היצרניות הוותיקות מוכיחות: הסטנדרט של שוק הטעינה החשמלית שייך לטסלה

בשבוע שעבר התרחש אחד המהלכים המעניינים בענף הרכב האמריקאי: ג'נרל מוטורס הודיעה כי בעלי מכוניות שלה יוכלו החל משנה הבאה להשתמש בעמדות הטעינה של טסלה. ההצהרה אינה הראשונה מסוגה מכיוון שגם פורד הודיעה כבר לפני כמה שבועות שבעלי המכוניות שלה יוכלו להשתמש גם הם ב-12 אלף עמדות הטעינה המהירות של טסלה שפזורות ברחבי ארה"ב. החל משנה הבאה יוכלו בעלי מכוניות פורד וג'נרל מוטורס להתקין מתאם על כבל הטעינה ולהתחבר לעמדות טסלה, בעוד בשנת 2025 שקע המכוניות החשמליות של ג'נרל מוטורס ופורד יתאים לתקע של טסלה.

כאן נחשף הניצחון הגדול של טסלה: היצרנית הצעירה מכתיבה את הסטנדרטיזציה - סוג התקע, ליצרני הרכב הגדולים. כיום מכוניות טסלה שמשווקות בארה"ב עושות שימוש בתקע טעינה שנקרא NCAS, ראשי תיבות של north American charging standard, ואילו יתר יצרני הרכב משתמשים בתקע טעינה שניתן למצוא גם בעמדות טעינה מהירות מסוימות בישראל – אשר נקרא CCS, ראשי תיבות של: combined charging system. כיום מכוניות טסלה יכולות להשתמש בתקעי CCS באמצעות מתאם מיוחד, אך מכוניות אחרות לא יכולות להשתמש בארה"ב בתקע הטעינה של טסלה. כלומר, לטסלה יש תקע יחודי שקיים רק בעמדות הטעינה שלה, ומי שלא משתמש בו נשאר מחוץ למשחק.

מדוע "המשחק" כל כך חשוב? ארה"ב אינה אירופה או ישראל, בכדי למכור מכוניות חשמליות ולעשות זאת בצורה רצינית יצרני הרכב לא יכולים רק למכור אותן – הם חייבים גם למכור איתן רשת טעינה מהימנה, וליצרני הרכב פשוט אין רשת כזאת. פורד, ג'נרל מוטורס ודומותיהן הן חברות ששבויות בתפיסה ישנה שאת המכונית מספק היצרן, את הדלק מספקת חברת הדלק, לכן הן מעולם לא נכנסו לשוק טעינת הרכב החשמלי באופן באמת מקיף.

יתרה מזאת, מחקרים שנערכים בארה"ב חשפו שאחת הסיבות לחוסר היכולת למכור חשמליות בהיקף רציני היא העובדה ששקעי CCS נתפסים בארה"ב כלא אמינים - העמדות לפעמים לא עובדות וכאשר אמריקאי צריך לנסוע 300 מיילים במונטנה רק כדי לגלות שעמדת הטעינה לא עובדת, אין סיכוי שהוא ירכוש רכב חשמלי. כאן טסלה נכנסת לתמונה: היצרנית מחזיקה כיום ב-12 אלף עמדות טעינה חזקות שפזורות בארה"ב , למעשה טסלה מחזיקה כיום במפתח למכירת רכב חשמלי – ומי שלא רוקד לפי החליל שלה, כלומר מטעין בשיטה ובתקע שלה, יישאר ללא טווח.

יצרני הרכב הגדולים משתפים פעולה זה עם זה שנים, במיוחד בארה"ב: כאשר לג'יפ לא היו מנועים בנמצא לפני עשרות שנים, היא הוציאה מכוניותיה עם מנועי ביואיק, פורד וג'נרל מוטורס שיתפו פעולה לפני שנים בפיתוחי אביזרי בטיחות, אבל יצרני הרכב מעולם לא מצאו עצמם תלויים באופן כה מובהק ביצרן מתחרה שיספק את התשתית.

למהלך של טסלה עוד השפעה חשובה: הממשל האמריקאי מעניק סובסידיות לחברות שמקימות עמדות טעינה לרכב חשמלי. בהודעה רשמית שפורסמה לפני ארבעה חודשים בלבד מתייחס הממשל באופן מפורש לטסלה ומדגיש: "טסלה תפתח חלק מרשת מטענייה לרכבים שאינם טסלה", אך בו זמנית דרש מהיצרנית גם להשקיע כספים אם תתאים את התקעים שלה למכוניות המתחרות. כעת טסלה כבר לא צריכה להתאים את עצמה למכוניות המתחרות, כי המתחרים אימצו את התקן שלה.

עוד נקודה חשובה, כאשר טסלה היא השחקנית היחידה בשוק ההטענה ונסמכת על רשת הטעינה שלה, לחברות אחרות אין אינטרס להיכנס למשחק שלה. ביום שישי, אחרי הכרזתה של ג'נרל מוטורס, הודיעה ABB שבקרוב תציע "תקעי טסלה" ללקוחות. כלומר, טסלה השתלטה על סטנדרט הטעינה בארה"ב וכעת חברות תשתית כמו ABB יציעו יותר מוצרים למכוניות שלה- יש להן "רשת תמיכה" יותר גדולה, ומן הסתם הרשת תוכל גם לתמוך ברכב של ג'נרל מוטורס ופורד.

לבסוף, אי אפשר להתעלם מההיבט הכספי. טסלה תרוויח כמובן גם סכומי עתק ממכירת חשמל לבעלי פורד וג'נרל מוטורס שיגיעו לעמדות הטעינה המהירה שלה ברחבי ארה"ב, כך שבסופו של יום, טסלה - יצרנית שגילה אינו מגיע אפילו לחמישית מגילן הכרונולוגי של פורד או ג'נרל מוטורס, כופפה את יצרני הרכב האמריקאים הגדולים ביותר בעולם.