מונית מטונפת, בית יקר, קורקינט חבוט: הלקוח משלם את מחיר כלכלת השיתוף

היו ימים שבהם היו סטנדרטים. פעם המוניות של אובר וליפט היו שחורות ונוצצות, מתחרות זו בזו בזמינות, מהירות ומחיר. שירותי סטרימינג התחרו על ספריית תוכן איכותית במחירים לכל כיס ואפליקציות הזמנת מזון היו מעניקות שירות בחינם. היום מוניות אובר וליפט הן ישנות וחבוטות. על הדאשבורד שלושה מכשירי סלולר, אחד לכל אפליקציה שבה הנהג משתמש כדי שיוכל לקחת נסיעה באפליקציה אחת בזמן שהוא עוד משלים נסיעה אחרת. טריק דומה עושים שליחי המזון. הם — וולט, אובר Eats או דורדאש — שפעם היו מסומנים עם צבעי החברה במעילים, כיסויים לקסדות או קופסאות ממותגות, נראים היום כשעטנז של מיתוג מסחרי. המעיל של וולט, הקופסה של אובר, אבל הזמנת בכלל מאפליקציה שלישית. מה על הקורקינטים והאופניים השיתופיים? מצולקים מתאונות ונסיעות תכופות, מלוכלכים ומסומנים על ידי הכלבים בשכונה.

1. אחראיות להרס המרקם העירוני

לצד ההידרדרות גם המחירים עולים, הנה רשימה חלקית: שירות הסטרימינג נטפליקס, שפעם בישר את סוף עידן הכבלים ותחילת עידן השפע, הודיע כי יעלה מחירים (שוב), שהרי אחרת איך יוכל להראות רווח נקי? המחיר הבסיסי המוצע יהיה גבוה פי שניים מזה שהיה עת השיק את השירות.

לפחות נטפליקס עושה זאת במהלך עשור של פעילות. חברת הולו הכפילה את מחירה בחמש שנים, דיסני פלוס עשתה זאת בשנתיים וחצי במהלך שב"וול סטריט ג'ורנל" כינו "סטרימפלציה". אמזון לא רק הכפילה את מחירי שירותי הפריים שלה, אלא גם הקפיצה בעשרות אחוזים את מינימום ההזמנה הנדרש לשירותי משלוח חינם, ומהחודש גם מנויים נאלצים לצפות בפרסומות בשירות הסטרימינג. כי ככה, חייבים לעשות עוד כסף.

נזקי העולם "הישן" כבר מכים | איור: יונתן פופר

אובר, ליפט ואחרות, יקירות הון הסיכון עד לפני חמש שנים, העלו בשנים האחרונות את המחירים בעשרות אחוזים והגדילו משמעותית את העמלות שהן גובות מהנהגים. במספרים זה נראה רע במיוחד. לפי נתוני חברת המחקר YipitData, אובר, השחקנית הדומיננטיות מכולן, העלתה את התעריפים שלה בכ־17% בכל שנה בארבע השנים האחרונות (מאז החלה להיסחר והפסיקה להיתמך במשקיעי הון סיכון), פי ארבעה לעומת מדד המחירים לצרכן. חוקר התחבורה העולמי הוברט הורן העריך לאחרונה כי אובר "מציעה מחירים גבוהים יותר ושירות גרוע יותר מאשר הציעה תעשיית המוניות המסורתיות לפני עשור". חברות שירותי המזון שברו לחלוטין את השוק (בכל מובן רע), ויצרו אינפלציית מחירים ייחודית שכוללת עליית מחירים של כ־50% בשנים האחרונות בתפריט המשלוחים (שעליו מסעדות יציינו מחירים גבוהים יותר מאשר במסעדה). לאלו יש כמובן להוסיף עמלת שירות, דמי משלוח ואז טיפים.

ומה לגבי Airbnb? היכן שפעילותה לא הוגבלה על ידי רגולטורים כמו בברלין ולונדון, לא נשבר שום שוק. נותרנו עם מחירים דומים לבתי מלון, חוויית איקאה בינונית ועמלות גבוהות, והכי מהותי — החברה שברה את שוקי הדיור המקומיים והביאה לעליית מחירים קולקטיבית. מחקר אחד מצא כי תושבי ניו יורק שילמו בשנה 616 מיליון דולר יותר בתשלומי שכר דירה כתוצאה מכך שדירות להשכרה לטווח ארוך הפכו לדירות Airbnb. מחקר אחר מצא כי רק בקיץ החולף אבדו 17 אלף יחידות דיור לפלטפורמות להשכרה לטווח קצר בבריטיש קולומביה בקנדה. בתל אביב אבדו מעל ל־8,500 דירות שעברו לפלטפורמה וחנקו עוד יותר את השוק המקומי הלחוץ.

