האם אפשרי לקיים משא ומתן על המהפכה המשפטית?

ביום ראשון, הניח הנשיא הרצוג מתווה לרפורמה במערכת המשפט כשמטרתו היא לעצור את דהירת החקיקה של הממשלה לשינויים חוקתיים ולגרום לצדדים להיכנס למסלול של הידברות שבסופה יגיעו להסכמה בנושאים המעצבים את אופייה ודמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מלבד המהות החוקתית שבליבת המשבר, לאחר פרסום מתווה הנשיא והצעות הצדדים שבאו בעקבותיו, יש לבחון את המשבר מנקודת המבט של אסטרטגיות משא ומתן בהקשר החוקתי.

המשבר החוקתי מתנהל סביב משפט נתניהו. צד הרפורמה מאמין שהיא דרושה כי אין אמון במערכת המשפט ("תפרו לנתניהו תיקים"). הצד המתנגד סבור שריצת האמוק אל החקיקה נובעת מהרצון של נתניהו לחלץ עצמו ממשפט.

תורת המשא ומתן מחייבת את בחינת האינטרסים של הצדדים. תחילה, האינטרסים המניעים את מנסחי הרפורמה ותומכיהם. נוכל לומר שהם מושתתים על תחושת הרצון לשלוט "אחרי שנים שהשמאל שלט בנו". על הפיכת נגד ההפיכה לדידם שביצע נשיא העליון דאז אהרון ברק בשנות ה-90. על אידאולוגיה של ישראל כמדינה קודם כל יהודית - ולגבי הדמוקרטית עוד נראה. כל אלו ועוד שורה של נושאים מעוררי רגשות עזים לצד תחושה עמוקה של דיכוי ונקמה, יתלוו לכל ניסיון הידברות.

מן העבר השני, המחנה המתנגד לרפורמה, מימין ומשמאל, סבור שהרפורמה אינה לגיטימית בשל ניגוד העניניים בו מצוי נתניהו מבחינה משפטית. גם אם הוא מסכים לשינויים במערכת המשפט, הוא אינו מוכן להתפשר על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, חלק ממשפחת העמים הליברלים, וככזו הוא דורש מערכת משפט עצמאית ושמירה על זכויות יסוד. בעיניו, הרפורמה אינה נותנת מענה לליקויים האמיתיים הקיימים במערכת המשפט כמו סחבת תיקים והתמשכות דיונים.

מניתוח האינטרסים של הצדדים עולה כי אין להם מרחב משותף כדי שמשא ומתן כזה בכלל יצא לפועל. כלומר, המרחק בין ההצעה הגרועה ביותר שתומכי הרפורמה יהיו מוכנים לקבל לבין ההצעה הגרועה ביותר שמתנגדי הרפורמה יהיו מוכנים לקבל אינו חופף.

הצד החלש, האופוזיציה המתנגדת לרפורמה נכנסת לחדר המשא ומתן כאשר המממשלה מחזיקה ב"אקדח טעון" בחקיקת בזק, מונח על השולחן. אין אדם הגיוני שיסכים לנהל משא ומתן בעודו מאוים בגלוי. כאשר צדדים מבקשים להתכנס לשולחן המשא ומתן, גם הצד החזק צריך להראות שהוא פתוח לשיח. אחרת, כל משא ומתן יתפוצץ במהרה.

הידברות על עניין כה מהותי עם השפעות עומק רחבות דורשת זמן. אי אפשר לנהל אותה כאשר "האקדח טעון על השולחן". אולי כדאי להתחיל בקטן: איך מדברים ועם מי? יתכבדו הצדדים, ללא תנאים מוקדמים, תוך עצירת הרכבת הדוהרת, לנסות להסכים תחילה על המכניזם של ההידברות. עמוד אחד שמסכם על מה קודם כל מדברים, מי הם הצדדים למשא ומתן, מי מייצג אותם, מהם לוחות הזמנים לניהול המשא ומתן, האם נדרש גורם מתווך ואם כן מי הוא או הם. זו כשלעצמה משימה מורכבת, אך כך ורק כך מתנהלים תהליכי שינוי חוקתיים ארוכי טווח השומרים ומחזקים את החוסן הלאומי של החברה. בשלב הבא, אפשר להתחיל הפוך, על מה כן מסכימים ובהמשך מהם הקווים האדומים לכל צד.

ד"ר דנה וולף היא מומחית לניהול משא ומתן, אוניברסיטת רייכמן