חישוב פשוט מראה שאם אנחנו ממשיכים להגדיל את ההוצאה התקציבית רק ב - 1.7%ריאלית לשנה - אנחנו נהיה אלופי העולם ביחס מגזר ציבורי לתוצר בתוך שנים לא רבות. המהלך האחראי ביותר הוא להחיל הרחבה פיסקאלית בשנתיים הקרובות ואז לחזור למדיניות ניטראלית או מצמצמת על פי קצב הצמיחה. לפרטים ראו מאקרוסקופ.

משרד האוצר הישראלי שהצליח להוביל אותנו לצמיחה של 43% בעשר השנים האחרונות לעומת צמיחה עולמית ממוצעת של 68% ממשיך באותה מדיניות. המדיניות הזאת נובעת מאמונה פסאודו דתית ברעיונות כלכליים חסרי הוכחה בשטח, זה לא נובע מניסיון רציונלי להבין מערכות מקרו. אביה ספיבק הוא עדיין קול קורא במדבר הכלכלני, אני מקווה שבמהרה יתפקחו מאמיני הזרם הניאו ליברלי ויבינו שמדובר בשבתאות (ע"ש שבתאי צבי) כלכלית של המאה ה-21. כיגיע היום הזה נרוויח כולנו כחברה וכפרטים.

כלל ה 1.7 אינו אבסורדי. האבסורד הוא שבשנות ה- 80, כאשר אנשים בעלי תפיסות כמו של הכותב הם שהשפיעו על המדיניות הכלכלית בארץ, שיעור הוצאות הממשלה מן התוצר היו כ 75 אחוז - וזה היה אחד הגורמים המרכזיים להתמוטטות של הכלכלית של שנות השמונים וההיפר אינפלציה (לממשלה לא היה מקור כסף פרט להדפסה). כמו כן, החוב של ישראל היה 280 אחוז מהתוצר אם אני לא טועה, להבדיל מ 80 אחוז כיום. הכלל לפיו שיעור הגידול בהוצאות קטן יותר מהצמיחה הכלכלית היה המפתח לכך שחוב זה ירד והמצב הכלכלי השתפר. אם נגדיל את שיעור הגידול לשיעור הגידול בתוצר, ישראל תסבול מסקטור ציבורי שמן ולא יעיל, מסורבל ובעל שירות גרוע. מדינה כמו ישראל אינה יכולה להיות בעלת חוב חיצוני גדול שכן בימי חירום כגון מלחמה או בעת הצורך לבנות פרוייקט תשתית ענק כמו תעלת הימים, מתקני התפלה, תחנות כוח סולריות, רכבת מצפון ועד דרום וכדומה - היא צריכה לגייס הון. מדינה בעלת שיעור חוב גבוה אינה יכולה לגייס הון בצורה נורמלית (הריבית הופכת להיות אסטרונומית והאינפלציה בהתאם...). בכל מקרה, טוב שאנשים כמוך יושבים רק באדמיה ולא במשרד האוצר ואפילו באקדמיה זהו מיעוט הולך ונעלם.

אומנם כלל 1.7% הינו כלל שגוי מכיוון שהוא פגע בעיקר בשכבות החלשות שלא נהנות מהצמיחה דרך השירותים הציבוריים. אך יש לזכור כי כלל זה הוביל לצימצום החוב הממשלתי ושבירה שלל כלל זה יפגע אנושות באמון הציבור במדיניות הכלכלית עליה עמלה הממשלה שנים רבות. לכן לדעתי את הלחץ הציבורי לשינוי כלל זה יש להפעיל רק ב2010 אז יפוג תוקפה של ההתחייבות הממשלתית, ובנוסף לכך אין לשנות בחדות את הגידול בהוצאות הציבוריות אלא בתווה מתון שיוביל אותנו לאט לגידול לעבר 4%.