הספין כשל: נתניהו רצה צפירת הרגעה מהבנקים הזרים וקיבל מהם אזעקת "צבע אדום"

1. לא הולך לבנימין נתניהו: מלך ה"סחרירים" לא העלה על דעתו שהספין סביב "התמיכה" של ג'יי.פי מורגן (JPMC) ושאר הבנקים הבינלאומיים יתהפך עליו - כל כך חזק וכל כך מהר. אחרי שראש הממשלה העלה סרטון ובו הוא מסביר לציבור כי הבנקים הגדולים בעולם - לרבות JPMC האמריקאי - תומך בישראל ומעודד השקעה בה – הגיעה התגובה הרשמית של אותם מוסדות פיננסיים והיא הפוכה לחלוטין מהנרטיב שניסה לקבע נתניהו: הרפורמה המשפטית עלולה להקטין את זרם ההשקעות לישראל ולהביא להורדת דירוג האשראי של ישראל.

מנכ"ל ג'יי.פי מורגן ג'יימי דיימון. "יש סיכון להורדת דירוג האשראי של ישראל" | צילום: Ting Shen/Bloomberg

2. תזכורת קצרה: נתניהו שיגר את הסרטון כדי להרגיע את הרוחות בשווקים, החשש מיציאת כספים והיחלשות המטבע שלובו במחאה חוצת גבולות כנגד ההפיכה המשטרית שהוא מתכנן. כאשר החשש הכבד מכולם: אפשרות להורדת דירוג האשראי של ישראל. הבהלה גרמה לנתניהו להתבסס על "רעיון השקעה" של אנליסט לא בכיר שהיה מיועד לגופים מוסדיים בעלי תיאבון סיכון גבוה (כגון קרנות גידור) ומעוניינים לעשות "סיבוב מהיר" על נכס פיננסי ישראלי. עד כמה היה מדובר בנייר קיקיוני? עד כדי כך שלקח לדוברות JPMC יממה שלמה לנסות לאתר את אותו נייר ולוודא שאין מדובר ב"פייק". באותו נייר קצר היה הסבר מדוע כדאי לעשות מהלך "ספקולטיבי" דווקא על ישראל. הנימוק היה – בישראל הכלכלה יציבה והרעשים הם זמניים, זו הזדמנות לנצל את הבהלה ולעשות סיבוב פיננסי. כבר באותו יום שנתניהו העלה את הסרטון, בנקים ענקים אחרים כמו ברקליס וסיטי החלו להתריע בפני חיבור של סיכונים פוליטיים (ההפיכה המשטרית), פיסקאליים (חשש מהזנקת הגירעון והחוב) וכמובן גיאופוליטיים (גל הטרור של הסופ"ש הקודם). לפיכך, גם JPMC לא היה ממש "הכלל" אלא יותר "היוצא מן הכלל" בתמונה. ובכל זאת, הדברים התבהרו די מהר: אין מדובר בדו"ח רשמי מאקרו־כלכלי מעמיק של ארגון כלכלי בינלאומי כגון קרן המטבע הבינלאומית, ה־OECD, הבנק העולמי או חברות הדירוג המנתחים באופן תדיר את החוזקות, החולשות, האתגרים של כלכלת ישראל בטווח הארוך והקצר ועוקבים אחרי ישראל - אלא המלצת השקעה ספקולטיבית וזניחה.

לפי ברקליס: "אם תיושם הרפורמה המשפטית, היא תשנה את יחסי הכוחות בין הרשות המבצעת למחוקקת, ותפחית משמעותית את סמכותו של בית המשפט העליון"

3. קשה היה להעלות על הדמיון כי כמה ימים אחרי הסרטון המדובר והתגובות שהוא ייצר, אותו JPMC יפרסם סקירת מט"ח וריביות במסגרת עבודה רצינית יותר על המשק הישראלי שבעצם תפריך לגמרי את הסרטון של נתניהו ותעביר מסר הפוך. "הסיכון התלקח בשוק ההון המקומי כאשר המתחים הגיאופוליטיים הצטרפו לדאגת המשקיעים לגבי התוכנית לרפורמה משפטית שמעוררת דאגה בכל הקשור לאיתנות המוסדות ולאווירת ההשקעות במדינה. כל הידרדרות בחוסן המוסדי של ישראל עלולה להשפיע על זרם ההשקעות הזרות, כאשר יש סיכון להורדת דירוג האשראי של ישראל", כתבו ב־JPMC, כאשר המנגינה מאחורי המסמך המחודש היא אחרת לגמרי מזו ששמענו במסמך הקודם. אגב, בבנק האמריקאי לא מתייחסים לסיכונים הכלכליים שמאיימים על ישראל כחלק אינטגרלי מהכלכלה הגלובלית – היא גם חשופה להאטה בצמיחה העולמית, לפגיעה בהייטק או לסיכון החרפת האינפלציה והעלאות ריבית מעבר למתוכנן. אלא ההתייחסות היא מפורשות לסיכונים "אידיוסינקרטיים"- כלומר סיכונים ייחודיים לכלכלת ישראל. בבנק מדגישים "היבט מפתח" בהתפתחויות האחרונות: ההבדל בין הסיכון החדש שנוצר, הסיכון המוסדי, לנזק הפוטנציאלי שהוא עלול לחולל: "אי־ודאות ופרמיית סיכון גבוהות יותר שעלולות להתפרס על פני תקופה ממושכת יותר לעומת העבר". קרי, גם בבנק ההשקעות האמריקאי מבינים כי האירוע הנוכחי, אינו "עוד מאותו דבר".

