כשיש מיתון כל ה"מומחים" צצים. תמונה בקורות חיים היא נגע רע. וכרגיל, כל דבר רע שקיים בארה"ב מיד מאומץ בישראל (לא כך עם הדברים הטובים). למה לסנן אנשים על סמך מראה חיצוני? עוד אומר שם אחד ה"מומחים" (לא בעינייני מוסר כנראה): "מתווי פנים אפשר לדעת הרבה על הבנאדם". כן, אולי השלב הבא של המכונים הטפשיים האלה תהיה לצרף קוראת בקלפי טארוט או כדור בדולח?! זה ממש, אבל ממש אותו דבר... בקיצור, אנשים שתומכים בדבר כזה צריכים להיות או טפשים או רשעים.

האם זהו טיפ מקצועי שישומו שיפר את סיכויי המועמדים בקרב חברות ההשמה והמעסיקים, או רק רעיון אישי ונחמד אך לא יותר מכך...? אגב, הרעיון הזה עלה בראשי בעבר כחלק מהעיצוב הגרפי של קורות החיים שלי, אך חששתי שהוא יתקבל כגימיק, יחטיא את מטרתו ואף יקלקל לי... אם כי אחרי גיל 40 שום דבר כבר לא יכול לקלקל את קורות החיים יותר מאשר הגיל בכבודו ובעצמו כבר מקלקל....(-;

זהו עוד מחקר שערכו המוסף נמוך מאוד, אך בעיקר אינו רלוונטי. תבוא החוקרת ותדגום את החיים וההוויה המקומית בתחום התעסוקה, תקדיש ימים כלילות ותחקור את ההיסטוריה והמגמות בתחום. שתתשאל את המגזרים השונים וחתכי המובטלים השונים. שתערוך סקר רחב ממדים. שתבנה בסיס מדעי למחקר וממנו תבנה מסקנות והמלצות. ובמקום זה קיבלנו את.... זה. חבל, אבל כל כך צפוי. כי במדינתנו אין משמעות באמת לדברים. מה שחשוב זה לתפוס כותרות ורייטינג. כשאני קורא את המחקר, איני יכול להתחמק מהתחושה שלי שהחוקרת השתעשעה עם הרעיון וכנראה גם עם ישומו. נודף ממנו ריח חזק של חיפוף. אבל איך אומרים אצלנו- העיקר הכוונה! בכל אופן, אנחנו, בני ה-40 ומעלה- מצבנו מצוין ! מעולם לא הבאתי עימי כל כך הרבה נסיון ויכולת ומעולם לא היו לי הכלים להשתמש בהם נכון כפי שיש לי כיום. כולם מסביבי חשים זאת ונהנים. עד שזה מגיע לחברות ההשמה. שם אני אפס. במקרה הטוב. למי מכם לא יצא לשוחח עם הכמעט נערות שיושבות שם ומחליטות על יום מותנו תוך כדי לעיסת הסנדוויץ או תיקון מהיר של הלק ברגל...(הגעתי יום אחד מיוזמתי לחברת השמה ונהנתי מלק סגול מזעזע...) אגב, האינטרנט מלא בהמלצות לטשטש או לא לציין את הגיל. תראו לי בבקשה כיצד עושים זאת. כי למיטב הבנתי צריך לציין את השנים, לציין את תקופת הלימודים. מכאן ואילך החבר'ה בחברות ההשמה עושות 1+1 (זה לא קשה) והופ- הניר לפח, וחסל! אם חוזרים אלי (קרה באופן נדיר) אף אחד כבר לא שואל לגבי הגיל. התפקידים שמילאתי ואופן ניסוח המסמך מקלים לרוב על חברות ההשמה והמעסיקים להעריך בן כמה סבא... אז מה עושים? אולי מתאגדים? אולי אנחנו נזיז משהו...? או שזה תמים לחשוב כך, וכל מה שנותר לנו זה לשקוע במרה שחורה וברחמים עצמיים...?

I am 49years old a lot of experience,good looking,and I look mach mach younger than my real age. but I have long hair.what are my chancses to get a job??

