יועמ"ש האוצר על הקפאת הקצבאות: "הזכות לקיום בכבוד איננה זכות לגמלה חודשית בסכום מסוים"

משרד האוצר הפיץ את ההתייחסויות המשפטיות לשינויי החקיקה שילוו את תקציב 2025. המסמך מורכב מחוות דעת רבות שחתום עליהן אסי מסינג, היועץ המשפטי של משרד האוצר. המסמך מבקש להראות כיצד ניתן להתגבר על הקשיים המשפטיים שיש בהצעות החוק, אך דרך המסמך ניתן לראות מהן ההצעות שיש בהן קשיים משפטיים רבים, וניתן להבין אלו ממשרדי הממשלה ישתמשו בטיעונים משפטיים בכדי לנסות לעצור גזירות שנוגעות להם.

המסמך המלא- כאן.

כך לדוגמה בסוגיית הקפאת השכר הממוצע ושכר המינימום והקפאת הקצבאות. מסינג דן בשאלה האם הגזירות החריפות הללו פוגעים בזכות לקיום מינימלי בכבוד, זכות שנובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מסינג סבור כי זכות זו לא אוסרת על המדינה להקפיא קצבאות או לא לעדכן את שכר המינימום זאת מכיוון ש"הזכות לקיום בכבוד, איננה זכות לגמלה חודשית בסכום מסוים... אלא יש לבחון באופן תוצאתי את כלל מערכות התמיכה והסיוע של המדינה".

מסינג עורך חישוב לפיו הפגיעה מאי העדכון מגיעה לכ-2% מסך התמיכות הישירות שהמדינה מעבירה לקבוצות החלשות, ולכן בעיניו, אין מניעה חוקתית כזו. היועצת המשפטית של משרד העבודה מביעה את אי הנחת שלה מהצעדים הללו אבל מודה כי אין מניעה משפטית. לעומת זאת, הייעוץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי מנצל את חוות דעתו בכדי להתנגד למהלך גם ללא נימוק משפטי ישיר.

ככלל, הייעוץ המשפטי של ביטוח לאומי מתנגד למהלכים נוספים בחוק ההסדרים, אך לא תמיד מקפיד על התמקדות בטיעונים משפטיים. כך הוא מתנגד להגדלת גביית דמי ביטוח לאומי מהאוכלוסיה שאינה עובדת, בטענה כי זה פוגע באוכלוסיות החלשות בישראל, ויפגע בתמריץ לרכישת השכלה. היועמ"ש של ביטוח לאומי גם מתנגד לאיחוד מערכת הגבייה של מס הכנסה ומס בריאות וביטוח לאומי, לטענתו "דמי הביטוח הלאומי ודמי הבריאות אינם מס כי אם דמי ביטוח המבטאים ערבות הדדית וביטוח לעת משבר".

גם במשרד הקליטה ניצלו את הזירה המשפטית בכדי להתנגד למהלך של ביטול סל קליטה, בגובה של כ-20 אלף שקל שניתן לעולה חדש. באוצר מציעים להתנות אותו בכך שלעולה החדש אין נכסים בשווי של חצי מיליון שקל. המשמעות היא ביטול כמעט מלא של סל הקליטה. לדעת האוצר המהלך יקטין את הוצאות הממשלה ב-100 מיליון שקל. היועמ"שית של המשרד טוענת כי "יש בהצעה פגיעה אנושה בעלייה, בעיקר באוכלוסיות חזקות מהמערב, בעיקר בשל הדרישה שכל עולה ימלא הון בכדי לזכות בסל קליטה".

באופן דומה, במשרד החינוך מתנגדים לבניית מקרקעין על השטח של בית הספר החקלאי מקוה ישראל. גם במשרד החקלאות מתנגדים חריפות להעברת הקריה החקלאית בבית דגן למקום אחר. האוצר מעוניין לפנות את המקומות הללו לבניה, מכיוון שהם מצויים בלב אזורי הביקוש בישראל, משרד החקלאות גם מתנגד להצעה לבטל את יחידת 'שירותי יחידת ההדרכה' במשרד. גם היועץ המשפטי במשרד התיירות, מתנגד לביטול פטור למע"מ, אך ללא טענה משפטית קונקרטית.

בנוגע למיסוי רווחים כלואים – אחד הצעדים המרכזיים בתקציב 2025 – מסינג מתנגד לטענה כי מדובר בחקיקת מס 'רטרואקטיבית', ואומר כי המיסוי של 2% על רווח לא מחולק הוא בעצם 'מס ריבית' חדש. בנוסף, מסינג טוען כי הטענה לפיה השינוי יחול מהר מדי (המס אמור לחול בראשית 2025) אינה תקפה משפטית. בנוסף, מסינג מציע הצעה שהיא בגדר הקלה על הנוסח של האוצר, והוא קורא לקבוע כי עד 2030, כל חברה שתחלק מעל 20% מהרווחים העודפים שלה, לא תשלם את המס של 2% על יתר הרווחים שלה. מעניין לציין כי בנוגע למס המיוחד על פעילות הבנקים, מסינג מציין בפשיטות שאין קשיים משפטיים בהצעה זו, למרות ההתרעמות של הבנקים כי מדובר בהפרה של סיכומים מצד האוצר.

