שלושה קיבוצים בדרום עתרו לבג"ץ: דורשים להיכלל בתוכנית השיקום של חבל תקומה

הקיבוצים גבולות, צאלים ואורים, השייכים למועצה האזורית אשכול, הגישו היום עתירה לבג"ץ שבה הם דורשים להוציא צו שיורה לממשלה לנמק מדוע שלא יוכללו הקיבוצים במסגרת יישובי "חבל תקומה". זאת, כדי שיוכלו לקבל זכויות שונות וסיוע שמגיעים לשאר ישובי המועצה האזורית שכן זכאים לסיוע. בנוסף הם דורשים מהמדינה למגן את דירות המגורים בקיבוצים, שהתושבים חזרו לגור בהן בלית ברירה בהיעדר מימון לפינוי, מאחר שברוב יחידות הדיור אין מרחבים מוגנים כלל, והדבר מסכן את חייהם.

קיבוצים אלה הם היחידים המשתייכים למועצה האזורית אשכול, שהממשלה לא אישרה את מימון הפינוי שלהם (הם פונו בפועל אחרי 7 באוקטובר על ידי המועצה האזורית וזכו למימונה עד סוף פברואר), אף שהשטחים עליהם נמצאים הקיבוצים הוכרזו כשטח צבאי סגור ובפועל לא ניתן היה לקיים בהם חיים שגרתיים.

הקיבוצים ותושביהם טוענים להתעלמות בוטה ולאפליה אסורה. "החלטות הממשלה, להבדיל מהחלטות מערכת הביטחון והשלטון המקומי, פסחו על שלושת הקיבוצים העותרים ותושביהם. החשיבות הטמונה בהחלטות פינוי אלו, אינה עצם הפינוי (אשר לו חשיבות בפני עצמה), אלא שמהן נגזרה, באופן כמעט ישיר, הזכות להטבות כלכליות רחבות היקף", נכתב בעתירה.

העתירה מופנית נגד הממשלה ושרים בה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, מינהלת תקומה, מועצת מקרקעי ישראל והמועצה האזורית אשכול, ובה טוענים הקיבוצים והתושבים כי יש לקיים בה דיון דחוף.

לדברי הקיבוצים והתושבים, בדומה ליתר תושבי המועצה האזורית אשכול, גם הם נאלצו לעזוב את בתיהם בשל הנחיות גורמי הביטחון לאחר 7 באוקטובר והשבתת השירותים המוניציפליים בשטחם, והם מתמודדים עד היום עם מצוקת העקירה מבתיהם, אי וודאות מתמשכת, ערעור פרנסתם, דאגה לגורל בני משפחה וחברים ועוד.

לדבריהם, מרבית התושבים שבו לקיבוציהם בעל כורחם, והם "מתמודדים גם כיום עם מצוקות נפשיות וכלכליות, המשליכות על תפקודם בכל תחומי החיים". עוד נטען שבצל האיום הביטחוני שטרם הוסר על היישובים, יש צורך דחוף במיגון בתי התושבים.

בנוסף מטען כי "קיים צורך דחוף במתן סיוע גם לקיבוצים עצמם, במסגרת המענים הניתנים על ידי מנהלת תקומה, בכל הקשור לתחומי הרווחה, החינוך וכו', כך שתושבי הקיבוצים יוכלו לקיים שגרת חיים, עד כמה שאפשר קרוב ל'נורמטיבית' בקיבוציהם".

בעתירה שהוגשה באמצעות עוה"ד אביתר קנולר ונועה בן אבי ממשרד קנולר, ישינובסקי, קינן ושות', מתואר כיצד ב-7 באוקטובר פלשו מחבלי חמאס סמוך מאוד לקיבוצים ואף הגיעו במקרים מסויימים עד לגדר הסובבת את הקיבוץ, בעוד התושבים נצורים בבתים, וכי לאחר מכן הפכו הקיבוצים לשטח צבאי "סגור ומסוגר", ושהו בהם חיילים רבים, באופן שלא אפשר מגורים של אזרחים במקביל. במקביל הם מתארים כיצד כל השירותים של המועצה האזורית אשכול אליה הם משתייכים - בתי ספר, גני ילדים, מעונות, חוגים, שירותים רפואיים, מרכזי מסחר ועוד - הושבתו בצל המלחמה. עוד מתואר כיצד חלק מהחטופים הם בני שלושת הקיבוצים העותרים, למשל לואיס הר ששוחרר במבצע צבאי הינו תושב קיבוץ אורים, ירדן ביבס השבוי בעזה הוא תושב קיבוץ צאלים, הדר ברודץ' שנחטפה עם ילדיה ושוחררה היא בת קיבוץ גבולות ועוד דוגמאות שמובאות של קרובי משפחה בדרגה ראשונה של חטופים ונרצחים בטבח.

