הדרך לחסוך במים לא עוברת בהחלפת המדשאה הביתית לסינטטית ?! אלא במיחזור המים . על אחת כמה בחורף ועוד בנשימה אחת עם שתילת עונתיים שצורכים הרבה מים וזקוקים להשקיית עזר גם בחורף . ראוי שיעבירו מסר של מיחזור וישקיעו את הכסף במערכת מיחזור שעולה 5000 שח ולא בהחלפת המדשאה !

חבר אמר לי שאין בעיה להשקות במים היוצאים ממכונת הכביסה מכוון שמים אלו אינם מכילים סבון. האם יש למישהו מושג מהן היתרונות והחסרונות בהשקיה מסוג זה? בתודה מראש.

מותר להשקות בכל דרך אחרת

לטפח גינה קטנה שמושקעת שנים רבות ולהפסיק את הטיפול בה משמע להרוס את כל ההשקעה. למה זה אסור ולשטוף מכוניות או לנקות מדרכות שליד הבית זה מותר?

http://www.kav.org.il/pages/show/?id=74

הנתון היבש, שמקורות המים ה-ט-ב-ע-י-י-ם בישראל מצומצמים יחסית, הוא הסיבה להיווצרות מיתוס "המחסור במים". נחושת היא מתכת בסיסית והכרחית בכלכלה (חוטי חשמל, אלקטרוניקה ועוד). אין בישראל מרבצי נחושת כדאיים להפקה; אבל אף אחד אינו מדבר על "מחסור בנחושת". החקלאות הישראלית לא מגדלת מספיק חיטה אבל לא שמענו על "מחסור בחיטה". אם נאסור על יבוא נחושת ונתעקש לספק את צרכי הנחושת של ישראל מעפרות תמנע, לסבסד את מחירה ולחלק "מכסות הפקת נחושת" – ייווצר "מחסור בנחושת". אם ניישם את "מדיניות המים" של ממשלות ישראל על כמעט כל מוצר אחר ייווצר גם בו מחסור! ממשלת ישראל השתלטה על משק המים, בסוף שנות החמישים, באמצעות חוק המים. חוק המים קובע שכל מקורות המים בישראל, כולל מי ביוב ומי מרזבים מהגגות, הם בבעלות המדינה, המדינה מקצה את המים וקובעת את מחירם. ממשלות ישראל שיבשו לחלוטין את שוק המים, הפכו את המים, כמו תחומים אחרים של מעורבות ממשלתית, ל"מוצר פוליטי" ומאז נוצרה בישראל אגדת "המחסור במים". מבנה משק המים הנוכחי בישראל אכן יצר "מחסור במים". קביעת מחיר ארצי אחיד למים והקצבת כמויות צריכה לצרכנים הגדולים מנעו מהמים להתנהג כמוצר מסחרי שהמחיר והכמות הנמכרת נקבעים על ידי ההיצע והביקוש למוצר. כאשר המחיר עולה – הכמות הנרכשת קטנה ולהיפך.