בלי חרטה ועם המון זחיחות: לוין יחזור להפיכה מיד לאחר המלחמה

האם שר המשפטים יריב לוין מחשב מסלול מחדש? ובכן, הוא מחשב ונשאר נאמן למסלול שלו מלפני ה-7 באוקטובר. כמו נתניהו שמתראיין רק בערוצים הזרים, כך התראיין לוין בערוץ 14 והבהיר שיחזור להפיכה המשטרית בסוף המלחמה. הוא אמר זאת במילים, אבל גם במעשים. הוא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אבל ברור שהמטרה היא לשחק על זמן ולדחות את הדיון בבג"ץ כדי להימנע מלהשיב על השאלה למה בעצם הוא לא ממנה שופטים. את התשובה שנתן בכנסת – נמנה שופטים רק אחרי שינוי הרכב הוועדה – הוא לא יכול לתת בבג"ץ, כי כרגע זה לא הזמן להודיע רשמית שהוא עדיין אול-אין בהפיכה המשטרית, שההשתלטות על מינוי שופטים היא אחד העוגנים המרכזיים שלה.

לוין הוא הצלע השלישית בברית שבין נתניהו לכהניסטים של הציונות הדתית ועוצמה יהודית. במידה רבה הוא הצלע שמחברת ביניהם. שלושתם נפגשים בתחנת ההסכמה שיש לחסל את מערכת המשפט. נתניהו כדי לנקום ולהימלט ממשפט, הכהניסטים כדי להסיר ביקורת על קידום יעדיהם - השטחים ומדינת ההלכה. לוין שם כדי לממש את שנאתו היוקדת, עתיקת היומין, למערכת המשפט. שנאה שמבוססת על שני אלה: האחד, שקרי המשילות שהוא מרבה לחזור עליהם גם היום. למשל הגבלת נהלי פתיחה באש בידי בג"ץ, שקר מסית ושימושי במיוחד בימים אלה. השני, כפירה מוחלטת בתפקיד המשפט להגביל את השלטון, למרות שבישראל אין אף מנגנון ביקורת והגבלה אחר. הסרת הביקורת השיפוטית תסלול את דרכה של ישראל לדיקטטורה של הרוב.

זו המטרה האמיתית של לוין. זו המטרה שלמענה קשר את הכהניסטים לממשלה בהסכמים קואליציוניים מופקרים שחילקו להם תפקידי מפתח באוצר, בביטחון, במשטרה, בוועדת חוקה. לעצמו נטל את משרד המשפטים כדי לנהל משם את ההצגה. היעד האסטרטגי הוא להכחיד את הדמוקרטיה הליברלית לטובת הדמוקרטיה של "הרוב קובע", כשהרוב מחסל במקביל את האיזונים והבלמים היחידים שקיימים בשיטת המשטר שלנו. לא בכדי הופקדו על שני המשרדים שאמונים על עצמאות האיזונים האלה השרים שמוגדרים באמצעות שנאתם הטהורה לתחומים עליהם הופקדו – שלמה קרעי על התקשורת ולוין על המשפטים. מטרתם המוצהרת היא להכחיד את המשפט והתקשורת כמבקרי השלטון. זהו מסלול ההפיכה המשטרית שלוין ובן בריתו הכהניסטי שמחה רוטמן העלו את המדינה בתשעת החודשים הראשונים.

ללוין אין שום מחשבה שנייה, שום חרטה, שום הבנה, שום נטילת אחריות על הקשר בין ההפיכה המשטרית שלו לבין אירועי השבת השחורה. קשר שאולי לא מתקיים ברובד המבצעי המיידי, אבל מתקיים בחברה המשוסעת, בצבא שנקרע בהתלבטויות המשרתים, בהרתעה שהולכת ונשחקת. קשר שמתקיים בחיסול כל יתרונותיה וחוזקותיה של החברה והמדינה. קשר שמתקיים במדינה שמתעלמת מכל סכנה שמרחפת עליה מלבד האיומים על ההפיכה והרפורמות המשפטיות.

לוין, כך נראה בראיון שנתן לערוץ 14, משדר זחיחות - רק נעבור את המלחמה ונחזור לביזנס שהוא "שינוי גישה ושינוי תפישה במערכת המשפט". כמו אדונו נתניהו הוא יצוק מאותם החומרים האישיותיים של קור רגשי מקפיא, העדר אמפתיה, ובעיקר אטימות וניכור לקשר העמוק שבין מעשים לתוצאות. לזכותו של לוין, להבדיל מנתניהו, ההפיכה המשטרית אינה טקטיקה צינית להשגת יעדים פרסונליים, אלא מטרה אסטרטגית שהוא באמת מאמין בה. לכן הברית שלו עם הכהניסטים עמוקה ורעיונית יותר מזו של נתניהו - לכן הוא מסוכן יותר אפילו ממנו. אז גם אם לוין ירד זמנית למדרון האחורי, הוא עדיין שם כדי לחזור. לכן אסור שיישאר ספק - יחד עם שתי צלעות המשולש האחרות, נתניהו והכהניסטים, לוין חייב לעוף בשש אחרי המלחמה, אפילו בחמש, רצוי בארבע.