בעתירה מתוארת אוזלת היד של המדינה, שלמרות המלצת גורמי הביטחון שלא לשהות בשטחי המועצה האזורית אשכול וסגירת האזור בצו אלוף פיקוד הדרום, הממשלה לא קיבלה מיד החלטה על פינוי יישובי אשכול. בעקבות זאת המועצה עצמה החליטה על פינוי קהילתי מסודר של כלל ישובי המועצה. רק כעבור כמה ימים אשירה הממשלה בדיעבד את פינויים כולל מימון הפינויים, של כלל ישובי המועצה האזורית אשכול - "29 במספר, למעט שלושת הקיבוצים נשוא עתירה זו", נכתב.

תושבי הקיבוצים נשוא העתירה נאלצו לשוב לבתיהם לאחר שבסוף פברואר הודיעה המועצה האזורית אשכול על הפסקת מימון השהייה בבתי הארחה.

על פי העתירה, "השפעת אי ההכרה בצורך לפינוי תושבי הקיבוצים על ידי הממשלה היא קריטית, שכן מהחלטות הממשלה על פינוי התושבים, נגזרו הטבות כלכליות רחבות היקף שהוענקו לאותם תושבים, במטרה לסייע להם בתקופה קשה זו. אלא שהטבות אלו לא הוענקו לתושבי שלושת הקיבוצים… חרף הפגיעות הקשות שנגרמו להם ולשגרת חייהם, כתוצאה מאירועי ה-7.10".

בעתירה נטען כי החלטות הממשלה שלא הכלילו את שלושת הקיבוצים ברשימת הישובים המפונים, הזכאים להטבות כלכליות שונות (מענק אכלוס עצמאי, מענקים מרשות המסים, מביטוח לאומי, פטור מתשלום ארנונה ועוד), הינן "שרירתיות, בלתי סבירות, נעדרות תשתית עובדתית והנמקה", ועל כן על בג"ץ להתערב במקרה. עוד נטען כי ההחלטות על אי מתן פיצויים והטבות לתושבי הקיבוצים העותרים, "הינן החלטות מפלות, הפוגעות בזכותם של תושבי הקיבוצים לשיוויון ולקיום בכבוד". בנוסף נטען שאי הכללת שלושת הקיבוצים במסגרת הקבוצה הזכאית להטבות, אף שחבריהן סבלו מקשיים דומים, "חוטאת באופן קשה לתכלית ההטבות ולמטרה שביקשו המשיבים להשיג באמצעות מתן ההטבות, ואף יוצרת קיטוב ושסעים בין התושבים במועצה האזורית אשכול".

סוגיית המיגון חוזרת ועולה בעתירה. כך למשל, בנוגע לקיבוץ אורים, אליו ניסו לחדור מחבלים בתחילת המלחמה, נכתב כי "הרוב המוחץ של בתי המגורים בקיבוץ נעדרי מרחב מוגן תקני, אין שמירה בקיבוץ וגדר המערכת של הקיבוץ אינה מספקת הגנה נאותה לתושבים". בעתירה מצויין בין השאר שרק 8 מתוך 200 יחידות דיור בקיבוץ אורים הן בעלות ממ"ד. בדומה, בקיבוץ צאלים, נכתב, רק ב-28 מתוך כ-200 יחידות דיור יש ממ"ד תקני. בעתירה מציינים הקיבוצים כי נאלצו לחזור לבתים "בתחושת פחד וחשש גדול". ולמרות זאת, לדברי הקיבוצים, "גם כעת, עת שבו תושבי הקיבוצים לבתיהם, בלית ברירה, בעוד האיום הביטחוני טרם הוסר, הממשלה לא רואה לנכון לקבל החלטה בדבר מיגון בתי המגורים בקיבוצים, בין היתר באמצעות תקציבי מנהלת תקומה. עובדה זו הינה אך נדבך נוסף במשבר האמון אותו חווים תושבי הקיבוצים אל מול המדינה".