בתוכנית התקציבית ל-2025 ישנו צעד מבני שחמק מתחת לרדאר בשל העובדה שהחשיבות שלו בעיקר פנים-ממשלתית, והוא ההצעה של האוצר להקים 'ועדת שרים להצטיידות רגישה', כלומר, כיום יש ועדת שרים שמאשרת פרויקטים ביטחוניים גדולים, אבל הפרויקטים של המוסד ושל השב"כ לא מובאים לדיון פורמלי בוועדת שרים.

האוצר טוען כי המצב הזה הביא לכך שיש פרוייקטים גדולים של הגופים החשאיים שהיה בהם מן הכפילות לפרויקטים בצה"ל. ולכן, מציע להקים את הוועדה הזו. הייעוץ המשפטי בשב"כ טוען כי חוק השב"כ מונע הקמה של 'ועדת שרים' נוספת, מלבד 'ועדת השרים לענייני השב"כ', מסינג לעומתו טוען כי 'ועדת השרים לענייני שב"כ' לא דנה בהצטיידות, וממילא אין מניעה משפטית להקים ועדה נוספת. ניתן להניח שגם במוסד מתנגדים למהלך הזה, שכן הוא פוגע במידה מסוימת בחופשיות של הארגון, אבל המוסד לא שלח עמדה משפטית, וגם אין חוק שמכוחו הוא פועל.

סוגיה מעניינת עולה בהקשר של רשויות תחבורה מטרופליוניות, הכוונה היא לאחד את שירותי התחבורה לרמה של מטרופלינים ולא ברמה של ערים. ובכן, אזור ירושלים אמור לתת מענה גם לשטחי יו"ש. אלא ששטחי יו"ש אינם לגמרי 'ישראל', מבחינה משפטית ישראל מנהלת את האזור בהתאם 'לדיני תפיסה לוחמתית במשפט הבינלאומי'. מסינג והייעוץ המשפטי של משרד הבטחון מציעים שהחקיקה הישראלית לא תחול על יו"ש באופן ישיר, אלא לאחר מכן יהיה הסכם בין ירושלים לבין יו"ש. וכך שירותי התחבורה יפעלו ברמה מטרופלינית. סוגיה נוספת שנוגעת ליו"ש, היא ההצעה להקים מתקני אנרגיה סולארית בהיקף של כ-2000 דונם. מבחינת מסינג, אין בעיה בהקמה זו כי 'אספקת חשמל לצרכי האוכלוסיה באזור, היא ללא ספק מוטלת על השלטון הצבאי'. הדילמה היא בנוגע לשימוש ב'עודפי הייצור' של המתקנים הללו, שזה בעצם מעין ניצול של שטחי יו"ש לטובת ישראל, דבר שמורכב מבחינת הדין הבינלאומי, הייעוץ המשפטי במשרד הבטחון אומר שניתן להסביר זאת, בגלל שבטווח הארוך, כל האנרגיה המיוצרת ביו"ש תופנה לתושבי יו"ש.

אחת ההחלטות המשמעותיות בתקציב 2025 נוגעת לדיגיטציה בממשלה, ועיקרה הטלת חובה על כלל הממשלה להנגיש את כל שירותיה הציבוריים באופן דיגיטלי, כיום יש החרגה של גופים בטחוניים וגופים ציבוריים וגם כל מיני שירותים קטנים. מסינג מציע להוסיף מנגנון נוסף של 'ועדת חריגים' שיאפשר להימלט מחובת ההנגשה הדיגיטלית.

החלטה נוספת שאיננה תקציבית, היא הכוונה להקים ועדה שתדון באפשרות להגדיל את איסוף הנתונים הפיננסיים של הלשכה המרכזית לסטטסטיקה, כך שהוא יאסוף גם נתונים פיננסיים שנמצאים במשק, כמו בנקים וכדומה. בשל העובדה שבנק ישראל גם מפקח על הבנקים ואחראי על יציבותם, הרי שהיועצת המשפטית של בנק ישראל מתנגדת להצעה באופן הנוכחי. היא כותבת בחריפות ש"אין לאפשר ויש למחוק מההחלטה" את הפסקה שהועדה תדון ב"גישה ישירה לקבלת נתונים מגופים במגזגר הפרטי", ושיש לקבוע שהועדה מראש לא תדון באפשרות 'להנגיש שנתונים ליציבות המערכת הפיננסית'. בנק ישראל כה לחוץ מהועדה הזו, עד שהוא דורש כי המשנה לנגיד בנק ישראל יהיה יו"ר משותף של הועדה, יחד עם 3 חברים נוספים מבנק ישראל. בזמן שההרכב המוצע נותן לבנק ישראל רק נציג אחד בועדה הזו.