בפרויקטים רבים לרבות פרויקטי פינוי בינוי נדרש היזם לתת לדיירים ערבות על פי שווי הדירה הכולל את המע״מ. ערבות זו מייקרת מהותית את הדירות ובסופו של דבר גם את התמורה שהיזם מוכן לתת לדיירים במתחם פינוי בינוי. נכון תעשה המדינה אם תיקח על עצמה את הערבות לתשלום המע״מ ( הכספים גם כך מגיעים אל המדינה חזרה - משמעות מתן ערבות על רכיב המע״מ היא הבטחת הכנסה נוספת למדינה.) ערבויות אלו מכבידות על הבנקים הממנים ( לבנקים יש מכסות הנקבעות על ידי בנק ישראל למימון נדל״ן) ובכך הבנקים יכולים לממן פחות פרויקטים = מרווחים גדולים יותר ובסופו של יום מחירי דירות גבוהים יותר. אזרחים, בידנו הכח, השפיעו בכל מדיה על נבחרי הציבור. זה אפילו לא יעלה את תקציב המדינה

חלק מבעלי דירות בפרוייקטים פינוי בינוי פשוט לא מבינים כלום ודופקים אחד את השני רק בשביל טובתם האישית. חלקם מטרפדים לכאלה שרוצים פרוייקטים של פינוי בינוי ולמה? כי חלקם כנראה חמדנים הם בכלל לא גרים בדירות האלה אבל הורסים לאחרים שגרים במקום למבוגרים לזוגות צעירים לכאלה שגרים בדירות ישנות ודפוקות משנות החמישים. דווקא אלה שלא גרים במקום הם הבעייתיים בושה וחרפה!

והיו נותנים פיצוי הולם בגודל הדירה משהו היה זז. הרי עלות הבניה היק קטנה יותר מעלות הקרקע צריך לקבל תגמול על כל הדברים האלו: לעזוב בית עם מעט דיירים, לגור בשכירות 3 שנים לחשוש שתישאר בלי כלום זולת קרקע משועבדת לבנק הממן או שלד בניין בלבד או בית בנוי באיכות ירודה עם המון תקלות ונזילות או במקרה הטוב לחזור מבניין של 9 דיירים לבניין של 27 דיירים שהאחזקה שלו יקרה יותר

לי מציעים כעת פינוי בינוי בפתח תקווה, ואני בהחלט שוקל לחתום, הייזם רציני ביותר ונותן לי רושם טוב מאוד, אני מאוד מקווה שכל הדיירים יסכימו ולא יכניסו לנו מקלות לגלגלים, כי סה"כ כולנו מרוויחים, ולא צריכים רק להסתכל כמה הייזם מרויח. עיניים גדולות לא מביאים אותנו לשום מקום. אז קדימה - פינוי בינוי

אי אפשר לתכנן ברצינות הורדת מחירים ע"י פינוי\בינוי או תמ"א. פשוט מאוד יש יותר מידי גורמים מעורבים בתהליך ומכיוון שהדיירים אינם מהתחום, סביר מאוד שיקח הרבה זמן, אם בכלל. צריך לתכנן עוד עיר, כמו מודיעין.

אני לא אסגיר היכן כי כל הפרטים עוד לא נחתמו. אבל בבניין שאני גר בו היו מספר נסיונות פינוי בינוי. כולם נכשלו כי אף אחד לא חשב שהתנהלות הוגנת היא בעלת ערך כלשהו. בנסיון הראשון הקבלן ניסה לעשוק את הדיירים בעזרת עו"ד ממולחים. בניסיון השני הדיירים למודי הקרבות ניסוי לעשות קומבינות זה על גב זה, ואף הופיע משום מקום מאעכר שאפילו לא גר בבניין. בניסיון השלישי הוחלט שכל הפרטים חשופים וגלויים לחלוטין. החל מאופי הפרוייקט (מספר יחידות דיור וכו') וכלה במה קיבל כל דייר בבניין. אין עסקאות סמויות, אין קומבינות. יש דיירים מגובשים ומאוחדים בעלי כוח מיקוח, שמקבלים עסקה מעולה מהיזם יחד עם תהליך מהיר.

