שירה נאור: "כל ערב אני מתמודדת עם פחד במה"

איפה אנחנו תופסים אותך?

“אני מעורפלת בוקר אחרי הפרמיירה של ‘עד שהמוות יפגיש בינינו’, בתיאטרון באר שבע. אנחנו אחרי חודש מאוד אינטנסיבי של הצגות, דבר שאני לא רגילה אליו בכלל כי אני כמעט ולא עושה תיאטרון, וגם אתמול היתה הצגה מפחידה וחשובה אז הייתי בחרדה ומתח יותר מבדרך כלל. בקיצור, בא לי פשוט לישון יומיים”.

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

“אני שותה אמריקנו קר עם שיבולת מוקצף בצד. אני מבקשת את זה עם מבט מתנצל כי אני יודעת: קר וחם והכל בקפה אחד".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"לא רוצה להיות קטנונית אבל לא אשב על בירה עם אף אחד כי זה משקה מגעיל של תיכון. אני כן אשמח לשבת לכוס יין לבן עם ילד שהיה איתי בגן שהיה מציק נורא לכל הילדים ופעם אחת הפללתי אותו בפשע שלא עשה, ועד היום אני אכולת אשמה על זה. אני ממש אשמח לפצות אותו ולשמוע איך התגלגלו החיים שלו מאז".

על מה את עובדת עכשיו?

"כאמור, אני משתתפת בהצגה החדשה 'עד שהמוות יפגיש בינינו' שכתבו נועה לזר קינן ודפנה זילברג, שגם מביימת. זה פרויקט שהתחיל מרעיון של נבו זיו, בעלה של דפנה שנפטר מסרטן. המחזה מתחיל באזכרה, שבה האלמנה מגלה שבעלה המנוח השאיר לה סוג של צוואה לא מחייבת עם רשימת גברים שהוא חושב שיכולים להתאים לה. זה פרויקט מקסים, מרגש, מצחיק ועצוב. ובקרוב עולה בקשת הסדרה 'בקרוב אצלי' שכתב אורי גרוס וביים איתן צור, ואני משתתפת בה".

מה השריטה שלך?

"אני יושבת במקלחת, כי לעמוד לאורך זמן מעייף אותי. אני שונאת לעשות 'לחיים', זה מביך אותי, ואני מדברת לעצמי בקול רם כל הזמן".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"כשמתחילים להגיד יותר מדי 'לא', כל 'כן' הופך להיות נורא משמעותי. וגם לא לקחת הכל כל כך ברצינות כל הזמן: צריך לעשות, לטעות, ליהנות".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

"אני אוהבת לעשות פילאטיס ומול הסטודיו שנמצא על הרחוב יש מאפייה. כל השיעור המוטיבציה שלי היא לסיים כדי שכבר אקנה את כל מה שאני רואה בוויטרינה. אני יוצאת משם, קונה חלות ועוגות ועיתון ואז הולכת הביתה לנקות ולעשות כביסות, שורפת כל מיני מרוות וקטורות ואז מאווררת כי זה עושה ריח של חנק של מגדת עתידות משוגעת. ואז מדליקה נרות יפים בכל הבית והולכת לישון".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

לדבר את כל השפות. וגם לשיר הכי יפה בעולם, ברמה של חוה אלברשטיין בשילוב עם נינה סימון, שאנשים יצרחו מהקול הזה כמה הוא יפה".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

“אני משקרת על הדברים הכי לא חשובים, סתם מנוירוזה ובלבול. באופן כללי, אני אדם שמסבך את עצמו בצרות על דברים חסרי משמעות. במקום להגיד 'לא בא לי' — אני כל כך מפחדת לפגוע או לאכזב שאני מסוגלת לעבור מדינה לתקופה רק כדי לא להגיד לא".

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

"אנדי סמברג. גם עידו בן זוגי יודע שאם אני אתקל בו, הוא בצרה צרורה. אני מאוהבת בו עוד מהתיכון, וזה לא עובר לי".

למה את מתגעגעת?

"אני בעיקר מתגעגעת לתקופה של לפני 7 באוקטובר, שפשוט סתם היו לנו את הצרות הרגילות של המקום המשוגע הזה. מתגעגעת לימים לפני שפגשנו בכל כך הרבה כאב, צער ופחד נורא".

