ויתור של רוכשת דירה על פיצוי באיחור מסירה נפסל: "הקבלנים ניצלו את מצוקתה"

בית משפט השלום בהרצליה קבע השבוע כי מסמך שעליו חתמה רוכשת דירה שבו ויתרה על זכותה לפיצוי עבור האיחור במסירתה הוא חסר תוקף, ואף מתח ביקורת על החברות שניצלו את מצוקתה, כך נודע ל"כלכליסט". בית המשפט פסק כי על החברות הקבלניות — דקורטקס, ג'י.אר.אס.אס. ואמנדה ומקסין חברה להשקעות — לשלם פיצוי של כ־82 אלף שקל, הנושא הפרשי ריבית והצמדה, לתובעת.

סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע שלקונה דירה יש זכות לפיצוי בשל איחור במסירתה. סעיף 7 לחוק קובע כי "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה..". לפי נתוני משרד השיכון מלפני שנה, 41.8% מהדירות נמסרות בעיכוב של שנה ויותר ביחס למועד הנקוב בחוזה. חברות רבות עשו שימוש לא אחת בטענות לעיכובים שאינם בשליטת הקבלן על מנת לא לשלם פיצויים, או ניסו להחתים את הקונים על ויתור על פיצוי. כפועל יוצא מכך, בתי משפט קבעו לא אחת כי הסכם שבו מוותר הרוכש על זכותו לפיצוי מכוח החוק הוא חסר תוקף.

כך גם במקרה הזה. השופט אמיר ויצנבליט קבע כי בעת שחתמה על הוויתור, "התובעת היתה תחת לחץ גדול, העולה לכדי מצוקה כבדת משקל וממשית שפגמה בשיקול דעתה. מצוקת התובעת נוצלה על ידי הנתבעות". השופט מתח ביקורת על חברות הבנייה: "יש לראות בחומרה את עשיית כתב הוויתור על ידי הנתבעות. זהו כתב ויתור שסתירתו לחוק המכר דירות מובהקת. הוא נעשה באורח מובהק תוך ניצול מצוקתה של התובעת".

התביעה הוגשה ב־2020 כשהתובעת היתה בת 68. התובעת טענה כי רכשה דירה בהרצליה מהחברות דקורטקס, ג'י.אר.אס.אס. ואמנדה ומקסין חברה להשקעות. בהתאם להסכם המכר, מועד מסירת הדירה היה עד 16 באפריל 2020, אולם במועד זה הדירה לא היתה מוכנה למסירה. לדירה טרם ניתן אז טופס 4, והיא טרם חוברה לרשת החשמל.

התובעת טענה כי בינתיים נאלצה לגור בשכירות, אולם המשכיר עדכן אותה כי עליה לפנות את הדירה עד אמצע אוגוסט 2020. התובעת טענה כי הדבר הכניס אותה ואת בן זוגה ללחץ גדול וחרדה. היא חיפשה דירה חלופית להשכרה ללא הצלחה, גם כי לא ידעה לאיזו תקופה תידרש השכירות. בנסיבות אלו, טענה, הסכימה התובעת לקבל לחזקתה את הדירה שרכשה מהנתבעות, למרות שזו לא היתה מוכנה למסירה.

התובעת טענה כי באוגוסט 2020 היא נפגשה בבניין עם נציג הנתבעות והוא מסר לעיונה "טופס ויתור" עליו חתמה. נטען כי במסמך נרשם שהתובעת, "מחוסר מקום מגורים חלופיים, הסכימה ליטול על עצמה את האחריות להתגורר בדירה", וכי היא "לאחר קבלת כל ההסברים, החליטה לקבל החזקה ולהיכנס לגור בדירה טרם קבלת טופס 4". במסמך זה מוותרת התובעת על זכותה לפיצוי בשל האיחור במסירת הדירה.

כן נרשם במסמך שהתובעת מצהירה כי היא חתמה עליו בכובד ראש ושהיא עושה כן מרצונה החופשי וללא שום לחץ או השפעה בלתי הוגנת מצד הקבלן. כך, טענה התובעת, קיבלה לידה את הדירה טרם התקבל טופס 4, וזאת מבלי שהדירה מחוברת לחשמל. לדבריה, הגישה לחשמל נעשתה באמצעות כבל מאריך שנמתח מחדר המדרגות. התובעת טענה כי היא ובן זוגה התגוררו בדירה ללא מיזוג אוויר בקיץ ובחורף וללא מים חמים וכן כי היא נאלצה לרכוש מידי יום אוכל, מים ושקיות קרח וכן שהיא לא יכלה לבשל ולכבס.

בספטמבר 2020 שלחה התובעת לנתבעת מכתב באמצעות בא כוחה, עו"ד ליאור לוי, שבו נטען כי טופס הוויתור נחתם תוך ניצול מצבה והיא דרשה פיצוי על איחור של שמונה חודשים וחצי במסירת הדירה. מנגד טענו הנתבעות כי האיחור במסירה נבע ממגפת הקורונה, ושכתוצאה מהמגפה לא יכולות היו לקבל טופס 4.

עוד טענו הנתבעות כי אין התובעת יכולה להתעלם מהצהרותיה ומהתחייבויותיה בכתב הוויתור, שבו אישרה שהאיחור במסירת הדירה אכן נובע ממגפת הקורונה. הנתבעות טענו כי התובעת ידעה על מה היא חותמת, הסכימה שלא תהיה לה כל תביעה כספית נגד הנתבעות בשל האיחור וויתרה על טענותיה. עוד טענו הנתבעות כי העיכוב במסירת הדירה נבע מכוח עליון.

לטענת הנתבעות, לשם קבלת טופס 4 היה עליהן להיפגש עם גורמים בעירייה, אך הדבר לא התאפשר בשל מגפת הקורונה. בהקשר זה יש לציין כי הממונה על חוק המכר במשרד השיכון, חשף במאי 2021 כי חברות נדל"ן רבות מסרבות לשלם פיצוי על איחור במסירת דירות בנימוק של משבר הקורונה. בנייר העמדה הבהיר הממונה כי תשלום הפיצוי קבוע בחוק המכר, ומשבר הקורונה אינו מהווה עילה לאי תשלום פיצוי במקרים של איחור במסירה ואינו פוטר את חברות הנדל"ן מקיום החוק.

השופט ויצנבליט קבע כי "כמה חודשים התגוררו התובעת ובן זוגה בדירה כשזו נטולת חיבור קבע לחשמל, ומן הראיות והעדויות עולה כי מדובר בתנאי מחיה עגומים ביותר. בנסיבות אלו, קבלת הדירה פיזית על ידי התובעת אינה מהווה מסירה והעמדה של הדירה לרשותה, באופן המפסיק את זכאותה לפיצויים על פי חוק המכר דירות".

בא כוח התובעת, עו״ד ליאור לוי. "הסכם הוויתור לא קביל בשל פערי הכוחות" | צילום: מיכל קושרוב

השופט פסק לטובת התובעת שכר טרחת עו"ד של 35 אלף שקל וכן הוצאות אישיות של 5,000 שקל. עו"ד ליאור לוי, בא כוח התובעת, מסר: "הזכות לפיצוי רוכש על איחור במסירה היא זכות שלא ניתן להתנות עליה. בית המשפט קיבל את טענתנו שמסירת דירה לא ראויה למגורים כמוה כדירה שלא נמסרה".

עו"ד עמיחי סגל, בא כוח הנתבעות, מסר: "מרשתי לא הספיקה ללמוד את פסק הדין. על פניו, יוגש ערעור בתוך המועד החוקי".