"גם אם תתחיל מלחמה כוללת, נשים קסדה ונמשיך לבצור"

בציר הענבים של קיץ 2024 יוצא לדרכו בימים אלה. זה הבציר הכי מאתגר שידעה תעשיית היין המקומית מעולם. רבים מהכרמים של תעשיית היין המקומית מצויים בקרבה גדולה לגבול הלבנוני, חלקם ממש על הגדר, זה יהיה אם כן בציר תחת אש, משהו שקשה כמעט לדמיין. אמנם הכורמים עובדים כל השנה בעבודות שוטפות כמו זמירת הגפנים, דישון ועוד. ועדיין, לא רק בגלל סמליות הבציר - שכולם מחכים לו כל השנה - זה רגע מפחיד במיוחד. גם בימים כתיקונם זה הרגע הקריטי ביותר בכל שנת הגפן, שצריך להתבצע בדיוק ברגע הנכון שבו הענבים על הגפנים במיטבם, ולכן אי אפשר לדחות אותו; אלא גם כזה שבולט מאוד בשטח, עם עשרות כורמים והמכונות שלהם בכל חלקה. וכרגע, זה כמובן מאד מלחיץ ומפחיד. חלק עצום מהכרמים בצפון הם בכלל שטח צבאי סגור וצריך לתאם עם הצבא כניסה אליהם. הירי הבלתי פוסק לא רק מסכן חיי אדם, אלא גם גורם לשריפות ענק שמכלות שטחים עצומים.

הכורמים משתדלים להכניס כמה שפחות אנשים בכמה שפחות סיכון: אם הבציר ידני, הוא מתבצע באור ראשון ואם הוא מכני, כמו ביקבים גדולים של יקב הרי גליל, אפשר לעשות אותו גם בלילה. בכל מקרה צריך לבצור בשעות שבהן עוד לא חם מדי, כדי שהענבים לא יתחממו ויתחילו לתסוס חלילה לפני הגעתם ליקב.

ברק וסטריש, יקב הרי הגליל: "חזבאללה למדו לדייק את הפגיעות, ככה שבאופן אבסורדי אני כבר צריך טיפה פחות לפחד כי הם מחפשים מטרות צבאיות ומגורים, לא כרמים"

כל המרואיינים לכתבה הזאת, דיברו כאן רק לפני כמה חודשים. רובם המכריע נשמע אז הרבה יותר אופטימי, אך גם עכשיו הם משתדלים לשמור על קור רוח. אופטימיות היא כנראה תכונה נרכשת או אפילו מולדת אצל חקלאים, ובלעדיה פשוט אי אפשר לגדל כלום.

את ברק וסטריש, הכורם הראשי של יקב הרי גליל, ראיינתי בינואר השנה. הוא חולש על רוב הכרמים בגבול לבנון, ואז שיבח את ההתנהלות של צה"ל וסיפר על פלוגת טנקים שנאלצה להתמקם בתוך הכרם, אבל שמרה על הגפנים. ליקב 1,200 דונם כרמים באזור, ו־250 דונם נשרפו במהלך המלחמה. רוב הבציר שלו מכני ולכן גם לילי. "אתה תופס אותי אחרי ולפני בציר. בצרנו ממש על הגבול. ולא, אנחנו לא מפחדים. נותנים תפילה טובה ועולים על הכלים".

בשבוע שעבר אמרו לכל התושבים בקיבוץ לידכם לא לצאת מהמרחב המוגן.

"בשני בלילה בצרתי שם. אנחנו מודיעים לצבא ואז מניעים את הבוצרת. תעשו אתם את עבודתכם ואנחנו את עבודתנו. כשבצרנו שם התחילו נפילות בנהריה ב־2:00 בלילה. אז מסתכלים ואומרים: 'טוב, נקווה שזה לא יגיע אלינו', וממשיכים. אם יש התראה, מתנהגים בהתאם כמובן. עוצרים, יורדים מהכלים, נשכבים על הרצפה, מחכים 10 דקות וממשיכים".

יש בכלל שגרה בבציר עכשיו?

"זה תלוי מאוד בהתראות שיש וכמה גמישות יש לך: יש חלקות שאתה יכול להגיד, 'אני בוצר היום' ויש כאלה שאם יש היום התראה בחלקה הזו או שהצבא עושה פעילות באיזו גזרה - אתה לא תיכנס. אני לא שמעתי על ביטולים של בציר באזור שלנו. חזבאללה למדו לדייק את הפגיעות שלהם במה שמעניין אותם, ככה שבאופן אבסורדי ומסיבות לא טובות, אני כבר צריך טיפה פחות לפחד כי הם מחפשים מטרות צבאיות או מגורים, לא כרמים. אצלנו הם רק רצו לשרוף את הכרמים על הגבול ואת זה לצערי הם כבר עשו".

כמה כרמים נשרפו לכם?

"המון. במשגב 250 דונם של שרדונה, סוביניון בלאן, ויונייה, קברנה סוביניון קברנה פרנק ומרלו".

אנחנו מדברים כאן על סדר גודל של כ־250 אלף בקבוקי יין בערך שירדו לטמיון. יהיה הרבה פחות יין השנה?

"כן. אבל יהיה יין איכותי חבל על הזמן" הוא צוחק. "בצרתי סירה ומרלו סוף הדרך. אני חושב שרק שריפות מצליחות לדכא אותי. נשרף לי כבר המון ואם יישרף לי עוד, אני אהיה עוד יותר מדוכא. תשמע, גם אם תתחיל מלחמה כוללת - אז נשים קסדה ונמשיך לבצור".

מה צריך לעשות עכשיו?