תחושת בטן קשה מעיקה עלי כאשר יזם מציע ל 7 דיירים שעל שטח המגרש שלהם ניתן לבנות 20-24 דירות, הצעה האומרת קבלו דירה בגודל הדירה שלכם + מספר מ"ר בודדים נוספים, מתוך הנחת עבודה שניתן לבנות מעל 2000 מ"ר היזם מציע לדיירים 550-650 מ"ר ואת היתר יימכור, נראה לי חוסר איזון. על היזם להבין שה"דירה " הזו היא כבשת הרש של הדייר, אין ברצונו לגלות שמישהו "טרף" אותה. חייבת המדינה להקים גוף בלתי תלוי שייצר נוסחה שתאפשר לדייר הבלתי מקצועי לשקלל את המגיע לו בתמורה ל "כבשת הרש " שלו. נוסחה שכזו תאפשר לרבים לחתום בלב שקט יותר על התקדמות בפרויקט ללא החשש שמישהו "מסדר" אותם וגונב להם את רכושם היחיד.

השוק לא הופך לזול יותר, אלא מנצלים את הרווח האפשרי בתמחור הדירה. זה דיבורי שטויות. רדו מהרעיון, לא עיבוד.

בבתים המיועדים לפינוי בינוי גרים אנשים מבוגרים ולא בריאים שטוב להם עם הבית הקיים ולא צריכים את כל כאב הראש הזה.בגילם קשה לעזוב בית, לעבור פעמיים דירה תוך זמן קצר, להתסגל לבית חדש. בבית החדש והמודרני יש יותר הוצאות החזקה (יותר ארנונה, ועד בית, אחזקת מעלית), יש יותר שכנים, רעש, בלאגן, צפיפות, מכוניות, משפחות צעירות עם ילדים. זה לרוב לא מתאים לדיירים הוותיקים. כשמגדילים את צפיפות הדיור פי 3 באזורים ישנים וותיקים, יש פי 3 דיירים על התשתיות (כבישים, מוסדות ציבור וכו') זה מאד פוגע באיכות החיים. הקבלנים הם הצד החזק והדיירים נמצאים בעמדת נחיתות. הקבלנים יודעים לדאוג לאינטרסים שלהם, והדיירים לרוב לא, כך שהסיכון של הדיירים מאד גדול.

בפינוי בינוי יש צורך קודם כל להוציא את הדיירים לבתים שכורים למשך 3 שנים ולאחר שבונים את הבניין מחזירים את הדיירים לבית החדש. בין לבין מטרטרים את הדיירים ואם מדובר באוכלוסיה מבוגרת שצריכה לעבור לבית שכור ואחרי 3 שנים לבית חדש יש סיכוי שבדרך גם יסיימו את חייהם. הסיכוי שדיירים בגיל כזה לא ירצו להשתתף בפרוייקט כזה שואף לאפס. כדי שפרוייקטים אלה יצליחו יש לעבור לשיטת בינוי פינוי. כלומר קודם כל בונים בניין חדש ואליו מעבירים את הדיירים ולאחר מכן מתחילים לבנות בניין נוסף.כך שהדיירים מדלגים על השלב של דירות שכורות ועוברים מייד למגורי הקבע. ברגע שתתקבל השיטה הזאת סכויי ההצלחה יעלו במאות אחוזים אמי בת 84 ,הגיעו אליה בהצעה לפינוי בינוי ,אתם חושבים שבגילה היא תכנס להרפתקאות של דירה שכורה . אז כמו אימי יש רבים , בגלל זה אין הצלחה לפרוקטים האלה

כשאתה משלש את נפח האוכלוסיה אתה גם משלש את עומסי התחבורה ואת העומס על התשתיות הקיימות. מכיון שבדרך כלל מדובר על אזורים ישנים שכבר יש להם את הבעיות שלהם, הבעיה קשה שבעתיים.

