משפחת אור. כרמי: "בסוף המטרה שלי היא שיהיה חינוך פיננסי ושאנשים יידעו גם מה לשים בקלפי להבא" | צילום: יואב דודקביץ'
משפחה בריבית דריבית
"ההוצאות שלנו זינקו פתאום ב־3,000 שקל בחודש"
כרמי אור, יועצת כלכלית: "בתקופה האחרונה הכל התייקר. אנחנו אשמים במצב כי אנחנו לא חושבים שאפשר להשפיע על מקבלי ההחלטות. אנחנו אשמים כי אנחנו נותנים גב לקבוצות אינטרסנטיות ולא באמת רוצים להתאמץ לשנות. הרבה יותר קל להתלונן ולסבול"
משפחת אור
כרמי (45), יועצת כלכלית, אם ל־5; שחר (22), אביתר (20), ראם (15), עידו (4) ונטע (2)
איפה גרים: המושבה הגרמנית, ירושלים.
איך מתפרנסים: כרמי היא המפרנסת היחידה – יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית, חברה בוועדה מייעצת לבנק ישראל ומרצה בארגונים
הכנסה למשק בית: 25.3 אלף שקל נטו
ההוצאה הכי כבדה: שכירות 10,000 שקל
הוצאות חודשיות בשקלים - שכר דירה: 10,000, משכנתא: 7,200, מזון: 3,000, גנים פרטיים: 2,500, ועד בית: 1,000, תיכון חצי פרטי: 640, דלק: 600 תחבורה ציבורית: 300, חשמל: 200 סך הכל: 25,440 שקל
"בתקופה האחרונה הכל התייקר, ועד הבית הכפיל את עצמו בגלל התייקרות הסולר, החזרי המשכנתא בדירה שאני משכירה טיפסו ב־1,400 שקל, ולפני חודשיים השכירות בדירה שאני שוכרת עלתה ב־1,000 שקל, אז רק בשלושת הסעיפים האלה ספגתי התייקרות של כמעט 3,000 שקל בחודש. וכמובן, גם המזון התייקר, גם שלנו וגם של הכלבה שלנו, הכל עולה יותר". כך מספרת כרמי אור (45), יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית, חברה בוועדה מייעצת לבנק ישראל ומרצה בארגונים. היא מתגוררת במושבה הגרמנית בירושלים עם חמשת בניה: שחר (22), חייל משוחרר טרי (סיים שנת קבע לפני חודש); אביתר (20), תלמיד מדרשה קד"צ בעין יהב; ראם (15), תלמיד תיכון; עידו (4); נטע, בן שנתיים; והכלבה שולה.
ההכנסות החודשיות שלה עומדות על כ־25,300 שקל – כ־19 אלף שקל נטו בממוצע (משתנה מחודש לחודש) מהעסק לייעוץ כלכלי, ו־6,300 שקל שכירות מדירה בבעלותה שנרכשה לפני שנה. אור גרושה פעמיים, אך לא מקבלת מזונות. היא מצויה בהסדר משמורת משותפת עם אבי שני ילדיה הצעירים והשניים מתחלקים באופן שווה בהוצאות בריאות ובהוצאה על הגן הפרטי.
אז מה עושים עם כל ההתייקרויות הללו?
"קודם כל הקפאתי הפקדות לחסכונות, חוץ מלפנסיה וקרן השתלמות, והגדלתי הכנסות. כעצמאית אין לי תקרת זכוכית, אם אני אעבוד יותר שעות תהיה לי יותר הכנסה, זו משוואה מאוד פשוטה. אז אין יותר את הפריבילגיה לא לעבוד בימי שישי, והשבוע עבדתי גם במוצאי שבת. הרעיון הוא להבין שזו תקופה של מיתון, וצריך לחרוק שיניים שנתיים־שלוש. זו התרופה המיידית והיא גם יחסית קלה לי, מבחינתי זה עדיף על פני לצעוק על כולם שיכבו אורות. אז אני עובדת עוד שעתיים־שלוש בשבוע, או מכניסה עוד הרצאה או שתיים בחודש, גם בימים שפחות נוח לי".
שקלת להעלות את השכירות על הדירה שלך, או למכור אותה?
"לא העליתי, בין היתר כי את כל העלייה המתוכננת אני הולכת לשלם במס (אדם שמשכיר דירה או דירות למגורים יכול לקבל פטור מלא ממס על הכנסותיו משכר הדירה בכל חודש שבו הכנסות אלה אינן עולות על 5,471 שקל ‑ ר”ד). זה בעיניי הדבר הראשון ששר האוצר צריך לעשות, פשוט לבטל את המס הזה, כי דירה אחת בבעלות היא לא השקעה".
אילו הוצאות נוספות קיצצת?
"אני מתייעלת ועושה פחות מיקור חוץ, אם פעם היתה לי מזכירה ועוזרת אז היום אין. אז אני עובדת יותר בימי שישי, כשהילדים בגן. אנחנו איכשהו מג'נגלים, יש פחות אוכל לשבת, החייל המשוחרר שלי מבשל, או שאנו מבשלים ומנקים ביום ראשון".
לדבריה, "בסוף המטרה שלי היא שיהיה חינוך פיננסי ושאנשים יידעו גם מה לשים בקלפי להבא. אני לא משתתפת בחגיגה הזו של הבכי על המצב, כי זו אחריות אישית שלי על חמישה ילדים שאני בחרתי להביא לעולם, על מה שאני בחרתי לשים בקלפי, על זה שלא קמתי לעשות מחאה חברתית וצעקתי: 'אי אפשר ככה, תסתכלו על ניו זילנד, יש מדינות שבהן זה מתנהל אחרת'. בסוף כולנו אשמים במצב הזה".
מדוע אנחנו אשמים בכך?
"כי אנחנו לא חושבים שאפשר להשפיע על מקבלי ההחלטות. אנחנו אשמים כי אנחנו נותנים גב לקבוצות אינטרסנטיות ולא באמת רוצים להתאמץ לשנות. הרבה יותר קל להתלונן ולסבול". לדבריה, "אנחנו למשל זורקים שליש מהמזון שאנחנו קונים. זו הסטטיסטיקה הישראלית. המשמעות היא שאנשים שקונים אוכל ב־6,000 שקל בממוצע בחודש זורקים 2,000 שקל. שימו רשימה על המקרר של כל מה שאתם זורקים – שלושה מלפפונים שנרקבו, חצי קופסת קוטג' שנשכחה מאחורה, תמצאו שם כ־2,000 שקל בחודש".