סטארט-אפ ניישן במבחן: האם נפספס את ההזדמנות?

המשק הישראלי עבר בשלוש השנים האחרונות טלטלות בלתי פוסקות – כאילו עלינו על רכבת הרים ללא נקודת ירידה. מהקורונה, דרך המהפכה המשפטית, האינפלציה הגלובלית, וכעת, מלחמה בקנה מידה שלא הכרנו. כל אלו משפיעים ישירות על ההשקעות בסטארטאפים, ומציבים את תעשיית ההייטק בפני אתגר אמיתי.

הנתונים מדאיגים: ירידה חדה במספר הסטארט-אפים החדשים – מ-300 בשנה ל-150 בלבד. הסכנה ברורה – לאבד את הסטטוס של "סטארט-אפ ניישן" ולמצוא את עצמנו מאבדים את המנוע הכלכלי המרכזי שלנו. שנת 2024 מביאה איתה ירידה ברורה במדדי פעילות ההייטק – מספר העובדים מתמתן, ההשקעות בסטארט-אפים ירדו ב-55% במהלך 2023, וגיוסי הון לקרנות הון סיכון התכווצו ב-70% לעומת שנים קודמות.

והנה, מכה נוספת: סוכנויות דירוג האשראי הורידו את דירוג האשראי של ישראל. מדובר באיתות אזהרה משמעותי שמשפיע על האמון הבינלאומי בכלכלה הישראלית. הורדת הדירוג משפיעה ישירות על יכולת המדינה והחברות לגייס הון בתנאים נוחים, ומגבירה את העלויות של חוב ציבורי ופרטי. במצב שבו המשק כבר מתמודד עם קשיים, זהו גורם נוסף שמכביד על הצמיחה והפיתוח.

בכנס TechTLV של כלכליסט, דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות, כבר הזהיר: הפגיעה בעקבות המלחמה והורדת דירוג האשראי של ישראל עלולה לגרום לירידה בהשקעות הזרות – עניין קריטי לשוק שמסתמך על הון זר. התופעה מתרחבת – פחות משקיעים זרים וישראלים פעילים. הסימנים המדאיגים של המשבר כבר נראים בשוק התעסוקה בהייטק, והאתגר האמיתי טמון ביכולת הסטארט-אפים העתידיים לשרוד.

ובכל זאת, רבים מהסטארט-אפים שנמצאים על סף קריסה, עושים זאת מבלי למצות את ההזדמנויות הפיננסיות שמסביבם. הם יוצאים לסבבי משקיעים מפרכים ומתעלמים כמעט לחלוטין מאפשרויות המענקים והסיוע. קרנות ממשלתיות קיימות בדיוק בשביל רגעי המשבר האלו – הן נועדו לתת כתף לתעשייה בעתות מצוקה.

הכסף מהמענקים תחת תוכנית "הורייזון אירופה" הוא כסף בטוח, לא מדלל, ללא תמלוגים. יש אוקיינוס של הזדמנויות למענקים עבור סטארט-אפים מהאיחוד האירופי, החל מסכומים קטנים עבור שלבים ראשוניים ועד לסכומים גדולים שיכולים להגיע ל-2.5 מיליון יורו במסגרת תוכנית ה-EIC Accelerator. זהו הון שיכול להוות הבדל בין קריסה להצלחה. ישראל חתומה על הסכמים עם האיחוד האירופי עד 2027, ואין כל סכנה שמשהו ישתנה נכון לעכשיו. הוכחה להצלחת הישראלים בתוכניות הללו היא הנתון המובהק ש-13% מכלל החברות הזוכות הן חברות ישראליות. כמובן, ישראל לא מהווה 13% מכלל המדינות החברות בתוכנית – זהו הישג יוצא דופן שמראה את הפוטנציאל האדיר הטמון במענקים הללו.

הבעיה היא שבשוק ששם דגש על ROI מהיר, סטארט-אפים עתירי טכנולוגיה, אותם סטארט-אפים שישראל מתגאה בהם, מוצאים עצמם בבעיה. אבל ההיסטוריה הישראלית מראה אחרת: אקזיטים טכנולוגיים מרשימים כמו מלאנוקס ומובילאיי הוכיחו שהשקעות במו"פ ארוך טווח בעזרת מענקים אינם מחסום, אלא מקפצה. אנחנו תמיד נושאים עינינו להשקעות מהדוד סם ולקרנות הון הסיכון האמריקאיות. אבל מי שעדיין תקוע בתפיסה שמענקים "קושרים אותך למדינה", צריך לשאול את עצמו – אולי כדאי ללמוד משהו מחברות כמו מלאנוקס, שנראה שההגבלות לא ממש בלמו את ההצלחה שלהן.

הגיע הזמן שהסטארט-אפים הישראלים ינצלו את ההזדמנויות שמוצעות להם. במקום לחכות למשקיעים שיבואו, אולי כדאי לפנות אל הקרנות והמענקים שמחכים רק שיגישו אליהם בקשה. זה לא רק כסף – זה אמון, זה גיבוי, זה סיכוי לשרוד את המשבר ולצאת ממנו חזקים יותר.

ה"סטארטאפ ניישן" עומד במבחן. האם נפספס את ההזדמנות, או שנדע לנצל את הכלים שמונחים לפנינו? הבחירה בידינו.

מיכל זילברברג היא מנכ״לית טווינוביישן, חברת ייעוץ ואסטרטגיה למיצוי ההזדמנויות של מענקים לא מדללים עבור סטארטאפים באיחוד האירופי, ברשות החדשנות ובבריטניה