חיים בבועה: רישומים ראשונים למכוניות "מיקרולינו" בישראל

יותר מ-60 שנה חלפו מאז שמכוניות הבועה הזעירות של איזטה שווקו בישראל, וכעת הנכדה שלהן חוזרת. כך עולה מרישומי משרד התחבורה, לפיהם מכונית "מיקרולינו" ראשונה נרשמה לתנועה בכבישי ישראל.

כפי שנחשף ב"כלכליסט", המכוניות של מיקרולינו השוויצרית מיובאות לישראל באמצעות צ'מפיון ניו מוביליטי, חברה אחות לצ'מפיון מוטורס יבואנית פולקסווגן והן צפויות בעתיד לשמש בשירותי תחבורה שיתופית שמיועדים לפעול בישראל.

סיפורה של מיקרולינו השוויצרית אינו מתחיל כלל בשוויץ, אלא באיטליה: בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה נוצר באירופה צורך במכוניות שיהיו זולות וחסכוניות בדלק, וכך נולד דור שלם של מכוניות שכונו לימים "מכוניות בועה". מכוניות הבועה היו מעין הכלאה בין מכונית ואופנוע ויכלו להושיב שני נוסעים או אפילו ארבעה. המשקל היה 500 ק"ג לכל היותר, המנוע היה זעיר והמהירות המרבית לא הגיעה אפילו ל-70 קמ"ש. אבל למרות החסרונות - אירופה קיבלה אמצעי תוחבורה זול.

כך נולדה האיזטה של איזו (ISO) האיטלקית, מכונית בועה זעירה שפותחה ב-1950 והשתרעה על 2.3 מטרים בלבד. האיזטה צוידה במנוע בנפח 230 סמ"ק ובדלת קדמית שנפתחה כדי לחשוף את כל תא הנוסעים. ISO לא שרדה, אך יצרנית רכב אחרת, ב.מ.וו, רכשה את הזכויות לייצר גרסה משלה עם מנוע חזק יותר ושורה של שדרוגים (למשל בלמים שעובדים) והציגה את האיזטה של ב.מ.וו בשנת 1955. מכוניות איזטה יובאו לישראל בשנות ה-50 וה-60, אך נדחקו עם יבוא מכוניות "אמיתיות" שיכלו לשייט במהירות 80 קמ"ש ולבסוף נעלמו.

במקרה של מיקרולינו, האיזטה היתה השראה למכונית חשמלית זעירה שניתן להגדיר כ"מכונית בועה מודרנית" אם כי ההגדרה החוקית היא למעשה של קוואדרוסייקל כבד, כלומר רכב עירוני זעיר מסוג L7E שמשקלו יותר מ-450 ק"ג.

לפי נתוני מיקרולינו, אורכה של המכונית הזעירה הוא 2.435 מטרים. לשם השוואה, רק אורכו של בסיס הגלגלים (כלומר המרחק בין הגלגלים הקדמיים והאחוריים) של טסלה 3 הוא 2.875 מטרים. טווח הנסיעה של המיקרולינו בגרסה הבכירה הוא 230 ק"מ בין טעינות.