הקברניט
הגובה, הכיוון וההפתעה, או: למה כל כך מסוכן לצלם כטב"מ
ישראלים רבים מצלמים את הפצצות המעופפות הללו מתוך אשליה של ביטחון; בניגוד לרקטות, הכטב"מ איטי ואפשר לראות לאן הוא מתקדם. אך גובה הטיסה, דפוסי הצלילה למטרות וערמומיות חיזבאללה שמים את מי שמצלם בסכנה איומה. "הקברניט" מזהיר ומסביר
שלום, כאן הקברניט; חיזבאללה מאוד אוהב את הכטב"מים האיראניים שלו, מבחינתו בצדק. הם מאתגרים את מערכות ההגנה שלנו ומקשים על יירוט אפקטיבי, ועוזרים לו לזרוע גם הרס בקו הצפוני וגם פחד; למערכות שלנו קשה לחזות את המטרה אליה מטרטר הכטב"מ, ולכן מושמעות אזעקות בכל נתיב טיסתו.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
החיים בקו האש הפכו בלתי נסבלים: כבר כמעט שנה שרצים ברשת סרטונים ותמונות שצילמו ישראלים, ומתעדים את הכטב"מים הללו מזמזמים בשמי הצפון, מתקרבים ליישובים ולמחנות צבא, צוללים ופוגעים במטרות. הסרטונים רצים בכל פיד, מאוד פופולריים בערוצי טלגרם ערביים, ומופצים לכל עבר.
מי מצלם אותם במקור? מי שתרצו: ילדים, נוער ומבוגרים בכל גיל, תושבי הערים והקיבוצים וחיילים במוצבים - צלמי הכטב"מים הם הישראלים הכי נורמליים שיש.
ותשמעו, אני חייב להגיד: אין סיכוי שהיו עושים זאת, לו ידעו כמה מסוכן לעמוד ולצלם כטב"מ נפץ. אני לא מדבר בתיאוריה: הכלים הללו רוצחים אנשים, שנפגעים לרוב כשלא הספיקו להיכנס למרחב מוגן או לתפוס מחסה. מה גורם לישראלים לוותר על עניין המחסה מראש, ולצלם בצורה הזאת?
הסיבה היא שהכטב"מ מייצר לנו אשליה של מרחק בטיחות, והיום ננפץ אותה, ונראה בדיוק למה לצלם כלי כזה מבחוץ או מהמרפסת זה מסוכן הרבה יותר משנדמה.
הסיבה הראשונה היא דפוס הטיסה של הכטב"מים. חיזבאללה משגר אותם מטווח קרוב מאוד ביחס לטווח הפעולה שלהם - אפילו האבאביל T, הדגם הוותיק ביותר שבידי האויב, יודע לטוס יותר מ-200 ק"מ.
הכלים מתקרבים למטרה אחרי שיוט בגובה נמוך מאוד, של פחות מ-200 מ' ולעיתים אף פחות מ-100. הצלילה למטרה יכולה להתבצע בשתי דרכים עיקריות: הראשונה היא הנמכה הדרגתית - הכטב"מ מתקדם אל המטרה ומוריד גובה ככל שיתקרב.
במקרה זה קצת יותר קל לנו לחזות את מסלולו ולהבין היכן מנסה האויב לפגוע, אך החזרי אותות מהקרקע מאוד מקשים על היירוט. הדרך השניה היא צלילה תלולה: הכטב"מ ישייט בגובה אחיד, מה שיקשה על חיזוי המטרה - ואז יוריד את האף בצלילה תלולה אל יעדו. הצלילה נראית מפתיעה: רגע אחד מזמזם הכלי בעצלתיים בנתיבו, וברגע הבא יפול לאדמה.
אדם שעומד ומצלם כטב"מ שמתקדם לעברו לא יכול לדעת האם הוא נמצא בהנמכה לפגיעה, או שעוד רגע יתחיל לצלול - והסיכוי לתפוס מחסה בזמן הוא נמוך מאוד. כמה מהכטב"מים שמפעיל חיזבאללה - השאהד 101 לדגמיו - יכולים לשאת גם מטען רסס כיווני ולהפעיל אותם מעל למטרות, על בסיס מרעום גובה. זה אומר שכלי שחולף מעל לראש יכול להתפוצץ בכל רגע.
