וויקנד מהגיהינום: סדרה פרובוקטיבית על הנצלנות של תעשיית הבידור

אתמול עלתה "איידול", סדרה חדשה של HBO שיצר סאם לווינסון, היוצר האמריקאי של "אופוריה", בכיכובה של לילי רוז דפ, כאושיית פופ נוסח בריטני ספירס, ששמה ג'וסלין, החוזרת לזירה הציבורית לאחר משבר נפשי. הסדרה היא עוד אחת מני רבות ("האקס", "סט זוגי") המספקת מבט לאחורי הקלעים של תעשיית התרבות הפופולרית בימים אלה. באופן שאין הולם ממנו התפרסמה לפני כמה חודשים כתבה ב"רולינג סטון" על האווירה הקשה באתר הצילומים של "איידול" עצמו. בכתבה נטען כי המפיקים - הזמר כוכב־העל דה וויקנד (אייבל טספאי), שגם מגלם בעל מועדון ששמו טדרוס, שהצמה המיושנת שהוא מתהדר בה, היא אחד הדברים הפחות מגעילים בו, ולווינסון, בזבזו הרבה כסף וזמן רק כדי לעשות סדרה על "גבר שמתעלל באישה שאוהבת את ההתעללות הזאת".

עוד סופר באותה הכתבה כי איימי סיימץ, השואו־ראנירית של הסדרה, פוטרה מתפקידה כי דה וויקנד חשב שהסדרה לוקה ב"נקודת מבט נשית" מדי. לכן כל הסדרה צולמה מחדש עם לווינסון בנעליה, מה שהוביל לכל הכאוס. לפי הפרק הראשון (שזמין ב־yes ,HOT וסלקום TV) נקודת המבט הנשית אכן נעלמה, ובמקומה, כפי שנטען ב"רולינג סטון", ישנה "פנטזיית אונס". כמובן שהפנטזיה מושמת בפיה של הגיבורה בסדרה וחלילה לא של היוצרים. כאשר החברה/העוזרת האישית של ג'וסלין מעירה לה כי טדרוס נראה לה "מה־זה אנס", ג'וסלין משיבה לה "אני די אוהבת את זה בו".

את ג'וסלין מגלמת לילי רוז דפ, הבת של ונסה פאראדי וג'וני דפ, ו"איידול" מתארת את השיבה שלה לאחר משבר נפשי ואת הצוות הנצלני הכולל סוכנים, יחצנים, מנהלים אישיים, המקיף אותה ומנסה למקסם את הקאמבק הזה. הם מגינים עליה מפני תמונה משפילה שלה שבן זוגה העלה לרשתות, אך מאחורי גבה מתייחסים אליה כאל מוצר, סחורה חמה העוברת מיד ליד.

לאחר הקרנת שני פרקיה הראשונים של הסדרה בפסטיבל קאן בחודש שעבר הביקורות היו קשות. ב"גרדיאן" דווח שהציון הממוצע שקיבלה הסדרה הייתה 9 מתוך 100, ציון חסר תקדים בשפל שלו, וכעת הוא אמנם עלה אך נעצר ב־25. רבים התייחסו באופן שלילי לעירום שלא לצורך בו (אפילו יותר מב"אופוריה" של לווינסון). אבל דווקא הסצנה הכי מקוממת לטעמי בפרק הראשון מתרחשת כשדפ לבושה (זהירות, ספוילר) וטדרוס עוטף אותה בבד אדום, מלפף ומהדק חגורת משי סביב צווארה, ועם סכין מאיימת פוער שסע במקום הפה שלה ומצווה עליה לשיר. איך אמרה דפ בריאיון ל"ניו יורק טיימס" בעקבות הטענות נגד הסדרה: "תמיד ידענו שזה יהיה פרובוקטיבי ואולי לא לטעמם של כולם. ולא כיף לכל המשפחה".

אכן, לא כיף. אבל גם אפילו לא מקורי במיוחד. בפרק הראשון יש עקיצות על מתאמי האינטימיות שיש בכל אתר צילומים כיום בהוליווד, על שהם מתעקשים על שטויות כמו מאיזו זווית מותר להראות שד; עקיצות שכבר מוחזרו בסדרה כמו "סט זוגי" ואחרות. ואמירה של אחת מהפמליה של ג'וסלין למילניאל רגיש מדי לטעמה. "אתה מוכן לתת לאנשים ליהנות מסקס, סמים ובחורות שוות? תפסיקו לעשות קוק בלוק לאמריקה", דרשה.

הסדרה לכאורה עוסקת גם בצביעותה של אמריקה ושל התעשייה הזאת בנוגע לגבולות המותר והאסור: למה תמונה של הכוכבת מסצנה מינית היא אסורה אבל קליפ סקסי שנראה כמו פורנו בבגדים - מותר? דוויין ג'וי רנדולף המגלמת את דסטיני, אחת המנהלות של ג'וסלין, אמרה בריאיון ל"גרדיאן" כי מי שטוענים כי הסדרה מיזוגינית טועים. לדבריה, שלושת הפרקים האחרונים מתוך השישה מקבלים תפנית חדה. "לא הייתי משתתפת בפרויקט אם היה רק מיזוגיני", הבטיחה. איך אומרים ביידיש? "נו שוין".

אגב יידיש, הטרנד היהודי־אנטישמי מבליח גם כאן: אלי רות מגלם את אנדרו פינקלשטיין, המפיק העשיר, שנראה בסדרה כמו נוכל הטינדר, וצורח על אנשים כי הוא מאבד כסף, תוך שהוא זורק מילים כמו "פונים" ו"מענטש" (פנים ובן אדם ביידיש). למי שלא הבין שהוא יהודי אז האנק אזריה בתפקיד חיים, המנהל הישראלי של ג'וסלין, אומר לו "אנדרו פינקלשטיין, היהודי השני הכי אהוב עליי". מי הראשון? ממש לא אכפת לי. גם לא אכפת לי לראות למה סדרה עם דימויי אונס היא בעצם כלל לא מיזוגינית.