לקיצור הליכים?

"ברמת המידע התחברנו למחשבי מס הכנסה כדי לצמצם וליעל את הנגישות למידע. עדיין חסר לנו חיבור ישיר למשרד הבריאות, לקופות החולים ולביטוח הלאומי, אבל גם לזה יש פתרונות כרגע עם סוג של ייפוי כוח".

עדיין נשאר הקושי של הנכים מול הוועדות הרפואיות.

"בסוף אין מנוס מלקבוע אחוזים לצורכי זכאות. אבל הפעם, בשל כמות הפצועים החריגה שיגיעו בגלל המלחמה, החלטנו שדוחים בשנה את הוועדות הרפואיות למי שאפשר. על פי תזכיר חוק שפרסמנו כבר להערות הציבור בהליך מהיר, אנחנו רוצים לאשר בחקיקה בהוראת שעה לתת זכאויות מסוימות שבדרך כלל ניתנות רק כשנקבעת דרגת נכות לפצועים שקצין תגמולים הכיר בהם באופן עקרוני. וזה בלי לקבוע קודם דרגה. יש לנו מספיק ניסיון לדעת למשל שפצוע בינוני או קשה יגיע אלינו, אז אין מה לחכות לוועדה. יקבל מה שאפשר, ועוד שנה נתחיל להתעסק בזה".

איזה זכויות למשל הם יקבלו מיד לפי התזכיר?

"מלבד המענקים, זה יהיה למשל התאמת דירה. בן אדם הרי צריך לחיות כאן ועכשיו, להתקלח וללכת לשירותים, וחייבים לעשות לו התאמה. אנחנו מדברים גם על רכישה והתקנה של מעלון או שכירת רכב לשם הסעת הפצוע".

הדו"ח של בן ראובן מצא כישלון אדיר בטיפול בפוסט טראומתיים. השתנה משהו ברמת האגף? אף אחד לא רוצה לראות עוד מקרים כמו של הלוחם לשעבר איציק סעידיאן, שהצית את עצמו באפריל 2020 מול משרדי האגף במחאה על הטיפול.

"השקנו את רפורמת 'נפש אחת', שהלב שלה הוא התפיסה: מאמינים לכם. גם קיבלנו תוספת תקציבית של 900 מיליון שקל בשביל לממש אותה. יש לנו קו סיוע, תוכנית בית בטוח (למניעת אשפוז), הקמנו קבוצות טיפול ייחודיות, אנחנו מציעים טיפולים אלטרנטיביים וטיפול לבני המשפחה. יש ביקורי בית יזומים ושיחות יזומות. יש זכאות ללימודים, עשינו שינוי במבחן ההכנסה, ויש שירותים בדחיפה למשל מענק מס הכנסה או החזרי נסיעות. פישטנו תהליכים, הפחתנו ב־40% מדרישת המסמכים, ויש החזר כספי על אובדן ימי עבודה ויש ימים למלווה".

לימור לוריא (50)

נשואה + 3

גרה בנווה אילן

• סמנכ"לית וראש אגף שיקום במשרד הביטחון

• תואר ראשון ושני במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים