שדה תימן הוא מבחן לצביונה של ישראל

1. "בריאותם וכבודם"

הדיון הנפיץ על תנאי הכליאה בשדה תימן, והטרולים נגד "יפי הנפש"

מחנה המעצר שדה תימן שליד באר שבע יהפוך לאחד מסמליה של המלחמה הזו. שתי פרשות שונות שגם מחוברות זו לזו, התערבבו בו בקשר סיבתי. הראשונה, פריצת האזרחים וחברי הכנסת למחנה במחאה על עיכוב חיילי המילואים שנחשדו בהתעללות מינית קשה במחבל. השנייה, הדיון בבג"ץ בעתירת ארגוני זכויות אדם שדורשים לפנות את המתקן, בגלל שלטענתם המדינה מפרה את חוק הלוחמים הבלתי חוקיים ואת המשפט הבינלאומי ההומניטרי בעצם החזקת הכלואים בו.

"אין למדינה חירות שלא למלא את החוק", השיב ב"כ המדינה עו"ד ענר הלמן בדיון שהתקיים ביום חמישי האחרון לפני מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן והשופטים דפנה ברק־ארז ועופר גרוסקופף. "כך קיווינו", מלמל בתגובה פוגלמן, שחזותו השחוחה וקולו השפוף ניכרו לאורך כל הדיון שפיצוצו היה רק שאלה של זמן. זה הגיע כשנציג העותרים, עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, טען שתנאי הכליאה סותרים את הציווי המשפטי "שלא לפגוע בבריאותם וכבודם של הכלואים". הצירוף הזה של "בריאותם וכבודם" פוצץ את סבלנותו וסבלו של הקהל באולם שהורכב בחלקו ממשפחות החטופים וחלקו מטרולים פוליטיים שנשתלו כדי לפוצץ את הדיון ולממש עוד הזדמנות להציג את השמאלנות ההומניסטית יפת הנפש של מערכת המשפט.

2. "גרוע מגוואנטמו"

שמירה על צלם אנוש מול "עין תחת עין", התאכזרות והתעללות

כאשר חושבים על גורלם של החטופים במנהרות הגיהינום של חמאס, אפשר להבין את הסנטימנט שמתקומם נגד דיון משפטי ב"בריאותם וכבודם" של הכלואים העזתים. אלה הובאו לשדה תימן כדי להיחקר ולהתמיין – מיהו מחבל שימשיך את שרשרת הקליטה במסלול השפיטה והענישה בישראל, ומיהו אזרח בלתי מעורב שישוחרר.

מימין: הפריצה של ח"כ צבי סוכות (עוצמה יהודית) לבסיס שדה תימן וממלא מקום נשיא העליון השופט עוזי פוגלמן | צילום: שלו שלום

בארגוני זכויות האדם משווים את שדה תימן למחנה גוואנטמו שהוקם במפרץ קובה מחוץ לטריטוריה ולחוק האמריקאיים כדי שידם הארוכה של ארגוני ודיני זכויות האדם לא תאתגר את הטיפול החשאי בכלואים. גוואנטמו קטן עלינו, אומר אחד העותרים, מאז הוקם ב־2002 מתו בו תשעה עצורים. אצלנו, לפי דו"ח בצלם, מתו כבר קרוב ל־60 עצורים במתקני הכליאה. אבל ההבדל האמיתי מול גוואנטמו הוא האופציה של בג"ץ (הדיון בשבוע שעבר הוא כבר השלישי בעתירות האלה) וגם חקירת החשודים בהתעללות באונס האנאלי. שני ההליכים האלה לא יתקיימו לעולם בישות שנשלטת בידי חמאס ודומיו. מבלי להתחייב על האחוזים, אפשר לומר שמחצית מהישראלים גאים על ההבדל הזה ומחציתם זועמים ודורשים למחוק אותו. המחצית הראשונה לא מוכנה לוותר על שלטון החוק, ובעיקר על צלם האנוש הקולקטיבי שנוסח יפה בידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק: "אנו עצמנו לא נהיה אנושיים אם לא נבטיח רמה אנושית לעצורים שבמשמורתנו".

וישנה המחצית השנייה שדוגלת ב"עין תחת עין", בהתאכזרות והתעללות בעצורים, בנקם ושילם, במחיקת ההבדלים בינינו לבין חמאס. היטיב לבטא עמדה זו העיתונאי יהודה שלזינגר בפאנל ב"קשת": "הדבר היחיד שמבחינתי הוא בעיה, שזו לא מדיניות מוסדרת של המדינה, להתעלל בעצירים. כי בגדול, זה מגיע להם וזה אחלה נקמה שצריכים לתת להם". שלזינגר מתנגד להפרטת ההתעללות המדינתית ליוזמות נקודתיות של חיילי מילואים שלוקחים לידיים את החוק שהוא כה מייחל לחקיקתו. מבחינתו, תפקיד המדינה הוא להסדיר את ההתעללות. הוא לא פירט איך זה ייעשה, מי ינהל מטעם המדינה את מיזם ההתעללות, מי יהיה הרגולטור, אבל הוא בהחלט חותר לעולם בלי בג"ץ ובלי מצ"ח שיעצרו את המתעללים והאנסים בשדה תימן.

