המסר של היועמ"שית: מזכיר הממשלה אינו יועץ משפטי

העימות בין היועצת המשפטית לממשלה לבין הממשלה עלה אתמול מדרגה. מסתבר שיש עוד לאן לעלות כמו שיש עוד לאן לרדת, כמאמר הפתגם המפורסם על הנקישות שנשמעות למטה ככל שמגרדים את התחתית.

והוא עולה ככל שיורדת או מחמירה ההתעלמות של הממשלה משלטון החוק, ממנהל תקין, מסדרי עבודה מקובלים. הפעם, במסגרת התרעה כמעט שגרתית על ההסתמכות הפסולה על ייעוץ משפטי פרטי, מסתתר משפט נוסף שעטוף במעטה חשאיות. ״דוגמא חמורה נוספת״, כותבת עו״ד גלי בהרב-מיארה, ״היא מכתב של מזכיר הממשלה מיום 31.7.2024, שבו נתן חוות דעת משפטית בעלת השלכות כבדות משקל בתחום הביטחוני. חוות דעת זו ניתנה בחריגה מסמכות, ולא ארחיב לגבי תוכנה״.

החיבור של ה״לא ארחיב״ עם תאריך חיסולו של בכיר חיזבאללה פואד שוכר מוביל לפרשנות אפשרית לגבי כוונת היועצת. סעיף 40 לחוק יסוד הממשלה קובע ש״המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה, אלא מכוח החלטת ממשלה״. במהלך השנים הוחלט שהקבינט המצומצם יוכל להחליף את הממשלה. בהינתן שבישראל עדיין לא שורר משטר מלוכני, ואפילו לא נשיאותי בסגנון האמריקאי, ברור שנתניהו עצמו לא יכול להחליט לבדו על חיסולים מהסוג שעלול לסכן את ישראל במלחמה כוללת, אזורית וחלילה רב-זירתית.

כנרמז במכתבה של היועצת, וכעולה מהעימות הגלוי עם מזכיר הממשלה, היה זה עו״ד יוסי פוקס שהחליף כובעים וממזכיר ממשלה הפך ליועץ משפטי שמן הסתם אישר את עקיפת הממשלה והקבינט. מצד אחד אפשר להבין את הרצון להשתמט מקבינט שכולל את בן גביר וסמוטריץ'; מצד שני, אי אפשר שבחסותה של ההשתמטות הזו יכריעו נתניהו והצבא לבדם בסוגיות הרות גורל ויעקפו את חוק היסוד שהפקיד החלטות כאלה בידי הממשלה, או לפחות בידי הקבינט. נכון שיש כאן סוג של "מן הפח אל הפחת", של "ברח מן הארי ופגעו הדב", ועדיין היועצת המשפטית לממשלה חייבת לשמור על שלטון החוק, ולא לאפשר לפוקסים למיניהם לאשר את עקיפתו.

חשוב לזכור - כדי להימלט מהקבינט המורחב החוקי שכולל את בן גביר וסמוטריץ', בנה נתניהו את הקבינט הקטן שכלל את גלנט, דרמר, גנץ ואייזנקוט. וכשזה התפרק, אין ברירה אלא לחזור לקבינט הבלהות הנרחב יותר. וזה, ככל הנראה, הוליד את השיבוש שעליו מתריעה היועצת – צמצום הדרג הממשלתי לאישור ״פעולה צבאית משמעותית״ לכדי נתניהו, או נתניהו וגלנט בלבד.

במכתבה, במשפטים שקדמו לסוגייה הבטחונית החסויה, מזכירה היועמ"שית החלטה של הממשלה שהתקבלה בניגוד לדין, כנראה שוב בעצתו של פוקס, בעניין חוק הגיוס – החלטה להימנע מגיוס ולהמשיך את מימון ההשתמטות, עד להחלטה סופית של בג״ץ. בג״ץ פסל החלטה זו וחיזק בכך את מעמדה של היועצת כפרשנית המוסמכת של החוק. היא ולא פוקס.

במקביל, הודיעה היועצת על ״סיכול״ משלה – מניעת מינויה של ד״ר אודליה מינס ליו״ר מועצת הרשות השנייה. הסיבה אינה מפתיעה – אי עמידה בתנאי הכשירות. המכתב עורר את אחד מכלבי התקיפה המרכזיים של הממשלה הזו, ד״ר שלמה קרעי, להכתיר את עמדת היועצת כ״אנרכיה ואובדן כל עוגן מינהלי יציב״. וזה הסיפור בקליפת אגוז: יוסי פוקס ושלמה קרעי הם עוגנים מינהליים יציבים, הם שלטון החוק, והיועצת המשפטית היא אובדן ואנרכיה. עולם הפוך, ואם תרצו, ההפיכה המשטרית במירעה.