עו"ד מיכל ליבוביץ בן-עמי | צילום: אילן נרינסקי
האם כבר החלטתם מה ייעשה בחשבונות הדיגיטליים שלכם לאחר מותכם?
המתקפה הרצחנית שאירעה בשביעי באוקטובר, גדעה חיים באיבם, ביניהם של צעירים רבים, והותירה בני משפחה רבים כואבים והמומים מבלי שהספיקו להיפרד מיקיריהם.
תמונות, חפצים וזכרונות הם שנותרו לבני המשפחה. הם אינם מקהים את הכאב אך אולי מספקים מזור קל לגעגוע. לצד חפצים מוחשיים, הותירו אחריהם הנרצחים מידע אישי בפלטפורמות דיגיטליות. הכוונה לאותם תכנים המצויים בטלפונים הסלולריים, בחשבונות המייל וברשתות החברתיות – תמונות, מיילים, סרטונים, כל אלה כונו באתר איגוד האינטרנט הישראלי "זיכרונות דיגיטליים".
בעידן הטכנולוגי של היום, חייהם של רבים מאיתנו, משתקפים בפלטפורמות הדיגיטליות. טיולים שערכנו, תמונות שלנו, שיחות עם צדדים שלישיים (בכתב ובשמע), ואף תרשומות אישיות שנועדו לעיני המשתמש בלבד. גם סיסמאות ומידע פיננסי יישמרו לעיתים בזיכרון הטלפון הסלולרי, בתיבת המייל או בשירותי ענן המיועדים לאחסון מידע.
נדמה שרבים מאיתנו הפותחים חשבונות באותן רשתות או משרבטים רישומים אישיים במקום נסתר במכשיר הסלולרי, לא נדרשנו לשאלה מה יעלה בגורל המידע לאחר לכתנו מן העולם והאם מידע אישי יוכל באחרית ימינו לעבור לידיים אחרות. זאת בשונה מרכוש קנייני "רגיל"- דירה או כספים בבנק, לגביהם מקובל כי יועברו ליורשים באמצעות צוואה או ירושה על פי דין.
מתן גישה לזיכרונות הדיגיטליים של אדם שנפטר לקרוביו - היא שאלה שפנים רבות לה. מחד, למידע עשוי להיות ערך רב עבור קרוביו ומוקירי זכרו, מאידך יש לתת הדעת לזכויות ולאינטרסים אחרים, כגון הזכות לקניין, הזכות לפרטיות לאחר המוות והזכות לפרטיות צדדים שלישיים.
שאלת הגישה לזיכרונות דיגיטליים עולה לדיון מעת לעת וזכתה לסקירה מחקרית מרתקת גם בארץ. פרופ' בירנהק וד"ר מורס במאמר שפורסם לפני אירועי השבעה באוקטובר דנים בכך. הם סבורים כי קצרה ידם של הכללים המשפטיים הקיימים מלהושיע בסוגיה זו, שכן הם מניחים חפצים ומימד של ערך כלכלי שאינם רלוונטיים לזיכרונות הדיגטליים. ממחקרים שערכו עלה כי קיימת שונות בין רצונות המשתתפים במחקר בשאלה כיצד ירצו שינהגו בזיכרונותיהם הדיגיטליים לאחר מותם.
התייחסות לנושא עלתה מעת לעת לדיון בכנסת ולא זכתה עד עתה להסדרה חקיקתית. גם ברמה הבינלאומית, מדינות רבות לא הסדירו את הנושא בחקיקה.
אירועי השבעה באוקטובר- היקפם, פתאומיותם וגילם הצעיר של הנרצחים, שחייהם התאפיינו בשימוש בפלטפורמות דיגיטליות, העלו את שאלת הגישה לזיכרונות הדיגיטליים וההיבטים המשפטיים והרגשיים שבה, על סדר היום;
עד עתה, בהיעדר הסדרה חקיקתית, הכללים שחלו על שמירת המידע ומתן הגישה אליו לאחר פטירתו של המשתמש, נקבעו, אם בכלל, בחוזה שבין המשתמש לספק.
בשל הצורך המיידי שעלה לאחרונה, עלתה לדיון אתמול במליאת הכנסת, ואושרה, הצעת חוק פרטית של ח"כ ארז מלול אשר ביקשה להסדיר, ולו ברמה הראשונית, את אופן הטיפול בתוכן דיגיטלי אישי לאחר פטירת המשתמש.
התיקון לחוק מחייב את ספקי השירות הדיגיטליים לקבוע מדיניות בהירה לעניין אופן הטיפול בתוכן אישי שבחשבון המשתמש לאחר פטירתו, וכן לאפשר למשתמש לקבוע בחייו למי תהיה גישה, אם בכלל, לאותו התוכן.
לנוכח העובדה כי הנושא מעלה סוגיות משפטיות רבות ומורכבות, הובהר כי הוראות החוק אינן גורעות מהוראות כל דין אחר. כמו כן, נקבע לעת עתה כי החובה האמורה לא תחול על שירות לתקשורת בין-אישית, בין אדם לאדם, כדוגמת וואטסאפ או מסנג'ר, מפאת החשש לפגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים, תוך מתן סמכות לשר המשפטים לקבוע שירותים נוספים עליהם לא תחול החובה.
שעה שמדובר בהכרעה אישית ואינדיבידואלית מאד לכל אדם, נראה כי הדבר החשוב ביותר בעת הזו הוא העלאת המודעות בקרב הציבור כך שיוכל לגבש את רצונו ולהחליט בעצמו, בעודו בחייו, מה ייעשה במורשת הדיגיטלית שהותיר אחריו, לאחר שיילך לעולמו.
עו"ד מיכל ליבוביץ בן-עמי היא מנהלת המחלקה המשפטית באופוטרופוס הכללי במשרד המשפטים