דפוס הטיסה של הכטב"מים גם מאלץ אותנו ליירט אותם בגובה הרבה יותר נמוך מזה בו מיירטים רקטות. כטב"מים לבנוניים נושאים מטעני נפץ של 8 עד 30 ק"ג, דומים בגודלם לשל רקטות גראד לדגמיהן. אך יש הבדל גדול מאוד בין פיצוץ יירוט של רקטה ארטילרית וכזה של כטב"מ.
ההבדל בין גבהי הפגיעה מייצר מסלולי רסס מאוד שונים. הפיצוץ בגובה רב גורם לפיזור רסיסים על שטח גדול יותר, וזמן ארוך יותר באוויר. הרסיסים מאבדים יותר מהאנרגיה שלהם בעודם נאבקים בכוח הכבידה, והחלק המסוכן בהם יהיה בעיקר שברי הרקטה והטיל המיירט.
עדיין מדובר בסיכון גדול, ואפשר להיפצע ולמות – והשם "רסיסים" לא מתאר נכונה כמה מהפריטים שעפים לאדמה, למשל מנוע לוהט של רקטה במשקל עשרות ק"ג וחלקי טילים גדולים ומשוננים.
לעומת זאת, גובה הפיצוץ הנמוך של הכטב"מ מייצר פיזור רסס שטוח יותר: חתיכות מאבדות פחות מהאנרגיה שלהן, המרחק לקרקע קצר יותר; מי שמסתכל על יירוט כטב"מ מהצד עלול לקבל שפיץ של מדחף לפרצוף שיעוף אליו כמעט חזיתית.
אמנם רדיוס הנזק יהיה קטן יותר, אך הפגיעה מאוד מסוכנת, במיוחד עבור מי שעומד חשוף; קחו בחשבון שקיר לבנים ממוצע יכול לעצור את הרסס של מטעני הכטב"מ - ואייפון לא. ולכן, מי שמצלם כטב"מ שנראה כאילו עומד לחלוף מעליו ולהתקדם, או טס במקביל לו עדיין יכול להיפגע בעוצמה.
הסיבה השניה לסיכוני צילום הכטב"מים היא אשליית המודעות הסביבתית. אנשים מצלמים את הכלים האלה בגלל שהם הרבה יותר איטיים ובולטים באוויר מרקטות - קל לשמוע אותם, להרים ראש ולקלוט אותם בעין. זה נותן הרגשה של אזור מסוכן ואזור בטוח, של איום שאנו יודעים היכן הוא ולא צריך לפחד.
אבל בתכל'ס, מדובר בכלים מאוד קטנים ומי שעומד ומצלם אחד לא יכול לדעת אם אין עוד שניים בקצה זווית הראיה שלו שטסים ממש לעברו; חיזבאללה משגר את הכטב"מים שלו בקבוצות קטנות, ולעיתים ישגר מכמה נקודות שונות כדי להקשות על מערכות ההגנה ולמלא את כל הצפון באזעקות. כך קורה שכטב"מים מגיעים אל אותו מרחב מטרות מכיוונים שונים.
קחו בחשבון גם את דפוסי הטיסה שהזכרנו: יכול מאוד להיות שאתם מסתכלים על כטב"מ שמשייט ומנמיך, בזמן שמעל לראש שלכם כבר התחיל איזה אבאביל את הצלילה שלו. הרעש הטיפוסי של הכלים מאוד מבלבל וקשה להבין כמה מהם יש באוויר והיכן הם ביחס אליכם.
הרבה מהתיעודים שפרסמו ישראלים מדגימים את העניין: מצלמים סמאד או שאהד אחד, כשפתאום אחיו עובר להם מעל לראש. אפשר לשמוע אותם צועקים "יו, עוד אחד!" בהפתעה גדולה.
עניין המודעות הסביבתית לאיומים לא נגמר כשהכטב"מ פוגע במטרתו; יש הרבה תיעודים של ישראלים עומדים סביב נקודה מעשנת ומכריזים "הרגע פגע פה כטב"מ!"; אם זה נכון, למה אתם מחוץ למחסה? מה, השופט שרק? מאין לכם שהמטח הסתיים, ואין עוד שניים בדרך?
