חוק המוסד לביטוח לאומי, בבסיס הגדרתו, הוא חוק חשוב שאילו היה ממומש כהלכתו, הוא החוק החשוב במדינה. הבעיה שבכספי הגביה של המוסד שתמיד ביתר, נלקחו ונבזזו על ידי הפוליטיקאים שכותבת המאמר נמנית על המחנה שלהם, לצרכים שהחוק לא התכוון עליהם. זה נלקח "כהלוואה" שגובהה כיום 230 מיליארד ש"ח. [אני מצטט את הח"כ חיים כץ] . לכן אין די כסף לקשישים-קצבת זקנה 2340 ש"ח. או קצבאות לנכים.

בעלי הכנסה גבוהה משלמים יותר היטל בריאות ודמי ביטוח לאומי אבל היום פקודה מקבלים שווה או פחות .... טיפול רפואי בינוני וקצבת נכות או זקנה או אחר זעומות ואם הם בוחרים לחיות בחו"ל יותר מ 1/2 שנה, כל זכויותיהם שצברו משך עשרות שנים "מתנדפות" ואינם.

מקווה שטיעוניה המנומקים היטב יגיעו לאוזני חברי הכנסת

אבל זה דווקא טוב, כי ככה אנשים יודעים כמה זה עולה להם. בהרבה מדינות באירופה ביטוח הבריאות הוא נעלם אי שם במס ואי אפשר לבודד אותו. אז אנשים לא מבינים כמה הם משלמים על הבריאות. הכי מצחיק זה בארה"ב אנשים משלמים ביטוח לאומי בידיעה מראש שהם לא מקבלים מזה כלום כמעט בכל מקרה. אבל מצד שני זה המקום היחידי בו המס הזה הוא מוגבל.

האוצר והממשלה לדורתיה מנצלות את ״החובה״ לשלם ביטוח לאומי ודרכו בעצם גובות מיסים נוספים על האזרח. ביום הדין האזרח לא רואה מזה אגורה

כל פעם שאתה ניגש לבית חולים, כל צילום רנטגן כל בדיקת CT וכל פעם שאתה קונה תרופות מרשם. זה שאתה לא חושב על זה ככה זו כבר בעיה אחרת

And to Rahel Ziny- why do you not propose to make bituach leumi better? why do you propose to cancel it completely? no logic here

אכן. צודק הכותב. ביטוח לאומי משמש לטענתי כקופה קטנה. טוב היתה עושה הכותבת אם הייתה מתייחסת לעיוותים בפעילותו וקצרה היריעה מלהתייחס. כמו למשל לרופאי הוועדות האמורים להיות עצמאיים בהחלטותיהם ומקבלים את כספם מהביטוח הלאומי. להיותם רופאים על פי רוב לקראת סוף הקריירה הרפואית והחייבים לכן לטענתי לשמור את הכנסתם בביטוח לאומי ולממש את האינטרסים שלו. קרי. לא לתת קיצבאות לטענתי. לעובדה שלכשל הזה לטענתי יש תו של החלטת שופט שכן החלטת רופא דינה כהחלטת שופט. לכך שניתן לערער עליה רק בבית הדין לעבודה- הליך מורכב וקשה שפוגע בפני עצמו בבריאות המבוטחים. לכך שכדי להתמודד עם מקצת מהעיוותים הללו נוצרו הליכי הכנה לוועדות שגם הן ממומנות על ידי הביטוח הלאומי. הכותבת התייחסה רק למקורות המימון של הגוף הזה. וטעתה כדברייך. לא זו בלבד. היא הייתה צריכה להתייחס לבעיות מבניות ומוסריות בתיפקודו לטענתי כמוסד האמור לבטח את האזרחים בשעת צרה, שהיא ליבת הקיום שלו, ולכך היא לא התייחסה.