יהיו הרבה תוכניות ברברת חסרת תוכן (ראה את שידורי הטלויזיה החינוכית כדוגמה), יהיו הרבה כוכבים נולדים למיניהם, ועוד.

להקצות 60 אחוז ל"הפקרות מקור" האלו, ולחייב אותם בתשלום גבוה לדמי הזיכיון.

זה נשמע הגיוני. במקום שהמדינה תקבל צ'ק עצום בכל כמה שנים במכרז, ואז תצטרך לדאוג איך הזכינים ממשיכים אלפי עובדים, שהזכיינים יתחרו במי נותן יותר כסף להפקות מקור. כשהזכיינים יתחילו להרוויח, המדינה תקבל חלק מהרווחים. כולם מרוויחים: - הצופים רואים סחורה טובה יותר שהם אוהבים - התרבות מרוויחה יותר מקור ופחות ריאליטי - הזכיינים מקבלים אופציה לעשות כסף עוד לפני ששילמו מאות מיליוני שקלים. - והמדינה מקבלת עוד ערוץ, עם סיכוי סביר ויציב יותר לשרוד - אם יצליח תקבל גם רווחים. אולי מישהו בגיזה-אבן-זינגר צודק.

זינגר גיזה אבן- היועצים המהוללים שאצלם כל הערכת שווי היא הגזמת שווי ממשיכים להגזים

אנחנו תלויים במפעל הפיס כדי לבנות בתי ספר או לתת פרסים ספרותיים ואנו תלויים במפרסמים שיאהבו את ערוץ 10 לצורך הפקות מקור. אבל אם יעשו הפקות על רמה לא יהיו צופים ולא יהיו מפרסמים וערוץ 10 שוב יפול, ואם יעשו הפקות בתת-רמה יהיו הרבה צופים ומפרסמים אבל מה, התת-רמה תהיה לפחות הפקת מקור. כך זה נראה במדינה בה האוצר משנע מיליארדים לישיבות של ש"ס אבל התרבות היא בעיה של המפרסמים ואנשי העסקים שמחפשים נוסחאות להרוויח כסף במסווה של תרבות מקור. הצעתי לכל מי שהפקות על רמה חשובות לו, לא לגשת בכלל למכרז.