הסיבה השלישית היא שלא כל כטב"מ הנפץ תוקפים אותו הדבר: חיזבאללה מפעיל את האבאביל T בתצורה דו שלבית: הוא נושא מטען רסס רגיל כמו האחרים, אך מתחת לכנפיו נתלו שני משגרים של רקטות 57 מ"מ.
כטב"מ שכזה נושא מצלמה בחרטומו ואנטנה לשליטה מרחוק, וכשיתקרב למטרה ינסה המפעיל שלו לכוון אל המטרה ולפגוע. זה לא כל כך עובד משום שכטב"מ אבאביל לא מוצלח כפלטפורמת ירי, והרקטות עצמן מאוד לא מדויקות. אך המחבלים לא בררנים: אחרי שהרקטות עפות ומתפוצצות, מנמיך הכטב"מ ומתרסק על היעד, וכאן דווקא נרשם דיוק מאוד מרשים.
העניין הוא שישראלי ששומע פיצוץ בזמן מתקפת כטב"מים יכול לחשוב שהאיום חלף, כשבפועל מה ששמע היה רקטות שמחטיאות. הכטב"מ עצמו עוד בדרך למטרה, ומי שלא תופס מחסה או ממהר לצאת עלול להיפגע.
ואת הסיבה הכי פשוטה שמרתי לקצה: חיזבאללה לא פראייר. האויב פועל בשילוב אמצעים, חתימות ודפוסי תקיפה, ואנו לא יודעים מתי הוא שם דגש על הפחדה, מתי המטרה שלו היא לגרום מקסימום נזק לתשתיות ואמצעים, ומתי ברצונו להרוג ותו לא.
אנו רואים זאת בשילובי המטחים שלו: מספר גדול של רקטות גראד רגילות, שביחד איתן יוצאות גם רקטות בורקאן כבדות מטווח הרבה יותר קצר - וכך יצטרכו צוותי כיפת ברזל להתמודד עם איומים בעלי מסלולים וזמני חשיפה שונים. באותה המידה, כבר קרה ששיגרו כטב"מים ובו זמנית גם מטח רקטות. מי שעומד ובוהה בטיסן החיזבאלוני יכול לחטוף גראד תוך כדי.
אנחנו לא היחידים שמסתכנים כך: גם במלחמת אוקראינה מופעלים כטב"מים מתאבדים בידי שני הצדדים, ומאז הפלישה של פוטין התמלאו הרשתות בתיעודי המתקפות. כבר קרה שאזרחים משני עברי הגבול עמדו וצילמו כטב"מים שיורטו או התפוצצו במפתיע, ונפגעו.
בתמונה פה לפניכם אפשר לראות כטב"מ שמנמיך לעבר מטרתו, ואז מתפוצץ בגובה מאוד נמוך; לא ברור מה עלה בגורלו של הצלם, שעמד על גדת נהר עם חכה.
אז ראינו כמה מסוכן זה לצלם כטב"מים, ועד כמה חשוף מי שעושה זאת. איך צריך לפעול ברגע שמתקבלת אזעקה והודעה על כטב"מים, או שבמקרה רואים אחד מבלי שנשמעת אזעקה? קודם כל, עפים למרחב מוגן בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ותופסים מחסה.
את הפרצוף מצמידים לרצפה, לקיר, ולא לטלפון מהחלון – כל הרעיון הוא שיהיה משהו שיחצוץ בינכם ובין רסיסי פגיעה. הישארו במרחב המוגן או מאחורי המחסה עשר דקות לפחות, או כמה שהגדיר פיקוד העורף – לא מסתכנים וכבר סיפרתי לכם פעם כמה מסוכן זה לצאת לפני הזמן.
חשוב שתבינו היטב את הסיכונים, שתסבירו אותם לחברים ולילדים שלכם; אף ישראלי לא צריך לסכן או חלילה לאבד את החיים שלו בגלל שרצה לצלם רובוט מתאבד מעופף. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
16 תגובות לכתיבת תגובה