בפינוי בינוי הקושי העיקרי לממן את הליך הבניה וערבות לדיירים וזה לא מצויין בבקשה כדי להמריץ את ההליך יש להטיל על הדיירים לשפץ את הבנין ולחזקו ואו לשנות את התקן למסוכנות הבנין ואז הם עצמם יפנו לפינוי פינוי מבלי שילחצו עליהם לעזור לעצמם

מנסיון, ברמת השרון הפרוייקטים כמעט לא זזו עד שהייתה מעורבות חזקה של העירייה. צריך לתת לעירייה את הכח ואת היוזמה לקדם פרויקטים אלו.

אני בעלת דירה בפרויקט פינוי בינוי במרכז תל אביב .הפרויקט הזה יכול הייה להוסיף לעיר לפחות -700-600 דירות חדשות כאשר בין הדירות לפחות 200 דירות ברות השגה. אבל בפרויקט ישנם סחטנים קטנים ולא חכמים שכל אחד חושב שיוכל לסחוט את היזמים וכי מתחת לדירתו קיים מאגר של גז טבעי ונפט. בפועל הבניינים משנות החמישים (קיימים 60 שנה) הביובים נסתמים כל שני וחמישי חלקם בקרוב יוכרזו כמסוכנים למגורים הדירות שוקעות ויש הרבה דירות עם גגות אסבסט שמסוכן לבריאות. אבל כל מה שמציעים, לחלק מבעלי הדירות לא מספיק והם רוצים יותר אפילו שהיזמים יפסידו מהפרויקט שהכדאיות הכלכלית שלו גבולית ביותר. תמיד יהיו בעלי דירות שחושבים שאם יחכו כמה שיותר יוכלו לסחוט את היזמים. אז יש לי הפתעה בשבילם אף יזם לא יבנה פרויקט בהפסד, ידאג לבעלי הדירות בשלבי ההתנגדויות ויקבל סכין בגב.אם בעלי הדירות בתל אביב ימשיכו בדרכם המטומטמת ישארו עם דירות ישנות ובניינים מתפרקים עוד 15 שנה. בנוסף עיריית תל אביב גם בעייתית כי לאשר פרויקט בוועדה המקומית לוקח לפחות חמש שנים וגם כאשר מאושר הפרויקט עד להפקדה במחוזית עוד לפחות חצי שנה שזה הזוי ומטורף. בנוסף הסביבה בתל אביב עויינת לפינוי בינוי ותמיד יהיו מתנגדים מכל סיבה מטומטמת או אגואיסטיות כי זוהי המנטליות שמוגדרת ב ''במקום לפרגן לקלקל ולהפריע וכל אחד לעצמו''. לסיכום: בתל אביב הבעייה היא בעיקר התושבים שחושבים שמגיע להם תמיד יותר ומקפחים אותם (גם אם יקבלו זהב ומרגליות) יותר משאפשר לתת על פי זכויות הבנייה, כי הם גרים מעל ''שדה נפט וגז'', העירייה שמגבילה את יחס הבנייה ל 1:2.2 במקום יחס בנייה של 1:3 שמבריחה יזמים והבירוקרטיה שלוקחת שנים ללא שום הצדקה. תקראו ותפנימו במיוחד בעלי הדירות כי בסוף תשארו עם דירות ישנות עוד 15 20 שנה ואולי הנכדים שלכם יזכו לפינוי בינוי כי הייתם גרידים ולא חכמים.

אצלנו רחוב עם גינות רחבות ידיים וחניה בשפע הפך לערימה של ביניינים רבי קומות צפופים ללא גינות רחבות וכמובן שאין יותר חניות. פעם אפשר היה לכל משפחה להחנות 3 מכוניות וכיום אפילו לא אחת זולת בחניה המאושרת. חוץ מזה שלא אישרו תמא 38 אלא לחלק מהביניינים אז מהיוצא מכך? או שמאשרים תמא לכולם או שלא.