אני מדבר מניסיון אישי. עקב סיכסוך משפחתי בסוגייה חסרת חשיבות הועסק בית המשפט במשך 4 שנים. שום תוצאה חיובית לא יצאה למי מהצדדים. סוגייה שבית המשפט יכול היה לפתור בישיבה הראשונה תוך דקות. בית המשפט העדיף לקבל החלטה שלא בנוכחות הצדדים והוביל בכך את העתירה למסלול מיותר, יקר ומייגע תוך שהוא מחריף את הסכסוך לרמה שאין ממנה חזרה. צריך לשקול הקמת מערכת מסננת לפני שתביעה או עתירה עוברת לשופט כלשהו.שישבו שם עורכי דין מנוסים ויבחנו בשלב מקדמי אם ישנה עילה ו/או האם ניתן לגשר או להפנות למגשר. כך ניתן לחסוך שנים של התברברות מיותרת ולייחד את משאבי השיפוט לנושאים החשובים באמת.

לא אחת נתקלתי בשופט/ות שנראה כי משהו עלה להם/ן לראש ! עקב האכילס הינה העובדה שהשופט יודע שנבחר לכל ימי חייו. הזלזול בבעלי הדין ובעורכי הדין ולעיתים אף יוהרה שאלה מפגינים בשעת הדיון מקוממים. כנראה שהם/ן שכחו שגם הם בשר ודם. אין ספק, הכוח והשררה גורמים לשיכרון.

מניסיוני עם מערכת המשפט, נתקלתי בשופטים שחוקים, עייפים, עייפים עד מאוד, חסרי סבלנות לעיתים, חלקם כבר מגלים אדישות, אולי שלא באשמתם, אולי באשמת העומס המוטל עליהם. גם אם הם רוצים אין להם את הזמן לחשוב מספיק בכל תיק ותיק, מה שעלול לגרום להחלטות מוטעות ופגיעה בשיקול הדעת. שופט לא אמור לעבוד בסרט נע כמו מכונה, הוא צריך לשקול, להתלבט, להתחבט בשאלה מי הצד הצודק ולבחון את המקרה על כל צדדיו, גם אם מדובר בתיק שנראה פשוט כמו של תביעת שטר. אבל בסך הכל זה טוב שיש גם ביקורת על השופטים, למרות שזה לא תמיד עוזר.

80% השופטים טובים ומקצועיים. אבל יש 20% שההתנהלות שלהם פשוט בזיונית. בגלל שמדובר במערכת שאף פעם לא טועה בהגדרה, לא מנפים את התפוחים הרקובים, שפוגעים בכלל המערכת.