מנהל רשות מסים עם אתגר חדש

את רוב האתגרים שעומדים בפני שי אהרונוביץ', מנהל רשות המסים החדש שאת מינויו אישרה אתמול הממשלה, אנו כבר מכירים, וגם הוא מכיר היטב. בראש ובראשונה יהיה עליו להתמודד עם הירידה המתמשכת והמסוכנת בגביית מיסי הייטק ונדל"ן - שני הקטרים המרכזיים של המשק. בנוסף, הוא ייאלץ להתמודד עם דרישות שכר של העובדים. בוודאי שהוא יצטרך להעמיק את המאמצים של קודמו בתפקיד בהקלה בבירוקרטיה וצמצום הרגולציה בכל הקשור לממשק בין האזרחים והחברות עם רשויות המס. הוא גם יצטרך להמשיך לתת מענה למאבק בהון השחור והפשיעה המאורגנת.

אך ייתכן כי האתגר הקשה ביותר של אהרונוביץ' בקדנציה שלו הוא חדש לגמרי, כזה שלא נצפה מעולם בישראל, לבטח לא בעוצמות כאלו: העלמות מס על ידי אזרחים נורמטיביים כפי שקורה במדינות אמריקה הלטינית לדוגמה, זאת על רקע חוסר אמון מוחלט בממשלה ובמדיניותה. בחודשים האחרונים, ובמיוחד מאז אישור תקציב המדינה, אזרחי ישראל התורמים - אלו שגם עושים צבא, גם עובדים וגם משלמים מסים - חשים שהממשלה הזו פועלת נגדם ומשתמשת במשאבים ציבוריים כדי להיטיב רק עם קהל הבוחרים שלה, לרבות החרדים.

הדוגמאות הן למכביר: החל מההסכמים הקואליציוניים שהעניקו מיליארדי שקלים לחרדים, לגרעינים התורניים ולשאר פעולות שלא מסייעות במאומה להגדלת התעסוקה, הפריון, הצמיחה הכלכלית וצמצום אי השוויון, ועד לניסיון המתמיד להשיג פטור גורף משירות צבאי ואזרחי לכל החרדים. אך גם ריצת אמוק אל עבר הדתה כאשר רק 22% מהישראלים מגדירים את עצמם דתיים - כלומר עדיין 78% מהישראלים אינם דתיים.

חלק מאותו קהל שהצטרף למחאה כגון אנשי הייטק, אנשי עסקים, רופאים ועורכי דין – זכו לכינוי "אנרכיסטים". אותו קהל שנושא על כתפיו את רוב הנטל, גם רואה בהרס מערכת המשפט העצמאית, הסרת הבלמים והאיזונים על הממשלה, ופגיעה בערכיהם הבסיסיים לטובת אלו של המיעוט השולט.

במקביל, לא רק שהממשלה כושלת, אלא שהיא גם לא מעוניינת לקדם פרויקטים, מיזמים ומדיניות כלכלית־חברתית לטובת כלל הציבור, לרבות טיפול שורש בבעיות המבניות של המשק. הדבר בא לידי ביטול בין השאר בחוק הסדרים מהדלים שנראו בישראל ובחוסר מעש וקיפאון במשרדים הממשלתיים.

התוצאה המיידית היא אובדן אמון מוחלט בממשלה הנוכחית שמורכבת מפלגים של פונדמנטליזם פוליטי ודתי, כאלה שלא מהססים לשים יד על קופת המדינה.

בימים האחרונים גם היינו עדים לקיצוצים תקציביים בבריאות, בחינוך וברווחה – לרבות בתקציב ניצולי השואה – כדי לממן את אותן גחמות. החגיגה נמשכת ואין איש שעוצר אותה. יחד עם היעדר תחושת אמון, יש גם תחושה של חוסר צדק ובעיקר חוסר הוגנות. לפי הספרות הכלכלית, זהו כר פורה להעלמות מס. כאשר אזרחים מאמינים שמערכת המס אינה הוגנת (משק בית חרדי תורם תשיעית בלבד לעומת משק בית יהודי לא חרדי בהסתכלות לפי נפש), ושהממשלה אינה משתמשת בתבונה בהכנסות ממסים (מנתבת את התקציבים לצרכים פוליטיים ומתוך שיקולים זרים), אותם אזרחים עלולים להיות בעלי נטייה גדולה יותר להתחמקות מתשלום מיסים, כי הם עלולים לראות בהעלמת מס אמצעי למחות נגד מה שהם תופסים כמערכת לא הוגנת ואף מושחתת. בוודאי כאשר ההוצאה נעשית בניגוד לעקרונות המקובלים – כגון המלצות הגופים המקצועיים לרבות בנק ישראל, הפקידות באוצר, ה־OECD וקרן המטבע הבין לאומית, או כאשר כספי הציבור אינם מיועדים לציבור כולו.

ניתן היה לראות זאת במהלך המשבר הגדול ביוון ב־2008, אז נרשם שם גל העלמות מס קשה. 15 שנה לקח ליוונים להתאושש מאותו משבר שמגיע לקיצו בימי אלו אבל זה היה כרוך במחיר כבד של צנע וסבל אזרחי רב. מה שגורם לאזרחים נורמטיביים לבצע עבירות מס זו התובנה שהממשלה הפרה את החוזה החברתי הלא כתוב עמם. כך, העלמת מס נתפסת כאמצעי, כמרי אזרחי נגד ממשלה הנתפסת כ"בלתי לגיטימית" או מושחתת. אסור לשכוח כי אזרחים מן השורה עלולים להתחמק ממסים בכוונה כדי לפגוע באיתנות הפיננסית של הממשלה ולגרוע ממנה משאבים ואנו רואים זאת במדינות כגון ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו - כלכלות ענקיות (כולן ב־G20) שמאוד מתקשות לגייס מסים וסובלות באופן פרמננטי מגרעונות כבדים.

ישנם עוד שני גורמים המעודדים העלמות מס בקרב אזרחים נורמטיביים שמקבלים ביטוי לאחרונה בישראל. הראשון הוא היעדר שקיפות ואחריות כפי שראינו רק השבוע בוועדת הכספים: אחרי אישור תקציב המדינה, פקידים ממשלתיים מגיעים לכנסת ומעבירים לבקשת פוליטיקאים כספים שלא ברור מהיכן הם הגיעו ולא לגמרי ברור למה הם מיועדים.

האלמנט השני הוא ההאטה ממנה סובל המשק והסימנים הראשונים מתחילים להופיע בשבועות האחרונים. זמנים של מחזורי עסקים שליליים (לרבות מיתון) הם תמיד פתח ואף תמריץ לחשבונאות יצירתית מובאת לקצה שבקלות יכולה לגלוש לתשלום סכומי מס שלא תואמים את מה שהיה על הנושה לשלם. כדאי לאהרונוביץ' ולממשלה שמינתה אותו להפנים את הבעיה הגדולה מכולן: ברגע שתרבות העלמות המס, על כל צורותיה, מתפשטת, מאוד קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור שכן היא יודעת להשתרש עמוק בתוך התודעה הלאומית.