"להיכנס באם־אמא שלהם, גם אם זה אומר מלחמה כוללת. אבל הייתי רוצה לסיים בנימה אופטימית: זו התקופה הכי יפה ואנחנו עולים עם הבוצרות כדי להביא לאנשי תל אביב את היין הטוב שהם כל כך אוהבים".

גבי סדן, כרם שבו: "אנחנו מחנים במקומות מוסתרים, ואם יש בלגן משתטחים. בכרמים שלי יש חתיכות מיירטים שיכולות להגיע ל־10 קילו, שעדיף לא לחטוף בראש"

גם עם גבי סדן, הבעלים, הכורם והיינן של יקב הבוטיק "כרם שבו" דיברתי בינואר. אז גם הוא נשמע רגוע לגמרי וסיפר איך הוא מתגנב לכרם שנמצא באזור חשוף ומקווה שלא ירו עליו טילי נ"ט. לסדן יש 100 דונם של כרמים, מה שהופך אותו ליקב בוטיק מסדר גודל גדול מאוד. הבציר אצלו ידני והוא נעזר ב־11 פועלים.

אתה חוטף אש?

"הכרמים שלי כמובן שחוטפים. התחלתי בציר ואני מנהל אותו בזהירות, מקבל אישור מהצבא כל יום. שמע, הרי עבדנו בכרם כל התקופה הזו, לא רק עכשיו".

איך מגיבים הפועלים?

"הפועלים לחוצים אבל באים כי הם מבינים שזו המציאות. אנחנו מחנים את הרכבים במקומות מוסתרים כדי לא לבלוט יותר מדי ועובדים, ואם יש בלגן אז משתטחים. בכרמים שלי יש חתיכות מיירטים שיכולות להיות גם חתיכה של 10 קילו, בגודל של כדורגל שעדיף לא לחטוף בראש, וזה יכול לקרות, כי הרי כבר היו דברים. וגם יכולים לירות עלינו טילי נ"ט באזורים חשופים, אז צריך להיזהר. טרקטור שמרסס לא יכול להיות מאד דיסקרטי. אבל כנראה טנדר חקלאי או טרקטור שמרססים הם לא מטרה שמעניינת אף אחד. לכן אנחנו עוד נושמים באופן עצמוני", הוא מחייך קצת סוף־סוף. "תראה, כל הזמן יש משהו, אבל בסך הכל על הכרם עוד לא ירו, טפו־טפו־טפו; והוא לא נשרף, טפו־טפו־טפו. אז כל האמירות האלה נגד עין הרע תקפות ורוב הזמן נותנים לנו לעבוד".

היה כבר בציר שהצבא לא אישר?

"היה אחד שכמעט ביטלו לנו, אבל בסוף אישרו".

שאלה אופטימית: איך יבול הענבים השנה?

"נראים לא רע. אני מקווה שנצליח לבצור הכל. הבציר התחיל מאוד מוקדם השנה בגלל החום שהיה, אולי בגלל הטילים, הוא צוחק”. "אולי מישהו מנסה לגרום לנו לסיים עם זה לפני הבלגן הגדול".

לבועז אדם מזרחי מיקב ליברו הזעיר שברמת הגולן יש בסך הכל שבעה דונמים, והם נמצאים למרגלות החרמון. מכיוון שהוא בוצר ידנית הוא זקוק ללא מעט פועלים, לפעמים לא פחות מעשרה. בפברואר הוא דיבר על החיבור העמוק שלו לאזור, למרות המלחמה. עכשיו הוא אומר ש"מג'דל שאמס זה חמש דקות מהכרם ואתה יודע מה קרה שם, אז לבצור עכשיו זה סוג של רולטה רוסית. בעליית המתח האחרונה הכניסה לכרם לוותה ביותר חשש, אבל אני עולה. אני משתדל לעשות את זה באופן יותר מושכל: שואל אם יש הנחיות מיוחדות של הצבא ועולה רק אחרי שאני מוודא שהכל בסדר. באזור שלי כרגע אני לא צריך אישורים מיוחדים".

אבי פלדשטיין מיקב פלדשטיין נשמע רציני ומהורהר כשאני משוחח איתו. פלדשטיין בוצר ענבים מ־150 דונם כרמי יין, מה שמגדיר אותו כיקב בוטיק גדול (שווה ערך לכ־150 אלף בקבוקי יין). הוא בוצר ידנית ומעסיק כ־20 פועלים בעונה. כשדיברנו בתחילת הקיץ הוא הביע אופטימיות לגבי הבציר ובכלל: "אני נאמן לגליל. אנחנו עושים ונעשה פה יין", אמר לי אז.

כעת גם הוא מאשר כי הבציר הקדים השנה "כנראה מתוך חשש מהחיזבאללה. בצרתי בינתיים ממש על הגבול. בוצרים בהרבה חשש", הוא מודה ומרחיב, "האמת היא שהקדמתי את הבציר אפילו מעט לפני מה שההבשלה הכתיבה לי, מתוך חשש מהסלמה. בינתיים היה מזל. וזה נכון שהמיירטים מפחידים לא פחות מהטילים, למרות שאצלנו כבר חטפו טילים פרופר, בכינון ישיר".

לא חשבת לרגע: "חלאס לא נעשה יין השנה"?

"בינתיים לא. אבל אם תהיה הסלמה רבתי זה כמובן לא שווה חיי אדם".

אתה צריך אישור מהצבא להיכנס לכרם כדי לבצור?

"כן, אבל בינתיים בלי ליווי".

מי הפועלים שלך?

"תאילנדים. הערבים כבר לא מוכנים".

גם היקב שלך באזור התעשייה דלתון, על קו האש.

"ברור. ביקב כבר ישבנו במקלט, בהתראות רחפן או יירוטים".

איך תדע שהגיע הזמן ללכת?

"אני לא אדע".