4. הנתון המשמעותי ביותר שמופיע גם בסקירה שפרסם ברקליס בסוף השבוע הוא ההשוואה של ישראל לפולין. השוואה למועדון המפוקפק של פולין, טורקיה והונגריה היא כבר חלום בלהות של קברניטי כלכלת ישראל. "מאז הבחירות בתחילת נובמבר", כותבים בבנק ההשקעות, "אי־הוודאות הפוליטית גדלה, מה שהוביל לתת־ביצוע של השקל. האירועים האחרונים הקשורים ישירות לרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת והסיכונים גיאופוליטיים המוגברים הפעילו לחץ נוסף, אם כי מוגבל, על השקל", מסבירים בברקליס, ומזהירים כי "קיים סיכון שהממשלה תכריז על הוצאות נוספות שעלולות לאלץ את בנק ישראל 'להישאר בצד הנצי' (להמשיך ולהעלות ריבית - א"פ), דבר שאינו מתומחר בשערים הנוכחיים". עוד כתבו בברקליס כי "אם תיושם הרפורמה המשפטית, היא תשנה את יחסי הכוחות בין הרשות המבצעת למחוקקת, ותפחית משמעותית את סמכותו של בית המשפט העליון". שני האירועים הנוספים הם החשש מהתפרצות תקציבית וגם הזינוק בסיכונים הגיאופוליטיים ("המדיניות של ממשלת הימין בגדה המערבית מגבירה את חוסר היציבות הגיאופוליטית באזור") - בדומה ל־JPMC. "השינויים המשפטיים וההרחבה התקציבית עוררו דיון על הורדה פוטנציאלית בדירוג האשראי של ישראל על רקע הרעה במצב הפיסקאלי ובאיכות המוסדות המקומיים", כותבים בברקליס ומדגישים כי למרות היסודות החזקים של ישראל "סוכנויות הדירוג בוחנות מקרוב את מצב שלטון החוק במדינה, הסביבה המוסדית והמצב הביטחוני". יש גם אזהרה ברורה: "אם הרפורמה השיפוטית של ישראל תאומץ כפי שהוצעה במקור והמחאה ההמונית תסלים עוד יותר, סוכנויות הדירוג עלולות להוריד את תחזית הדירוג ואפילו את הדירוג עצמו". המסקנה העולה משתי הסקירות היא כי הספין של נתניהו התהפך לגמרי וחזר אליו כבומרנג. הבנקים הגדולים מתארים את מפת הסיכונים העתידית של הרפורמה המשפטית במישור הכלכלי. בסוף השבוע האחרון הצטרפו ל"מחאת הכלכלנים" גם פרופ' ליאו ליידרמן שאף נבחר על ידי נתניהו בעבר לכהונה כנגיד בנק ישראל ומינויו לא צלח, ופרופ' נוריאל רוביני שהתפרסם בעיקר כשחזה את המשבר העולמי ב־2008. בממשלה ממשיכים להתעלם מהאזהרות, לבטל במחי יד את הניתוחים הכלכליים ומאיימים לדהור קדימה. את המחיר תשלם הכלכלה הישראלית.

על הגרף - עד כמה ריכוז הכוח הפוליטי על ידי הממשלה יודע להסביר רמות גבוהות של שחיתות? מתברר כי לא מעט. כלכליסט בדק את הקשר בין "מדד תפיסת השחיתות" של הארגון הבינלאומי "שקיפות בינלאומית" (TransparencyInternational) ובו מדורגות מדינות העולם לפי רמת השחיתות שבהן, לבין "מדד שלטון החוק" של הארגון הבינלאומי World Justice Project. המדד האחרון מבוסס על 44 אינדיקטורים המאורגנים סביב 8 קטגוריות כשהעיקרית היא "מגבלות על כוחה של הממשלה". לפי תוצאות הבדיקה, וכפי שעולה מהגרף, ישנו מתאם גבוה מאוד וחיובי בין שני המשתנים: ככל שישנה יותר ריכוזיות בכוח הפוליטי על ידי הממשלה והיא פחות מוגבלת, אז השחיתות עולה. עד כמה ריכוז הכוח מצליח להסביר שחיתות? לפי מדד ה־R2 – כ־77% מהשינויים בסדרה של שחיתות מוסברים על ידי תזוזות ושינויים בהיקף המגבלות על השלטון המרכזי