מי שהתבלבל בהבנת הנקרא זה אתה.

ממתי גוזלים מתאגיד זכויות רק בגלל שהוא תאגיד? תאגיד הינו ישות משפטית שיש לה כשרות משפטית בכל למעט ענייני אישות, אדם הינו ישות משפטית שיש כשרות משפטית בכל למעט מיזוגים ופיצולים. גזילת זכויות מתאגיד רק בגלל שהוא תאגיד אינו דבר של מה בכך. הפרופסור בונה פה תאוריה מצוצה מהאצבע בשם צדק חברתי כלשהו, כדאי מאוד שינסח ארגמונטים יותר רציניים מאשר מניפסט פסואדו קמוניסטיים. רק כדי שתבינו על מה מבוססת תפיסת העולם הכלכלית של קומוניזם: לפי מרקס, ערך של דבר נמדד על סמך שעות העבודה של אדם שהושקעו בזה, לפי ההגיון המעוות הזה דברים כמו יהלום שמצאת ברחוב לא אמורים להיות שווים הרבה מכיוון שלא הושקע בזה זמן. לטענת מרקס בעלי ההון, שוכרים עובדים בשכר נמוך ומוכרים את התוצרת והההפרש בין ערך התוצרת לבין עלות שעות עבודה זה הסכום "שנגנב" מהעובדים. לצערי הפרופסור לא מבין בתמחיר, וכמו רבים אחרים נופל לפח של תמחיר מעוות שטוען שעלות מוצר זה רק עלויות ישירות שאתה מזהה, הפרופסור נכשל בהבנה שבעסק כמו כדורגל יש המון השקעות עקיפות וקבועות שקשה לתמחר. בגלל זה יש המון כתבות מפגרות שבהם מפרקים מכשיר כמו אייפון ואז זועקים: החלקים עולים רק 10 דולר, אז למה המכשיר כזה יקר? אנשים וגם הפרופסור נכשלים להבין שרווח לא רק מכפר על העלויות, כל העלויות כולל פיתוח ומחקר, משלוחים וכו' אלה גם תגמול עבור נטילת סיכון, כן כן, הרווח הוא גם התגמל עבור נטילת סיכון (השמפניה למנצחים). תסתכלו על הליגה הישראלית, הרי לא ניתן להרוויח בה שקל, בגלל זה אף גוף לא רוצה לקנות זכויות שידור, התוצאה שאין אפילו מה לגנוב, כלומר אין אפילו שידור לגנוב. הליגה האנגלית לעומת זאת, זקוקה לכסף מהשידור כדי להתקיים, אבל הפרופסור שלנו עסוק ביצירת תאוריות פסואדו מרקסיטיות שבהם כבר אין צורך לקחת אמצעי ייצור מהעשירים, אלה פשוט להעתיק את המוצרים שהם מייצרים, שבעידן המידע זה כל כך פשוט.

שים לב שהפרופסור שלך לשעבר מפרש את הקביעות של השופטת הנ"ל במס' חלקים, ולא בשיטה של: אם זה לא יעבוד, אז יש את זה ואם זה לא - אז יש את זה. כלומר אלו לא כמה טענות נפרדות, אבל טענה אחת, המורכבת משלושה נימוקים. (הטענה הבסיסית: בעלי אתר האינטרנט אינו חייב לחשוף את זהותו) ואם חברים שלך שמו את ההרצאות של הכותב באינטרנט, אז הוא לא סותר את עצמו; אולי אתה עיוור מכעס כדי לראות, אבל בכותרת המשנה כתוב בפירוש "בית המשפט סירב לחשוף את זהותו של מפעיל אתר שידורי כדורגל באינטרנט, והזכיר שזכויות היוצרים באו להגן על יוצרי תוכן ואמנים, ולא על אינטרסים של תאגידי תקשורת." יוצרי תוכן ואמנים = הפרופסור שלך. בברכה, ילד בן 15

אם הטענה היא שאין הפרה כיוון ששידור אינו מפר, אז אין צורך בחריג "שימוש הוגן". אפשר לראות בסוג כזה של כתיבה משפטית כניסיון לעמוד בפני ערכאת הערעור (גם אם יהפכו את חלק א', ההחלטה תוכל לעמוד על חלק ב'), אבל היא גוררת טעויות בניתוח המשפטי.  בכל מקרה, על פניו העובדה שמוצר מפר נצרך בשוק משני בעל מאפיינים שונים (איכות נמוכה יותר, צרכנים שונים) אינה מצדיקה פגיעה בקניין הרוחני של בעל הזכויות. אתה יודע מה? יכול להיות שאתה צודק. אבל אז קצת לא ברור לי למה כשסטודנטים שלך שמו את ההרצאות שלך באינטרנט הלכת וצעקת בקולי קולות... ממש "עשו" עליך מיליונים. כנראה שכשהזכויות שלך, אתה חושב קצת אחרת.

חוקי זכויות יוצרים הינם גולם שקם על יוצרו. המטרה המקורית נשכחה מזמן...

מרתק