שום טיפ ושום עיצה אינה רלוונטית אלא להיוולד מחדש ולא במדינת ישראל (גם לא בויטנם) אין עוד מקום שיודע להתאכזר לכבודו של האדם ולרכושו כמו מדינת היהודים . ולכן תפסיקו לעייף לעצמכם את המוח, הנוסחה מאוד פשוטה ורצה על משתנה אחד. לא חשוב מההמטען האישי והאינטלקטואלי שלך זהו רכיב לא דומיננטי . חשוב הגיל והאיש שהפנה אותך היתר לא חשוב . אילו המצב לא היה כזה בכל החברות המובילות לא היו עובדים עלובים וגרועים שלאיש אין אומץ להודות במיון וההשמה השגויה שנעשתה כי הצרכן תמיד משלם את המחיר.

שאר ההמלצות מחלפות בין יועץ כזה לסמנכ"ל משאבי אנוש אחר בכל חצי שנה בערך.

עושים אפלייה גם לפי שמו של המועמד. אם זה שם מיזרחי "צורם" הוא מיד מסונן החוצה. תסתכלו לדוגמה על אלביט ורפאל אילו מאפיות יש שם ממוצא מסוים. פשוט קרטל. ואם אתה גם מיזרחי וגם מעל גיל 40 אתה צריך שיקרה לך נס כדי שיהיה לך זכות קיום. בושה!

זה לא אייל ברקוביץ' ! זה מישהו אחר בכלל שסתם כתב שהוא אייל אבל הוא לא אייל הוא סתם מישהו שכתב שהוא אייל אבל הוא לא אייל .

1995- מכבי חיפה, במהלך משחק מול מכבי ת"א תפסתי לאיציק זוהר בביצים 1998 - ווסט האם יונייטד, במהלך אימון קיבלתי בעיטה לפרצוף מג'ון הארטסון 2004 - מכבי ת"א, עונת פרישה במדי העגלקטיקוס, מעדיף לשכוח 2007 - דחפתי וקיללתי את דני עציוני, המאמן של הבן שלי. מי הוא בכלל שיעיז לא לשים את הבן שלי בהרכב. 2009 - פרשן במשחקי כדורגל. אין כמוני, מוסיף צבע ופלפל לליגת הכדורגל המשעממת שלנו. בשביל מה כל הדריבלים האלה - תן פאס פשוט.

אם אני פרילנס, עוסק בתחום היצירה ועוסק בעבודות רבות, חלקן ארוכות טווח וחלקן לא, איך מומלץ לכתוב אותם בקורות חיים? לפי פרויקטים ושנים?

אבל אולי כדי להתחיל לנסות את זה...

ממה שקראתי בכל הכתבה הזאת, אני חושב שהדברים של יעקב אבידר הם נכונים, החברה בה אני עובד גייסה לאחרונה סמנכ"ל פיתוח ובחלק קטן מקו"ח צורפו גם תמונות דבר שהקל על חיבור הכתוב לפנים.

In the USA it's not permitted to ask personal question like age, marital status, religion and soon and so forth. Don't in Israel u go to n interview and being asked about ur personal life like it is relevant tothe position. 

או שאתה בן 12 או שלא שמת לב שאתה בקרוב מגיע לשם, האמן לי שהזמן עובר מהר והשנים רצות. ועוד דבר, יכול להיות מבוגר חכם ומנוסה ויכול להיות צעיר חסר נסיון וטיפש.

משמעות וייחודיות המחקר נקבעת ע"י החלק הסטטיסטי - העברת קו"ח לסטודנטים וניתוח התשובות - ולא העדפות של 10 מנהלים (כבר ראינו אינספור כתבות כאלה). הבעייתיות - סינון קו"ח היינו מיומנות נרכשת שמשתפרת עם הזמן, יחד עם העדפות של מסנני קורות החיים. אין קשר בין התחושות בטן של סטודנטים למדעי הרוח לבין מה שקורה היום במחלקות גיוס. הייתי רוצה לראות את אותו מחקר מועבר בין כמה מחלקות ומכוני גיוס בארץ. מעניין מאוד לראות איזה ממצאים מובהקים - או לא -יצאו. האנשים "הקטנים" במחלקות האלה הם אלו שמחליטים האם קו"ח ימשיכו בתהליך או ילכו ישר לrecycle bin. וכפי שקוראים אחרים ציינו - היה למחקר ערך נוסף אם היה בוחן ממצאים כגון הוספת גיל לקו"ח, איזור מגורים, וכו'. זה נכון שרוב הנבדקים במחקרים היום הם סטודנטים, אבל במחקר הנוכחי, החוקרת עשתה טעות בסיסית בבחירת המשתתפים וזה פוגע בתוצאות שהיא מציינת.