כך הגענו ל־2024 ולמציאות שבה במקרים לא מעטים השירותים המסורתיים נראים טוב יותר. החברות שהצטיינו בשירות מהיר, אמין, זול והתגאו בסטנדרט הגבוה שלהן, לא דומות לעצמן ולא מצטיינות במה שהן אמורות להיות הכי טובות בו. מונית יותר נעימה מאובר, מלון יותר מדירת Airbnb, ושליחים מהמסעדה מגיעים עם מזון חם (ופחות עמלות שירות); באמזון יש ערמות של מוצרים מזויפים, ובאמת שעדיף לפעמים כבר פשוט ללכת לחנות.

כמעט אפשר היה לשכוח שלאורך כל העשור החולף דיברנו על חברות אלו במונחים זוהרים. הן מוסגרו כחדשניות להפליא, חכמות ומצליחות, שיזניקו את שוק הדיור, המסחר, התחבורה, התיירות והמשלוחים לעתיד. פעילותן נועדה "להכניע" תעשיות גרועות ויקרות באמצעות טכנולוגיה משבשת ויצירתית. ובאמת הן שינו לבלי הכר את המרחב והקיום הציבורי: שוק הדיור להשכרה משתגע, השכנים מתחלפים כל שבוע, השכר נשחק, הטבות סוציאליות נלקחות תמורת "גמישות בשעות העבודה", הרחובות והכבישים הופכים מסוכנים יותר בשל הצפה של כלי תחבורה לא מפוקחים, יותר מוניות שמחכות יותר זמן לעבודה מייצרות יותר פקקים וזיהום אוויר.

2. הרסו את העולם הישן, ונהרסו

מה קרה לחברות הללו? להכל כמובן יש הסברים: חברות שיתוף הנסיעות הפסיקו לסבסד את הנסיעות ומושכות יותר רווחים מהנהגים, שנושאים בין כה וכה את עלויות התחזוקה. חברות משלוחי המזון קנו זו את זו למוות; לקורקינטים אין שום מודל עסקי; עלויות יצירת תוכן מקורי גבוהות והתחרות בשירותי הסטרימינג מתרחבת. אך הסיבה המובילה לדוחק הנוכחי היא התקופה — אלו הם ימים פוסט־הייפ, שבהם אפילו לא נותרו אדים מלהבת ההשקעות של העשור הקודם. הר הכסף שתדלק את השוק לביסוס כלכלה דיגיטלית חדשה נעלם; זו תקופה שבה כבר לא תומכים יותר בצמיחה אגרסיבית, ובמקום זה משקיעים את כל האנרגיה והכסף בעולמות חדשים (בינה מלאכותית).

לפני עשור לערך הוכרזה "אפוקליפסת הקמעונאות". המונח נועד לתאר את דעיכתם של קניונים ברחבי ארצות הברית, שהפכו לנטושים, שבורים ולא רלבנטיים בעקבות מהפכת המסחר האלקטרוני ועלייתן של חברות כמו אמזון שהציעו משלוחים מהירים ומחירים נמוכים. האינטרנט הוגדר כאחראי לשינוי טקטוני בתרבות השופינג האמריקאית, מה שהוביל לסגירתן של מאות אלפי חנויות בארה"ב, פיטורים המוניים ולבסוף ממש הרס קהילות שלמות שנבנו סביב הקניונים. אפוקליפסה היא מונח דרמטי והיו תמונות מרהיבות להצדיקה — בניינים עצומים מוזנחים, חניוני ענק ריקים, מזרקות פנימיות דקורטיביות יבשות וחנויות סגורות בקרשים ושלשלאות.

בזמן שחברות טכנולוגיה, סטארט־אפים, משקיעי הון סיכון וכמה חברות ניתוח פיננסי משקיעות מאמצים לתאר עתיד טוב יותר שיגיע בזכות הבינה המלאכותית, נזקי העולם "הישן" כבר מכים. ישן הוא מונח יחסי ונוגע במובן זה לשני העשורים האחרונים שאופיינו בכסף "זול", השקעות אגרסיביות בחברות טכנולוגיות שהבטיחו גם הן לשנות את העתיד לטובה. היום מתברר שמה שהרס את העולם הישן, נוצר באופן כזה שלא היתה לו אפשרות אחרת אלא גם להיהרס. סבסוד השירותים של הסטארט־אפים המשבשים גם הוא תם, ובין חורבות הקניונים הנטושים והמכוערים נחשפת לה טרגדיית המחירים הזולים שכוללת מופע של מכוניות אובר וליפט חבוטות, קורקינטים דביקים ודירות Airbnb בריח רע. היום אין משלוחים חינם, נסיעות חינם, סרטים ללא מודעות. זו אפוקליפסת הכסף הזול.