ישראל מילאה מצבורי פחם וסולר בשל המלחמה, וצפויה להיכשל ביעדי האנרגיה המתחדשת

בשבוע שעבר חזרה אסדת הגז תמר לפעולה לאחר חודש שלם של השבתה. תשתיות הגז הן יעד אטרקטיבי במיוחד במלחמות ולכן בפרוץ מלחמת חרבות ברזל הוחלט להשבית מיד את האסדה, הקרובה לרצועת עזה. אף על פי ששותפות תמר יוכלו למכור את הגז בהמשך, כעת הן דורשות מהמדינה פיצוי ענק של 100 מיליון דולר. המשק הישראלי תלוי באופן כמעט מוחלט באספקת הגז, וכך הוא מתוכנן גם שנים קדימה. אולם פתרון שיכול היה לצמצם את התלות באסדות, וכך גם את המרוץ שקיימה חברת החשמל למילוי מצבורי הסולר והפחם המזהמים, נתון להזנחה רבת שנים: המעבר לאנרגיה מתחדשת. יעדי עבר פוספסו, וכעת לפי בדיקת ״כלכליסט״ מסתמן שגם יעדי העתיד עומדים בפני החמצה.

אשתקד הצליחה ישראל לייצר רק כ־9.8% מהחשמל שלה באמצעות אנרגיה מתחדשת, וגירדה מלמטה יעד שמרני של 10% שהציבה לעצמה ל־2020. בשנה האחרונה הזהירו מומחים והמשרד להגנת הסביבה כי ההתקדמות האיטית בתחום תמנע מישראל להגיע ליעדים שהציבה לשנים הבאות ונחשבים לשמרניים. לפי חברת הייעוץ BDO, שערכה בדיקה לבקשת "כלכליסט", השנה אנרגיות מתחדשות יתפסו כ־12.5% מכלל ייצור האנרגיה בישראל. אומנם מדובר בהתקדמות, אך היא אינה מספיקה כדי לעמוד ביעדים שישראל הציבה לעצמה לשנים הבאות או ברף שקבעו לעצמן מדינות המערב, המצויות ב"מרוץ חימוש" אנרגטי ומגדילות בשנים האחרונות באופן משמעותי את הנתח של אנרגיה מתחדשת.

ישראל הציבה יעד של 30% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בשנת 2030, ויעד ביניים של 20% בשנת 2025. לפי BDO, בקצב ההתקדמות הנוכחי ישראל תגיע ליעד שהציבה ל־2025 רק ב־2030, וב־2025 תייצר רק כ־15.5% מהחשמל באנרגיה מתחדשת. התחזית הזו לוקחת בחשבון גם את הכרזת משרד האנרגיה על שחרור של עוד 2,300 קילו־ואט לשילוב אנרגיה מתחדשת ברשת החשמל.

וזו לא התחזית הפסימית היחידה. בשבוע שחלף פרסמה חברת דליה אנרגיה, שבבעלותה תחנת הכוח המזהמת הפרטית הגדולה בישראל, תחזית משלה, ולפיה ב־2030 תייצר ישראל 22% מהחשמל שלה באמצעות אנרגיה נקייה לעומת כ־17% ב־2025. החברה הממשלתית האחראית על ניהול מערכת החשמל (נגה) העריכה בכנס שהתקיים בקיץ כי ב־2030, אם קצב השילוב של מתקני אנרגיה מתחדשת ייוותר כפי שהוא, נגיע רק ל־18% ייצור באנרגיה מתחדשת במשק החשמל. במשרד להגנת הסביבה צופים שיעור של כ־19%. שלוש התחזיות מצביעות על כך שהמדיניות הנוכחית של ישראל מצעידה את משק האנרגיה לקראת צריכה מוגברת של דלקים מזהמים. למעשה בשלב זה שום רשות לא חוזה הצלחה כבירה בהשגת היעדים שהוצבו.

הכישלון בתחום מהדהד במיוחד כעשרה ימים בלבד לפני פתיחת ועידת האקלים העולמית בדובאי, שבה יספרו מנהיגים בזה אחר זה על היעדים החדשים שלהם בתחום וההישגים עד כה. בפורטוגל, למשל, כ־61% מהחשמל יוצרו אשתקד באמצעות אנרגיה נקייה, בספרד 42%, בירדן 27% ובסין 17%. הממשלה תכננה לשגר לוועידה את המשלחת הגדולה אי פעם, אלא שבעקבות המלחמה ההשתתפות הישראלית בוועידה תצומצם משמעותית, והביתן הגרנדיוזי שתוכנן יפנה את מקומו לביתן מצומצם וסמלי, כך לפי המשרד להגנת הסביבה ומשרד החוץ. גם מרבית החברות שנערכו לנסיעה עסקית לכנס הודיעו על ביטול השתתפותן. אולם ישראל עדיין תצטרך למצוא דרך לעמוד בהתחייבויות ארוכות הטווח שלה.

