עצות טובות, פעם אנשים חיו כך מבלי להרגיש שזה למען חסכון, אלא שזו היתה דרך החיים, ותאמיני לי אנשים לא היו פחות מאושרים היום. היו חיי חברה הרבה יותר עשירים, שמחת חיים, החומר לא היווה את עיקר החיים, היו הרבה יותר ערכים ומוסר,

Really great advice, especially no# 11 Another career posibility for Nili- advice columnist!

לפי מה שכתבת את יכולה להיות תקציבאית, או לעבוד עם אלון מהטלויזיה שעוזר למשפחות שחורגות מתקציבן ומלמד אותן כיצד לאזן את התקציב ואת החייהם בעקבות זה. כל הכבוד אני רק יכולה לאחל לך הרבה הצלחה, את צודקת שבגיל 50 יש נסיון המאפשר לתרום בכל התחומים. שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת

אני אף פעם לא נותנת עצה שאני לא מיישמת בעצמי. "לא קיים" הוא מושג שמאפשר לאחרים להחליט בשבילך אם אתה קיים או לא. אני קצת מעבר לגיל שציינת, ולפי מה שכתבת אני כבר "לא קיימת". ובכל זאת - אני לא יכולה להסכים לדעתך - אני קיימת בשביל מי שאוהב אותי וזקוק לי גם אם הוא לא מפרנס אותי, אני קיימת בשביל עצמי ומבחינתי אני עולם ומלואו. את העצות האלה הצעתי לעצמי קודם שהצעתי אותם מעל גבי דפי האתר ומצאתי שהן מועילות לחיי. אנשים בני חמישים הם המיטב שבחברה - עם ניסיון חייהם, עם ניסיונם המקצועי, עם חוכמת החיים שלהם - ומי שיטען שאתה לא קיים - שלח אותו למקום המתאים. אל תיתן לאחרים לשלוט על מחשבותיך, על תחושותיך ועל מקומך בחיים - קח אתה שליטה ותראה שתצליח. יש הרבה סוגי אמיתות ולך יש את האפשרות לבחור את האמת המתאימה לך. כל המובטלים, כולל אני, מתמודדים עם "האמת הלא הפשוטה" הזו - כמה נצליח - תלוי רק בנו (אני מקווה). מאחלת שהשנה הבאה תביא איתה רק בשורות טובות!

תמיד טוב לחיות על פי תקציב מתוכנן ולא משנה אם אתה מובטל או לא. אנשים רבים מרוויחים כסף רב ועדיין מוצאים עצמם "לא גומרים את החודש". בית הוא גם עסק וצריך להתייחס אליו באותו כבוד כמו שאנחנו מתייחסים לעסק שלנו ולעבודה שלנו. יש אנשים שאף פעם אין להם מינוס בבנק גם עם הכנסה לא גבוהה כי הם יודעים לנהל את עצמם גם בתוך כתלי הבית

נילי גרוס, צריך גם לדעת לקבל את האמת הלא פשוטה הזו.

אני מפוטרת מ"סוג" מיוחד. המדובר בגמלאית, מזכירה ותיקה ומנוסה (31 שנים בקירוב) שבעוונותי הרבים גם אין לי פנסיה ועל כן הייתי נאלצת לעבוד כדי להשלים את קצבת הבטל"א העלובה. "בינגו" בראשית החודש פוטרתי ממשרה חלקית (4 שעות אחה"צ). גם על שכבה זו נפלו השמיים. אנו, הגמלאים צפויים לחרפת רעב ממש. ה צ י ל ו !!!

אני פוטרתי מהעבודה בספטמבר 2008, בתחילה המשבר ופני החגים, בתקופה שבה למדורי הדרושים היו לא יותר מסתם כותרת בעיתון. אני המשכתי לחיות כרגיל וכמעט שלא צימצמתי בהוצאות, כולל רכישת מתנות לחגים לחברים ולבני המשפחה. אני החלטתי למצל את כישוריי ולעבוד כעצמאי. נרשמתי במספר אתרים ודיברתי עם חברים, שעדין עבדו, כדי לברר אם ניתן לעבוד אצלם במיקור חיצוני. בחודשיים הראשונים היה רשה למצוא עבודה בנפח שציפיתי, אולם לאחר תקופה זו, הגיעו הרבה פניות ואף יכולתי לסנן אותן. עתה, כאשר יש התאוששות, אני אפילו לא חושב לחזור להיו שכיר בחברה. עבור אותו מאמץ, היום, אני מרוויח הרבה יותר. אל תתיאשו. יש מוצא. רק צריך לעשות סוויץ בראש והכל מסתדר. תאמינו לי. גם אני הייתי בסרט הזה.

