This was one of the more interesting articles I read in a while. I particularly like the idea of looking at newspaper readers, instead of the standard pool of students. Its interesting that the winning strategies were the same as students in 25 countries, What about the distribution of the strategies? were these still culture independent? are there any cases with a significant deviation from this strategy? can you convince to have this poll done by leading buisnessmen or negotiators? Could be interesting to see if they tend to think differently

מעניין מה היו ההפרשים ביניהם בתוצאה הסופית מול כל המתמודדים. ובעיקר למה ?

למשתתפים המעונינים: כיתבו אלי ל- rariel@post.tau.ac.il ואשמח לשלוח לכם את בחירותיכם. אריאל

לשלוח במייל לכל אחד את התשובות שלו. אני ממש לא זוכר מה עניתי במיוחד בשאלות 2 ושלוש. אם תשלחו שוב עם התשובות האישיות נוכל ללמוד על עצמנו ביחס לתוצאות. כרגע זה לא עוזר לי. קצת התאכזבתי.

פלסטינים מנועים מלנסוע עליו למרות שקרקעותיהם הופקעו כדי לבנות אותו, בטיעון שישמש אותם

מרבית האנשים אומנם משתמשים בנקודת המבט של אנשים אחרים כדי לשקול את מהלכם, אך אותם "אנשים אחרים" עושים את אותו הדבר. מכאן נובע, שככל שהאתגר המוצג לפני האנשים דורש מהם תלות גדולה יותר בהחלטות האחרים, נוצר מצב מבלבל ביותר. קל מאוד להחליט החלטות אישיות שאינן נוגעות בהחלטות הסביבה, אך מצב הפוך גורם לשרשרת אינסופית של החלטות. הטענה הזאתי מוצגת בטקסט ומופיעה פעמים רבות בחיינו. אם ב"כסף קל" היו פחות אפשרויות, האנשים היו הולכים רחוק יותר בבחירות שלהם ומגיעים לתשעים ושש או לתשעים וחמש. הלא ידוע מפחיד יותר מההגיוני ולכן מרבית האנשים בחרו במספרים קרובים למאה ולא הרחיקו באותה שרשרת. *נסו להבין למה התכוונתי-קראו פעמים ותחשבו על זה קצת.

נתחיל עם האכזבה, עד כמה שזכור לי לא הצעתם למשתתפים לזכור את התשובות שלהם, אני כבר לא זוכר מה בחרתי. למה לא יכלתם לשמור לכל אחד את מה שהוא הקליד? מסקנות: ברור שמדגם של קוראי עיתון כלכלי יהו שונים מהמדגם הכללי של האוכלוסיה ומשיווי המשקל של נאש שהינו בעיקרו תיאורטי.