בדרך למדינת הלכה: אבי מעוז פועל להפיכת הרבנות הראשית לרשות שלטונית רביעית

השבוע שעבר היה שבוע טוב למפלגתו של אבי מעוז, נעם. מזכיר הממשלה יוסי פוקס הורה שבכל טופס ממשלתי יופיעו גם המילים אבא ואמא ולא רק המונחים הורה 1 והורה 2. בכך התמלאה אחת הדרישות המרכזיות של המפלגה החשוכה. מעוז הגיב: "בהתאם להסכם הקואליציוני עם מפלגת נעם, הדבר הטבעי ביותר חוזר להיות לגיטימי במדינתנו". יותר מהמהלך עצמו, בעייתית מאוד האפשרות שעולה ממנו שנעם, שפרשה מהקואליציה בטענה שההסכם איתה אינו מקוים, בדרך חזרה אליה.

עם כניסתו של מעוז לתפקיד סגן השר במשרד ראש הממשלה הופנה רוב תשומת הלב לניסיונותיו לצנזר את תוכניות הלימודים. סעיף אחר בהסכם הקואליציוני קיבל פחות תשומת לב ולא בטוח שבצדק. הסעיף אומר ש"הממשלה תיתן עדיפות גבוהה לאישור התוכנית להקמת בית הרבנות הראשית בתוך קריית הממשלה". נקבע שהממשלה תקצה 50 מיליון שקל "לתחילת העבודות", כלומר העלות תהיה גבוהה פי כמה. הרבנות הראשית היא רשות ממשלתית שנמצאת בשכירות ולא יהיה אסון אם היא תקבל משרדים קבועים, אבל הרעיון שצריך לבנות לה משכן בעלות של מאות מיליוני שקלים הוא חסר היגיון, משיחי וחזירי.

ההסכם הקואליציוני לא מפרט, אבל אתר מפלגת נעם מגלה שמטרת היכל הרבנות הראשית היא "להביא לביצור מעמדה של הרבנות הראשית כרשות שלטונית רביעית שבאחריותה כל מערכות הזהות היהודית של המדינה". בנאום בכנסת לפני כשנה אמר מעוז ש"כמדינה יהודית, ישראל צריכה רשות רביעית, רשות הזהות היהודית, כלומר הרבנות הראשית לישראל. הגיע הזמן שמעמדה של הרבנות

הראשית ייקבע בחוק יסוד שעניינו הזהות היהודית של המדינה. חוק זה יעגן את סמכויותיה, תחומי אחריותה, חובת ההיוועצות בה והקמת בית הרבנות הראשית, כפי הראוי למוסד מפואר זה". קשה לחשוב על הגדרה אחרת למצב שמעוז מתאר חוץ ממדינת הלכה.

קשה גם למנות את פרשיות השחיתות ואי־הסדרים שנקשרו בעשורים האחרונים בשמו של "המוסד המפואר". כמה תחקירים מביכים פורסמו על הרב הראשי לשעבר ישראל לאו, ואילו בג"ץ פסל לרב הנוכחי דוד לאו מינוי של קרוב משפחה לאב בית דין. ב־2017, למשל, הורשע הרב הראשי לשעבר יונה מצגר בשוחד, מרמה ושיבוש הליכי משפט ונידון לשלוש וחצי שנות מאסר ותשלום למדינה של 5 מיליון שקל. הרב הראשי היוצא יצחק יוסף מתנהג כאילו הוא כבר נשיא מועצת החכמים של ש"ס.

די ברור מה החזון הציוני אומר על חזונו של אבי מעוז. הרצל כתב בספרו מדינת היהודים: "נפר את כל תחבולות כהנינו אשר יאמרו למשול עלינו כי נדע לכלוא אותם בבתי מקדשי אל. נכבדים יהיו בעינינו אך בהנהגת ענייני המדינה אין להם כל עסק".

השהות במצב של חצי קואליציה חצי אופוזיציה אפשרה למעוז לתת דרור עוד יותר מהרגיל לדעותיו ההומופוביות, אפילו כלפי דוגמן הלהט"ביות של הקואליציה, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. באיגרת לתומכי נעם כתב מעוז: "התמלאתי בושה וכאב, עד לעומק נשמתי, עת מדינת ישראל ונציגיה הרשמיים, בטקס רשמי לזכר קדושי השואה ובעוד אירועים וטקסים ממלכתיים ביום הזיכרון וביום העצמאות, מכריזים לעיני כל העולם על ‘יו”ר הכנסת ובן זוגו’ כאילו מדובר בנורמה יהודית אותנטית מקובלת". מעוז התנצל בפני בוחריו על שתיקתו בעבר: "זה קרה פעם ראשונה בעת כינונה של הממשלה הנוכחית. אכן, אז נכשלתי וטעיתי בכך שלא קמתי במחאה ויצאתי מהמליאה. אי אפשר להסכים לכך, גם לא הסכמה שבשתיקה ובלא מחאה".

כזכור, היחידה לתוכניות ציבוריות במשרד החינוך כבר הועברה לאחריות מעוז ולא הוחזרה למשרד החינוך עם פרישתו. למרות פרישתו, הממשלה החליטה ב־19 בפברואר על הקמת הרשות לזהות יהודית לאומית, שאותה הוא מתכנן להפוך למשגיחת היהדות של הממשלה. כך שנראה שמה שמפריד בינו לבין חזרה לקואליציה זה רק סיכום על תקציב הרשות במסגרת הכספים הקואליציוניים בתקציב המדינה, שאישורו צפוי עד סוף החודש.

מעוז הוא פצצת זמן מהלכת מבחינת יחסי ישראל והתפוצות. הוא הוכיח את זה כשהגיש מיד עם התפטרותו מתפקיד סגן השר הצעת חוק למחיקת סעיף הנכד מחוק השבות והצעת חוק שקובעת שמי שיפעל ברחבת הכותל בניגוד לעמדת הרבנות הראשית (נשות הכותל) יהיה צפוי לעונש מאסר של עד שבע שנים. כאחראי על ארגון נתיב הפועל בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר הוא יוכל להציב מכשולים רבים של בירור יהדות בדרכם למימוש חוק השבות.

מעוז מונה לסגן שר בתקופה שבה הציבור הישראלי היה בהלם של הקמת ממשלת הדיקטטורה. הוא התפטר עוד לפני שהמחאה צברה תאוצה ולכן לא זכה ממנה לתשומת הלב המגיעה לו. עכשיו כשהמחאה שככה מעט בשל תקופת ההמתנה, החזרתו לממשלה תהיה שפיכת דלק למדורה. נתניהו צריך להבין שיש דברים שאפשר היה לעשות לפני חצי שנה ולא יתקבלו היום.

אחת הטענות נגד המחאה היא שמיצגי השפחות לא מציאותיים. ספק אם הטענה הזו תחזיק מים אם נתניהו ימנה לעצמו סגן שר שסבור ש"התרומה הגדולה ביותר של נשים למדינה היא שיינשאו ויגדלו משפחה". בסופו של דבר לא קל למצוא את ההבדלים בין רפובליקת גלעד למדינת החלומות של מעוז.