3. בן גביר לעומת הלוי

זה שדוחף למרר את חיי העצורים וזה שהקים ועדה מייעצת

ההבדל מתמצה גם בשני אישים שנבדלים זה מזה שמים וארץ ביחסם לשדה תימן: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והרמטכ"ל הרצי הלוי. אחד מדגליו המרכזיים של בן גביר הוא למרר את חיי העצורים הפלסטינים באשר הם. לאחרונה דווח כי ראש השב"כ רונן בר הזהיר אותו כי המשך היחס המתעלל כלפי אסירים עלול להוביל לפגיעה בחטופים. בנוסף, לא יהיה זה מופרך להניח שהפורצים למחנה שדה תימן הם מתומכיו, וכמובן שחברי הכנסת שליוו אותם, בהובלת צבי סוכות, היו מעוצמה יהודית והציונות הדתית.

ומהצד השני, הרמטכ"ל היה זה שהקים לפני כחודשיים את הוועדה המייעצת לבדיקת תנאי כליאתם של מחבלי הנוח'בה. ועדה בראשות השופט בדימוס והפצ"ר לשעבר ד"ר אילן שיף ובהרכב מכובד שכלל את תא"ל מיל' נחמן אש, לשעבר קצין רפואה ראשי ומנכ"ל משרד הבריאות; תא"ל מיל' מיקי בראל, לשעבר קצין המשטרה הצבאית הראשי; אלוף מיל' איתן דנגוט, לשעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים; ואלוף משנה מיל' פנינה שרביט, לשעבר ראשת מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית. על פי הוועדה, לפי דיווחה של כרמלה מנשה, מחבלים אמורים להיות זמנית ברשות צה"ל, לתקופה של 15-10 יום, ואז לעבור למתקנים של השב"ס. אלא שלפי עמדת המדינה בבג"ץ, בן גביר סירב לקלוט אותם לאחריותו.

מימין: הרמטכ"ל הלוי והשר לביטחון לאומי בן גביר | צילומים: אלכס קולומויסקי, דובר צה"ל

מסקנות הוועדה חסויות לעת הזו. הן יוצגו השבוע לרמטכ"ל ובהמשך, במעמד צד אחד, גם לבג"ץ. הדיון שהתקיים בשבוע שעבר היה גם הוא בחלקו הגדול במעמד צד אחד. כנראה שהמדינה לא גאה במיוחד בממצאים והעובדות שהציגה לשופטים. ב־CNN פורסם תחקיר ובו טענות על התעללות ועינויים בשדה תימן. סיפור האונס האנאלי המזעזע שהפצ"רית, האלופה יפעת תומר־ירושלמי הורתה לחקור, כאילו מאשר את ממצאי התחקיר. העותרים מדברים על כלואים שזוהו אצלם נשיכות של כלבים, ניתוחים שבוצעו ללא הרדמה, החזקת עצורים ימים על ימים בתנוחות מכאיבות ובאיזוק שהובילו לכריתת איברים.

4. פוגלמן גם שיבח

מול הרוחות מהאג, יש המנסים לשמור על המחויבויות המשפטיות

אבל יש גם בשורות טובות שהמדינה הציגה בדיון: המגמה התהפכה. מכמות של 700 כלואים בשדה תימן, המספר עומד כעת על 30, כאשר רק שניים אזוקים ומכוסי עיניים מטעמי מסוכנות. "אי אפשר להתעלם מהשינוי התפיסתי של הממשלה והצבא", שיבח פוגלמן, "המדינה ביקשה ליצור מסגרת שתאפשר לה לשמור על המחויבויות המשפטיות והבינלאומיות שלה. מותר לברך על זה".

גם הקמת הוועדה המייעצת בידי הרמטכ"ל וגם הדיון בבג"ץ נועדו לשקם ולשקף את עקרון המשלימות – פיקוח משפטי עצמאי שחיצוני לשלטון על המדינה במקומות שמתעוררת טענה להפרת הדין הבינלאומי. אין ספק שהרוחות העזות שנושבות מבתי הדין של האג מכות על דלתם של הממשלה והצבא. ושתיהן מבקשות להסיר את הגידול הזה שנקרא שדה תימן. נתניהו, מסרה המדינה, אף הנחה את סרבן הכליאה בן גביר להגיש תוכנית ליצירת אלפי מקומות כליאה חדשים. אלא שהעותרים לא מסתפקים בהתקדמות הזו. הם טוענים שככל שתתארך המלחמה תחודש הזרמת הכלואים ולכן יש לגדוע סופית את הפרקטיקות הפסולות שהתגלו במחנה. אלא ששדה תימן יישאר. המדינה עדיין זקוקה למחנה מעבר זמני כדי לחקור ולמיין עצורים. מאז תחילת המלחמה נעצרו ונכלאו כ־6,100 מחבלים וסייעניהם, ובן גביר לא ממש ייצא מעורו להכין תחליפים ראויים. בינתיים תימשך ההתדיינות. בג"ץ הודיע שיעיין בדו"ח ועדת שיף וביקש מהמדינה להעביר עוד מידע ונתונים מהשלב החסוי לגלוי. גם הוא, כמו הממשלה והצבא, מבקש לחזק את עקרון המשלימות ולהוכיח את איכות הביקורת המשפטית של ישראל גם אל מול מציאות קשה במיוחד.

ולרגע אסור לשכוח: קשה להשלים עם דיון שמכוון להקלת תנאי הכליאה לרוצחים המתועבים ביותר שידע העולם. אבל מצד שני, המבחן של שדה תימן הוא לא רק מול הכלואים והעצורים, אלא גם לקלסתרה וצביונה של ישראל, ככל שהיא מבקשת להימנות עם הדמוקרטיות המתוקנות בעולם. להיות מדינה שנשלטת בידי החוק ולא בידי כנופיות. בידי אנושיות ולא בידי ונדליזם ברברי. הדילמה קשה, אך ההכרעה בה קלה.