אבל מה אני אכתוב? " שמעתי שהשרות לקוחות שלכם קטסטרופה, שהתכנים מיושנים, שתנאי העבודה על הפנים ושאתם אף פעם לא טורחים לחזור למועמדים?" מעדיף לעבוד בביוב מאשר בהוט.

אני בן 55, כלכלן, עובד בתפקיד ניהולי וגם... מחפש להתקדם כי שנותיי- הן עושרי וגם אושרי. יש לי ידע, ניסיון, קשרים והעיקר פילפל במקום שבו נהוג לשבת. לפעמים אני שולח קו"ח מפורטים, לפעמים אני מוזמן לראיונות, אך לעולם אינני מתאים את קו"ח ואת מסריי בראיון למראיין- אלא משדר באופן ברור את אשר כתוב במקורות: "תלמיד חכם שאין לו דעה- נבלה טובה ממנו". לכן אני ממליץ למחפשי עבודה: היו עצמכם! אין שני אנשים עלי אדמות שיש להם טביעות אצבעות זהות ובטוח יימצא מקום עבודה שיעריך הן את ההשכלה, הן את הניסיון, הן את הקשרים, הן את הרצון לעבוד. מעסקים יכולים, בצדק, להתפלמס על תכונותיו של המועמד, אך אף אחד לא ירצה להעסיק עובד נטול עמוד השדרה וזאת התורה, כל התורה על רגל אחת. בהצלחה.

לצערנו, עניין הגיל כמו גם אפליות אחרות - נשים בגיל שרלבנטי ללידות וכיו"ב לא זוכה לאכיפה נאותה ולהתייחסות. בארה"ב למשל יש כללים למראיין שאוסרים שאלות שעשויות לרמז על אפלייה כלשהי. בארצנו הגברית והצעירה אפליה היא משהו שפשוט כל אחד עושה כל מראיין פוסל על סמך נתונים של גיל או ילדים, בלי לתת סיכוי אמיתי. אנשים פשוט לא מנסים למנוע את זה כי כל אחד אומר לעצמו למה לטרוח וכך השיטה ממשיכה.

הידעת שבארה"ב, לא מקובל לרשות בקורות החיים, את גילו ומצבו המשפחתי של המועמד? בנוסף, אסור למעסיק/מראיין לבקש לדעת את הפרטים הנ"ל. וכאן - השאלה הראשונה שעולה בשיחה הטלפונית לפני ההזמנה לראיון היא - "בן כמה אתה"? זו גם הפעם האחרונה שתשמע מהחברה, אם עברת את גיל הארבעים!

ראשית, לצרף תמונה לקורות החיים? WTF?!? שנית, יש דרישות שונות לתפקידים שונים. יש כאן כמה דרישות הזויות לגמרי במיוחד לכאלו שעובדים בתפקידי פיתוח בהיי טק או תפקידים מקצועיים יותר. כמו למשל צירוף תמונה שנראה לי מאד לא רלוונטי לתפקיד מתכנת למשל.

שאתם מנסים להסתיר מהבוס שאתם מתגוררים בבית אבות. שאתם נמנעים מלציין שאחות רחמניה מלווה אתכם כל בוקר בצאתכם מחדרכם. ושיא החוצפה - שאתם מנסים להעמיד פנים, כאילו כל החיים לפניכם, וכאילו אתם מתלהבים לקראת התפקיד הבא, בזמן שכבר ערכתם לעצמכם צוואה וכבר בחרתם לעצמכם חלקת קבר ראויה...