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

“על מעדניות, קפה ומוניות. ואני גם אוהבת להזמין אחרים, אני אוהבת לארג'יות. כשהייתי בתיכון דיבבתי המון והרווחתי אחלה כסף אז כל הזמן הייתי משלמת על חברים בקפטריה, או קונה מלא ממתקים. ממש הרגשתי כמו הפילנתרופית של מגמת תיאטרון עירוני א'. גם הייתי משקרת להורים שלי שאני נוסעת באוטובוס לבית הספר, אבל תמיד הייתי עולה על מוניות".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"בכל פעם שאני מתמודדת עם הפחדים שלי או מחליטה לעשות משהו ובאמת עושה אותו. לדוגמה, זה שאני עושה תיאטרון ומתמודדת בכל ערב עם פחד הבמה שלי, זה הישג שאני לא יכולה לתאר לך בכלל כמה הוא משמעותי בשבילי. חשבתי כבר שוויתרתי על תיאטרון לתמיד, ואז לגלות שאני לא מתה או מתעלפת ברגע שהרגל שלי דורכת על הבמה... ולפעמים אפילו להצליח טיפונת ליהנות ולא רק לפחד — זה לא ייאמן. גיבורה".

מה מפחיד אותך?

"שלא יחזירו הביתה את החטופים. שהבית שלנו ייחרב בגלל שנאה ואלימות. אני כל כך אוהבת את המקום הזה, מתפללת וחולמת שיחזירו את כל האחים שלנו שעוד שם, שיהיו פה כבר ימים שפויים, שנוכל לגדל פה ילדים ופשוט לחיות חיים של אנשים רגילים".

מתי היית הכי מאושרת?

"באוגוסט שנה שעברה. חגגתי יומולדת 30 עם החברים הכי טובים שלי באי מדהים ביוון. זה היה הטיול הכי יפה בחיי, ואני זוכרת שממש חווינו שם אושר טהור כזה כאילו שאין יותר צרות בעולם ולנצח נישאר צעירים ושמחים".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"המשפחה והחברים שלי שנשארים לצידי אפילו שאני בלתי נסבלת. וכמובן בן זוגי הטוב מכולם עידו קציר (סטנדאפיסט ותסריטאי — מנ"ש) שהוא עצמו קנה לי את הנכס הכי יקר שלי: מעצב שיער של דייסון. זה באמת המוצר הכי טוב שקיבלתי אי פעם ואני רוצה להגיד לבנות עם שיער בעייתי — זה משנה חיים! להגיד לבן או בת הזוג 'תקנה לי את זה! לא להתקמצן עליי! מגיע לי יותר מסתם פן רגיל!’".

איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?

"שהם אוהבים להגיד כן להרפתקאות ושהם אוהבים להשקיע מאוד ברצינות בשטויות".

מי האמנים והיוצרים שהכי השפיעו עליך?

"אני מניחה שלא אחדש שום דבר בלהגיד לארי דיוויד ולנה דנהאם, ברור שגם הם. אבל אני חושבת שהאדם שבאמת הכי השפיע על איך שאני מסתכלת על אמנות, על הטעם שלי, על מה יפה בעיניי — זו אמא שלי. היא האשה עם הטעם הכי טוב בעולם, הכי מדויקת, הכי ספציפית ומוכשרת. תמיד פותחת לי את הראש ומלמדת אותי עוד על מה יפה בחיים. היא הרותי ברודו שלי, וגם של כל החברים שלי. את צריכה לראות איך היא עוטפת מתנה או מגישה אבטיח, זה בלתי נתפס. וגם מיכל לוריא חברה שלי, מעצבת טקסטיל במותג better in person. אני מדגמנת לה כבר שנים כי אני מעריצה אותה וחושבת שהיא האדם הכי מוכשר ומטורלל שפגשתי בחיי, עושה הכל בדרך שלה ולא דומה לשום דבר".

אם לא היית שחקנית מה היית?

“בטוח משהו שקשור בהפקה. אני כל כך אוהבת למצוא פתרונות לבעיות ולהגיד לאנשים מה לעשות, שדברים יעבדו כמו שצריך".