המצוקה הולכת וגוברת: תושבים שנשארו בצפון המופגז מבקשים סיוע של מצרכי מזון

עלייה גדולה נרשמה בכמות המשפחות שהידרדרו לעוני ולחרפת רעב באזור הגליל העליון. מדובר על משקי בית ממעמד הביניים שנשארו להתגורר באזורים שלא פונו, כך מדווחים גורמי סיוע ורווחה. שתי סיבות מרכזיות הן קריסת עסקי תיירות ועסקים שחיים מתיירים וסגירת עסקים באזורים המפונים שהותירה רבים מובטלים. מנהל ארגון הסיוע במזון אשל ירושלים מנדי בלוי אומר כי "יש פניות לסיוע של אנשים שנפלו ממעמד ביניים פלוס שבחיים לא קיבלתי".

לדבריו "מדובר בפניות לסיוע במזון מאנשים שלא מוכרים לגורמי רווחה, למשל בעלי צימרים, מעמד ביניים פלוס. אנשים שהתפרנסו מתיירות והגיעו לסף פשיטת רגל". בלוי מסביר את זה בשילוב של יוקר המחיה, קריסת התיירות בצפון שפגעה לא רק בתיירות אלא בהרבה עסקים מסביב, למשל מסעדות. "הצפון כל הקיץ היה ריק. המצוקה התגברה מאוד אחרי הקיץ". לדברי בלוי "אין יכולת להיענות למצוקות". הוא מסביר שהפילנתרופיה היהודית אספה כספים בעיקר לתקופת מלחמה ובתקופת הביניים קשה לקבל כסף. בלוי תולה תקוות בהקצבה קואליציונית של 3 מיליון שקל שמחכה לאישור ואמורה לאפשר לחלק ל־7,000 משפחות סכום של 350 שקל. אבל ברור שגם כשהסכום יאושר, זה סיוע מוגבל מאוד.

"חיים מ־2,000 שקל בחודש"

מנכ"לית החברה הכלכלית הגליל העליון ענבר בזק מסבירה שעיקר הבעיה הם אנשים שגרים במרחק של יותר מתשעה קילומטר מהגבול, למשל בראש פינה ועכו, ולא מקבלים שום פיצוי למרות שנפגעו קשה. מדובר למשל בשכירים של עסקים שפונו שאינם מקבלים שכר וגם לא דמי אבטלה מהמדינה. "באפריל התשלום על חל"ת הסתיים ומאז אנשים ללא משכורת".

מנכ"ל ארגון הגג של עמותות הסיוע במזון: "בצפון יש תחושת ייאוש עמוקה. הוא נשרף ואין אופק. מילואימניקים שחזרו גילו שאיבדו את העסקים. תשומת הלב של הממשלה נמצאת במקום אחר"

סוג אחר של נפגעים הם בעלי עסקים שהפעילות שלהם נפגעה מאוד, למשל בעלת מספרה בראש פינה שחצי מהלקוחות שלה פונו. לדברי בזק, החמירה את המצב העובדה שמשפחות רבות נאלצו להתפנות למרכז על חשבונן. "הרבה מאוד משפחות פתחו חסכונות והשתמשו בכל הכסף ששמרו לעתיד". לדבריה, שר האוצר אומר שהוא מפצה בהתאם לאזורים שהגדיר הצבא, למרות שלקווי הביטחון אין שום קשר לנזקים הכלכליים.

יו"ר אגף הרווחה בעיריית צפת ומנהל ארגון הסיוע כולל חב"ד יורם מעודה אומר ש"צפת ממילא נמצאת באשכול 2 הנמוך והאוכלוסייה ניזונה ברובה מתיירות. היום אין תנועה. אפילו בחופשת בין הזמנים בישיבות היו אולי 10% מהמצב הרגיל. עכשיו אלול חודש הסליחות שבדרך כלל מביא לצפת סיורים אבל אף אחד לא מגיע. ברגע שאין תיירות אין פרנסה". על המצב מקשה עוד יותר העובדה שהעירייה במשבר כלכלי והיכולת שלה להפנות כספים לרווחה מוגבלת.

מעודה מספר שאנשים שפעם היו תורמים לו לסיוע במזון היום מבקשים סיוע כזה כולל בקניית ציוד לבית ספר. "אנשים חיים מ־2,000 שקל בחודש. יש כאלה שמעדיפים להישאר רעבים ולא לבקש אבל הפניות למחלקת הרווחה ולכולל הולכות וגדלות". הוא מספר שגם כשהוא מחפש עובדים סוציאליים שיתמודדו עם המצוקות יש בעיה לגייס אותם כי אנשים פוחדים לבוא לצפת.

"תחושת ייאוש עמוקה"

רחלי שידלצקי עובדת סוציאלית מהצפון מספרת ש"עסקים סגורים. יש הרבה פחות אנשים במסעדות ומבלים. אין חיי עיר שוקקים בנהריה. יש תחושה של מקום עזוב ומאובק. התפאורה מאוד עצובה".

מנכ"ל ארגון הגג של עמותות הסיוע במזון ערן וינטרוב מספר שחל השנה גידול במספר האנשים שמקבלים מהעמותות של הארגון בכל הארץ מ־95 אלף ל־100 אלף. לדבריו, "בצפון יש תחושת ייאוש עמוקה. הוא נשרף ואין אופק. מילואימניקים שחזרו גילו שאיבדו את העסקים". הוא מציין שהממשלה לא רק שלא הגדילה את התקציב לעמותת הסיוע במזון אלא קיצצה אותו ב־5%. לדבריו, "תשומת הלב של הממשלה, הפילנתרופיה והציבור במקום אחר, והחברה האזרחית היא היחידה שנמצאת בפרונט".