במשרד האנרגיה טוענים כי צעדים שננקטו בשנה האחרונה יאיצו את תחום האנרגיות המתחדשות. בין היתר, מציינים במשרד כי הממשלה אישרה את תוכנית המתאר הארצית לאגירת אנרגיה (תמ"א/19/1), המסדירה את הליכי התכנון והוצאת היתרי הבנייה ומאפשרת הקמת מתקני אגירה בהליכים קצרים בהשוואה לעבר; אישרה את התמ"א להקמת מתקנים סולאריים על גדרות ביישובים כפריים; אישרה הקצאה ברשת החשמל ל־2,300 מגה־ואט מאנרגיות מתחדשות; אישרה תוספת של 35 אלף דונם להקמת מתקני קרקע סולאריים; הרחיבה את "המסלול הירוק" להתקנת פנלים בגודל של עד 15 קילו־ואט; ובימים אלה מתקיים דיון בעדכון מדרגות התעריף למתקני ייצור חשמל בטכנולוגיה פוטו־וולטאית כדי להגדיל את כדאיות התקנתם.

לדברי רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות, המשרד שואף להאיץ תהליכים בתקופה הקרובה על רקע לקחי המלחמה: "נפעל כדי לחדד עוד יותר את היתרונות הגדולים של המתחדשות. ככל שיש לנו יותר אנרגיה מתחדשת, העצמאות שלנו בעתות משבר היא גדולה יותר ואנחנו פחות צריכים להגדיל מלאים של פחם וסולר. היתרון הגדול הנוסף הוא הייצור המבוזר. הוא מגדיל את אמינות האספקה ושרידות המערכת. זה לא מתקן אחד גדול שמייצר חשמל ויכול להיפגע. אנחנו נמנף את התקופה הזו כדי לחזק את ההבנה הזו בקרב כל הגורמים".

רק שבדרך לשם עדיין עומדים חסמים רבים. רשת החשמל אינה יכולה להכיל עומס של מתקנים סולאריים בשלב זה, וגופים כמו רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הופכים את תחום האגירה – ההכרחי כדי לאפשר שימוש באנרגיה מתחדשת לאורך כל שעות היום – ללא כדאי. כך, למשל, אם יזם ירצה להציב סוללת אגירה לצד שדה סולארי, הוא ייאלץ לשלם לרמ"י כ־5 מיליון שקל לדונם אחד בלבד.

במערב יש חדש

עבור מדינות רבות בעולם עתות משבר היו גם הזדמנות לבניית חוסן ולהאצת הקמת תשתיות מתקדמות. לאחר הקורונה, למשל, יישם האיחוד האירופי תוכנית להתאוששות ירוקה מהמגפה בתקציב של 1.8 טריליון יורו, והשקיע בהאצת אנרגיה מתחדשת ופרויקטי אקלים (בישראל תוכנית דומה של המשרד להגנת הסביבה אף לא הובאה לדיון בממשלה). פלישת רוסיה לאוקראינה אף היא הובילה מדינות להאיץ את המעבר לאנרגיה נקייה. באיחוד האירופי הציגו את תוכנית RePower EU עם השקעות בגובה 128 מיליארד יורו בחמש שנים. בין היתר, כוללת החבילה חקיקה להסרת חסמים והאצת פרויקטים, 29 מיליארד יורו לפיתוח הרשת ולאגירה, 58 מיליארד יורו להתייעלות אנרגטית, סיוע לחשמול בתעשייה ועוד. בארצות הברית הציג ממשל ביידן באוגוסט 2022 את החוק להפחתת האינפלציה, הכולל 370 מיליארד דולר לביטחון אנרגטי ומאבק בשינויי האקלים, תוך השקעות עתק באנרגיה נקייה.

לדברי פרופ' אופירה אילון מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה ומוסד שמואל נאמן בטכניון, "שאיפות לחוד, הסרת חסמים רגולטוריים לחוד והגדלת היקף המתחדשות - גם היא לחוד. גם בארצות הברית אימצו כתפיסת יציאה ממשבר הקורונה את יוזמת הגרין דיל, שקוראת לאסטרטגיית השקעות המתעדפת מעבר לתעשיות מאופסות פליטות. באיחוד האירופי משקיעים ביוזמות כאלו מיליארדים רבים. הנושא הזה חייב להיות בעשירייה הפותחת של הנושאים הדחופים בישראל. זה אומר השקעות לצד פתיחה מואצת של חסמים טכניים ורגולטוריים. מדובר בתשתיות שייצרו מקומות עבודה חדשים וחיסכון משקי ארוך טווח".

חן הרצוג, מייסד שותף ב־BDO, המייעצת לחברות אנרגיה בישראל, סבור כי אי־עמידה ביעדי אנרגיות מתחדשות היא "תוצאה של כשל מתמשך של המדיניות הממשלתית, שמציבה יעדים אך לא מגבה אותם בתוכניות יישום ותמריצים נאותים. בעוד הממשלה מצהירה על כוונות לקדם אנרגיות מתחדשות וכלכלה דלת־פחמן, בפועל המדינה עושה ההפך.

"כך הממשלה קיבלה החלטה על מס פחמן אך בפועל מסבסדת את הפחם באמצעות הפחתת המס על הפחם לאפס. המגזר העסקי יכול ויודע לממן פרויקטי ענק באנרגיות מתחדשות ואגירה, אך לשם כך רשות החשמל חייבת ליישם את כללי השוק גם על מתקני פנלים סולאריים ואגירה במתח עליון. כיום המדינה עדיין מהווה מונופול על מתקני שמש ואגירה במתח עליון, והשוק מתעכב בגלל מנגנון מכסות, מכרזים והגבלות רגולטוריות. מלחמת 'חרבות ברזל' מחדדת את הצורך בייצור עצמי ומבוזר, לא רק לשם קידום יעדים כלכליים וסביבתיים אלא גם לחיזוק החוסן האנרגטי הלאומי".