למה חצוף? חצוף מי שהשאיר אנשים ללא פרנסה בחג, אז במקום להתבייש צריך להגיד שאין בראש מורם ואם מישהו חושב שזה חצוף - אז שלא ייתן. בכלל מדובר בדרך כלל במשפחה שאמורה להבין ולתמוך ולא לדרוש גם מתנות ממי שאין לו.

אילן, פנה לארגון פעמונים paamonim.org הם בדרך כלל עובדים עם אנשים שיש להם הכנסה משמעותית אבל לא מצליחים להגיע לאיזון אבל אולי במקרה שלך יסכימו בכל זאת. בהצלחה יריב מנהל סניף פעמונים - מעלה אדומים

אפשר לחפש משרות בעמודי הקריירה של המעסיקים אתר שמרכז קישורים לדפים כאלו הוא: http://www.jobaba.co.il/ בלי תיווך חברות כ"א, מודעות עדכניות

הי שמי גיא הייתי בקטע שלך . לך תעבוד בכל עבודה גם ביום תנוח קצת..וגם בלילה.. זה מה שיש ןאת התקופה הזו..צריך להעביר 5 שקל טוב יותר מ 0 הייתי בקטע וגם אני לא ישנתי בלילה עם 3 ילדים עבדתי בכל עבודה האמן לי..לא תאמין מה עשיתי אבל עבדתי והבאתי כסף לאוכל ולמשכנתה חיינו בסופר צימצום ועברנו את זה גיא

עצות מועילות בהחלט אני מוצאת שהם מתאימות לי מאוד ואני מיישמת כמעט כל מה שכתבת - זה מדהים אבל חשוב לומר שאני מוצאת שהעצות שלך מועילות יותר לרווקים שהם חופשים ומאושרים ללא תלויים - כדברי הביטוח הלאומי - תלויים כלומר ילדים אני לא יודעת איך הייתי מסוגלת להיות מובטלת בידיעה שאני צריכה לקנות אוכל לילדים לשלם לחוג, או לקנות ספרים.. או לשלם משכנתא - זה ממש מפחיד ככה שיש משפחה וההורים מובטלים או שיש הורה יחיד זה באמת המצב הנורא של האבטלה והמיתון כשאתה מובטל ואתה רווק ובלית ברירה אתה גר בבית של ההורים ואתה רק בן 30 וקצת וכל החיים לפניך ואתה אקדמאי - זה נשמע ונראה ממש לא נורא בהשוואה לבעלי משפחות הצריכים להתמודד עם מצוקות אמיתיות.

במצב כל כך קריטי כפי שאתה מתאר, קח את עצמך לאיזור המרכז - תלון אצל חברים - מכרים - וחפש עבודה במרכז. בצפון קשה מאוד למצוא. וכשתמצא - או שתבלה בנסיעות או שתעבור דירה - אין ברירה כפי שאתה מתאר זאת זה להיות או לחדול. נ.ב - לא ברור לי איך קטסטרופה שכזו מתבצעת תוך 6 חודשים - אבל את זה אני משאיר לך לבדוק בעזרת העצות והרעיונות שבכתבה.

וכמובן שתמצאי עבודה (ואולי גם אני אמצא) שנה טובה

לשבת בבית זה דבר אחד אבל כשלא יורדת המשכנתא, וכל ההוצעות חוזרות ופשוט אין מאיפה לשלם, כי גם תקופת האבטלה נגמרה מזמן אין כסף לדלק והאוטו למכירה. הילדים צריכים ספרים לביה"ס ואין כסף לשלם בעבורם. ועוד יותר גרוע מזה: יש ימים שאין בכלל מה לאכול והמקרר ריק זה פשוט הרגשה של חידלון. אני עבדתי בהיי-טק, הרווחתי 12,000 ש"ח בחודש. ובפחות מ 6 חודשים כל הכסף מהפיצועים אזלו אפילו שברתי קרנות פנסיה/חיסכון, זהו כל הכסף נגמר פעם עוד היה לי כמה ש"ח בארנק, עכשיו בקושי 10 אגורות. עבודה? כן אני מחפש אבל כששומעים את הגיל, נרתעים מלהעסיק אותך, אני בן 39, קרוב ל-40. ומבחינת מעסיק זה סוף החיים שלך. אני לא יודע אם אני אשרוד את החג ואוליי יקחו ממני את הבית, ואני ומשפחתי נגור ברחוב. מי יכול לעזור במקרים כאלו? מדיבורים שבעתי, אני לא מפחד מעבודה אני רוצה לעבוד. הציללללללללללללללללללללו אילן