הקשר בין ייצור מזון לריקול

ריקול של מוצר לאחר שהתגלה זיהום במפעל מזון כזו או אחר, היא תופעה שחוזרת על עצמה ואין מנוס מלשים על השולחן את אחד מהקשרים הדו כיווניים הכי מזיקים לתעשייה, למשק ולבריאות הציבור. ייצור המזון גורם לזיהום אוויר, וזיהום האוויר בתורו, פוגם בייצור המזון.

מחקר שפורסם בכתב העת "Environmental Pollution" מצא שזיהום אוויר פוגע בתהליך ההאבקה של חרקים בעלי כנף, כגון פרפרים ודבורים, מה שמשפיע על ייצור המזון החקלאי. זיהום האוויר משנה את ריחם של הפרחים, מקשה על החרקים לאתר את מזונם, ומוביל לירידה בהאבקה של צמחים חיוניים.

מצד שני, ייצור המזון עצמו תורם לזיהום האוויר. מחקר שפורסם ב-Nature על ייצור מזון והשפעותיו הסביבתיות , מצא כי חמש מדינות: סין, הודו, ארה"ב, ברזיל ופקיסטן אחראיות למחצית מההשפעה הסביבתית העולמית מייצור מזון, עם פליטת פחמן דו חמצני, צריכת מים, הרס בתי גידול וזיהום סביבתי.

אבל אם חשבתם שהבעיה היא רק באוויר החיצוני, תחשבו שוב. מחקרים מצאו קשר ישיר בין זיהום אוויר חיצוני לזיהום אוויר בחללים סגורים. למעשה, כל חלל סגור מזוהם פי 2-5 יותר מהאוויר שמחוצה לו. המשמעות? ככל שאתם חיים באזור מזוהם יותר, כך האוויר בביתכם יהיה מסוכן יותר.

שים בצד את כל הסכנות של חשיפה לזיהום האוויר, מחלות נשמיתיות, עצביות, מחלות לב ואפילו פגיעה באיכות השינה ודיכאונות, ונחזור לדבר על הקשר בין זיהום אוויר למזון.

אם כן, בניגוד לדוגמה של הפרפרים והדבורים בשדות החקלאיים, חשוב לזכור שחלק ניכר מהמזון שלנו מיוצר בחללים סגורים: מפעלי מזון, חממות, מחלבות וכו'. כאן, המשמעות של זיהום האוויר מקבלת משקל קריטי במיוחד.

מדוע? כי בעוד שהעובדים המסורים במפעל עושים ככל שביכולתם למנוע זיהום: מחטאים ידיהם, לובשים ביגוד מתאים וכו, אין להם יכולת לשלוט באוויר ולכן אין הם יכולים לתת מענה לזיהומים הנישאים באוויר. עד כמה זיהומים הנישאים באוויר יכולים להיות מסוכנים? כשליש מהמחלות הזיהומיות שאנשים נדבקים בהן בבתי החולים, נגרמות בשל מזהמים הנישאים באוויר.

ומה שמסב נזק למטופלים בבתי החולים, מסב נזק גם למזון שמיוצר בפסי הייצור הענקיים. למעשה, מדובר בבעיה כלכלית ובריאותית כאחד. על פי מחקר שערך הבנק העולמי, זיהומי המזון ותופעת הריקולים (החזרת מוצרי מזון מהשוק בשל זיהום), עולה למשק העולמי כ-110 מיליארד דולר בשנה. זאת לצד כ-420 אלף מקרי מוות כתוצאה מזיהומים במזון.

גם בארץ לא חסרות דוגמאות, כאשר אחת מן הדוגמאות הזכורות ביותר היא התפרצות הסלמונלה במפעלי שטראוס שהובילה לריקול של מוצרים רבים כמו גם להשבתת המפעל של החברה. על פי הודעה שהוציאה החברה, ההתפרצות הזו שאירעה באפריל 2022 הובילה לנזק של כ-90 מיליון דולר.

אז מה נעשה? נפסיק לייצר? חייבים להיות הוגנים ולהגיד שלצד הנזקים שהמהפכה התעשייתית ותעשיית המזון גורמים לאוויר שלנו, הם יוצרים מציאות חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית: לראשונה, יש מספיק אוכל לכולם. כלומר ברמה הכמותית, מבחינת החלוקה המין האנושי עדיין לא מקסם את עצמו ולכן עדיין יש רעב, אך אם נחלק את כמות המזון בכמות האוכלוסייה של כדור הארץ, נגלה שיש מספיק מזון לכולם. לכן, לפני שאנחנו קוראים להרס מפעלים ותחנות כוח חשוב שנבין שהמציאות מורכבת: תעשיית המזון אמנם גורמת לזיהום אוויר שגם פוגע בבריאות שלנו במגוון דרכים ובין השאר פוגע בתהליך ייצור המזון, אך בסופו של דבר תעשייה זו היא אחד מההישגים הגדולים ביותר של המין האנושי.

אז מה הפיתרון? כמובן שאין פיתרון הרמטי, אבל גם במקרה הזיהומים בפסי הייצור למשל, המין האנושי נכנס לתמונה עם יצירתיות ותחכום. בשנים האחרונות נרשמת תנופה אדירה בטכנולוגיות שנועדו לשמור על המזון שלנו נקי מזיהומים. באופן טבעי, נרשמת השקעה גדולה בפיתוח של מערכות לטיהור וסינון אוויר שיוכלו לתת מענה, אך זהו לא הפיתרון היחיד, בטח לא כשאנחנו בעיצומה של מהפכת AI.

רק לאחרונה, הודיעה חברת הסטארט-אפ הצרפתית SPORE.BIO על גיוס טרום ראשוני של 8 מיליון יורו, עבור פיתוח ראשון מסוגו בעולם. המערכת החדשה שמפתחת החברה משתמשת באלגוריתמים מתקדמים של machine learning (למידת מכונה) כדי לנתח נתונים ולזהות סימנים מוקדמים של זיהום, במטרה לאפשר תגובה מהירה יותר לזיהום עוד כשהוא "בחיתוליו" ולמנוע את התפשטותו. הטכנולוגיה מתבססת על מאגר רחב של דוגמאות למזון ומשקאות מזוהמים ולא מזוהמים (אם תרצו, הגרסה המתוחכמת לדוגמה הקלאסית של המכונה שלומדת להבדיל בין כלב לחתול).

לסיכום, עלינו לגלות אקטיביות ולהילחם בזיהום האוויר כאילו אין טכנולוגיה שתציל אותנו, ולפתח טכנולוגיה שתציל איתנו כאילו אנחנו לא נלחמים באופן אקטיבי מול זיהום האוויר. עלינו לפעול בשני מישורים: מצד אחד, אל לנו לסמוך על הטכנולוגיה המושלמת שתאפשר לנו לזהם כאוות נפשנו ואז לטהר את האוויר במהרה (לאכול את העוגה ולטהר את האוויר שזוהם בעקבות הייצור שלה). מצד שני, אנחנו חייבים להכיר במגבלות היכולת שלנו לצמצם את זיהום האוויר, נוכח הצורך להמשיך לספק מזון למיליארדי בני האדם שחולקים איתנו את הכדור. מתוך הכרה במגבלות אלו, עלינו להשקיע מאמץ רב בפיתוח טכנולוגיות שייתנו מענה לסכנה. באמצעות תנועת מלקחיים זו, אולי נוכל לנצח את האויב הגדול: זיהום האוויר.

עופר נידם הוא יזם, מייסד ומנכ"ל דאסמיט ומהנדס אווירודינמיקה