הלמ"ס זה גוף שכל מטרתו היא פוליטית. מספרים ניתן למדוד להציג באינספור שיטות ודרכים והלמ"ס עושה זאת באופן שהללו ישרתו את מטרותיו הפוליטיות שלו ושל הממונים עליו, קרי הממשלה, על הצד הטוב ביותר. העיקר שהשיטה תמשיך לדפוק, ובמיוחד אותנו. מדד המחיר לצרכן זה השקר הכי גדול שקיים עלי אדמות.

והוא לא נערך רק במדינת תל אביב שם גרים כל הבכיינים שלא מוצאים דירה לקנות אבל מוכנים לשלם 5 אלף על שכירות. הכל רק לא לעזוב את העיר. לא מתים. רק מתחלפים

יוקר המחיה גבוה, המשכורות נמוכות, המשכנתא כבדה, המינוס מעמיק, החמות מנדנדת -כיוון שמזג האוויר ממש נעים עכשיו.

התשובה מורכבת עבורי ועבור אנשים רבים. אנחנו אוהבים את המקום, ציונים, יש לנו כאן חברים ומשפחה שאנחנו אוהבים, היינו רוצים לגדול ולגדל כאן, אנחנו שמחים שיש ליהודים מדינה משלהם, אבל במקביל, חוששים ממה שצפוי לנו בזקנתנו, חוששים שלילדים שלנו לא יהיה איפה לגור. אז איך אפשר לסכם את כל זה ב"מרוצה" VS. "לא מרוצה"??? התשובה מורכבת!

ולא סתם פלאפונים אלא סמרטפונים! כשיש מחשב כמעט לכל ילד ואינטרנט כמעט לכל ילד(יותר מהממוצע במדינות הכי מפותחות!) וכשבתרבות ה"להתלונן" הדבר הבולט היחיד הוא "דירה" יודעים כולם שהמצב כאן טוב- טוב יותר מספרד/איטליה ורוב אירופה! טוב יותר מרוב אסיה/אפריקה אז אנשים מרוצים!! ומספיק לתעמולה

הרבה משפחות נאלצו להתייעל בניהול הכספי שלהן מאז שנסגרו מסגרות האשראי הבלתי מוגבלות. אז בלית ברירה למדו להתנהל נכון ועכשיו הם יותר מרוצים ממצבם.

הם שמחים שהבית שלהם שווה הרבה יותר ממה שהוציאו עליו ומרגישים עשירים. אבל המלכוד יגיע כשהילדים שלהם ירצו לרכוש בית, אז יפול האסימון. במדינה שבה שאיפתם הגדולה ביותר של האנשים היא רכישת בית, עתיד טוב יותר לא יהיה בה. בית הוא דבר בסיסי שבתוכו צומחות שאיפות וחלומות גבוהים יותר. כשמנמיכים לנו את הציפיות אנחנו מאושרים יותר. חבל מאוד !

האיום של "נעזוב את הארץ" לא ממש מפחיד..... מי שחי הרבה שנים בחו"ל יודע שבכל מקום יש את הקשיים שלו. בארה"ב הכל משמעותית זול יותר. הכל. בתים, מכוניות, בגדים, הכל....אבל הרבה ישראלים מוצאים את עצמם בבידוד וניכור ולכן מתכנסים לתוך בועות ישראליות שהן קלחת מבעבעת של דפוסי התנהגות לא מרנינים במיוחד, אותם הביאו מארץ המולדת (ישראל). הדבר נכון כמעט לכל מדינה אליה מהגרים הישראלים. בודדים, ובודדים בלבד, ימצאו עבודה טובה ומהנה (כולל בתחום המחקר) ועוד יותר בודדים מתוכם ימצאו חברה. המנטליות של כל עם ואומה שונים, וכל מהגר מוצא את עצמו זר. זה כולל מהגרים מסין ומדרום אמריקה או אפריקה (כדוגמא) בדיוק כמו מהגרים מישראל. במדינות המערב ישנה תחרות חזקה על מקומות התעסוקה. לכן מעט מאוד ימצאו עבודות טובות. כולל כאלו שמנופפים בדוקטורט או פוסט דוקטורט שלהם. הם אולי ימצאו מילגת מחקר זמנית (זמנית!!!) - וגם זה לא תמיד, ושוב - לטווח זמן מוגבל. בכל מקום יש פלוסים ומינוסים. מהרבה בחינות והיבטים של החיים. לא כל הנוצץ זהב הוא....

יש מלא אנשים עם פנסיה מנופחת שמממנים את הילדים שלהם בהמון כסף ומכאן הסתירה כביכול בנתונים. השכירים היחידים שמחזיקים את עצמם מעל המים הם אנשי ההיי-טק. אל תדאגו, זה הולך, לצערי, להגמר בקרוב. לא מסכימים ? תחשבו כמה שינויים טכנולוגיים מהותיים היו בלפטופים ב5 השנים האחרונות וכמה בסמארטפונים ב3 שנים אחרונות הלוואי ואני טועה....

ככה זה שאתה סמרטוט

1. הלמ"ס לא ממש מדייק או לחלופין לא מפרש במדויק את התוצעות 2. הישראלים הם למרות הכל עם חיוני שמעוניין לחיות וליצור 3. יש שביעות רצון בגלל שרוב הישראלים לא יודעים מה המקבילים העשירוניים שלהם עושים באירופה. עשירון שמיני בארץ חיי כמו עשירון רביעי באירופה.

אז אנשים מרוצים

חוץ מהם שהם מבסוטים מהמצב כל השאר לא.

וכך נשאר בארץ אחוז גבוה יותר של "מרוצים בכל מצב" ולא משנה כמה החיים קשים וכמה דופקים אותם,. האגוז הקשה הזה יישאר תמיד עם חיוך על הפנים.