תמיד לוקחים בחשבון את העלות הגבוהה של הקמת בתי סוהר, עלות תפעולם, תקני סוהרים ואכן נכנסו לתוך מכלול שיקולי השופט כל מיני שיקולים של צפיפות בתי הכלא ורחמים על העבריין, הרי זה היה בלהט הרגע ודעתו השתבשה עליו מאחר והמנוח הסתכל עליו וקרץ לו בממזריות (בעיה שלו שיש לו בעיה נוירולוגית - הרוצח המסכן לא יכול היה לדעת) והסכין שהוא השתמש בה בכלל נועד לקילוף מלפפונים. מה לגבי העלות הכלכלית ושמירת הזכויות של הצד הנפגע? עוגמת הנפש, אובדן זכויותיו, אובדן ימי עבודה, עלות השיקום, עלות הטיפול הפסיכולוגי/נפשי, עלות הרכוש הנפגע, והמשמעות הרחבה יותר של ירידת אמון הציבור במערכת המשפט והחוק. האזרח שומר החוק נותר בודד מול מערכת שיקולים שלא תמיד רואה אותו ואת העלויות הישירות והעקיפות הכרוכות בעבירה או בפשע שבוצע. מה שעצוב כאן הוא שרק היום מתחילים להבין שהבעיה היא לא השוטרים, השוטרים עושים עבודת קודש. הבעיה היא קודם כל במערכת המשפט שלא נותנת גיבוי למהלכי אכיפת החוק של המשטרה. שיפוט רחום פחות לעבריינים סדרתיים, רוצחים, אנסים ועוד נשמות טובות, עשוי לחזק את אמון הציבור במערכת. היצע בתי הכלא חייב להיות כזה שיאפשר את השינוי המתבקש ויתמוך במדיניות של גיבוי מערכת האכיפה.

גם אני לא מבין את היתרון של הפרטת בתי הסוהר. אבל כבר בנו את בית הסוהר הפרטי. חייבים להפעיל אותו. בכל מקרה עדיף שהעבריינים יישבו בבית כלא, מאשר ישוחררו בטענה שצפוף בכלא. נראה לי ש"צפיפות" העבריינים בחוץ גדולה מידי, בשל "רחמנות" השופטים להטיל עונשי מאסר ארוכים. מבחינת האזרחים הישרים, מה שחשוב הוא: שאסירים לא יימלטו משם. צריך למצא כלים לאימות ומעקב למניעת מצב שאסירים כבדים ישחדו את בעלי בית הסוהר ויימלטו מענישה. בנוגע לכל היתר: בהמשך צריך לבדוק ולתקן את הטעון תיקון. כתיבת ספרים עבים ולא מועילים, היא אכן מחלה גדולה. נראה לי שאהרן ברק היה אחד הגורמים שעודדו את האינפלציה הזו.

בית המשפט וזרועותיו במשטרה ובפרקליטות צברו יותר מידי כח ומידי יום פוגעים פגיעה קשה בעיקרון הפרדת הרשויות. זה ניכר בתחומים רבים אשר התערבות השפיטה בהחלטות הממשלה היא רק אחת מהן. למשל מינוי שופטים בידי שופטים. רדיפת פוליטיקאים ועוד ועוד.. כולם אפסים ומושחתים ורק מערכת המשפט הטהורה יודעת טוב יותר. כתוצאה מכך מתחילה להיווצר ריאקציה הפוכה: איבוד אימון הציבור במערכת המשפט. הקטנת סמכויות מערכת המשפט ע"י חקיקה. דחיקת רגלם של השופטים ממינוי שופטים.

בדוגמה הראשונה הכותב מציין כי ניתן להבטיח את זכויות האסיר ואיכות המתקו, באמצעות "הסכם זיכיון של אלפי עמודים". בדוגמה השניה הוא טוען שאכיפת סכמים בישראל הינה מהגרועות בעולם. בחינה לוגית, הטיעון השני מבטל את הראשון. אותי מפחידים אנשי שוק הון שמזלזלים בערכים ועקרונות, ומכנים כל מי שחולק עליהם "עושה צרות מקצועי". אני לא מבין, "אידיאולוג" זו מילת גנאי? דיון בבית המשפט העליון צריך להיות לא יותר מאשר "פתחון פה"? מר תבור מודה שה"מודל" של הכלא הפרטי עוצב בצורה שנועדה "לסתום את פיות המקטרגים". זו תפיסת עולמו של הקפיטליסט האולטימטיבי: לא דיון ציבורי זה, מעוררי מחלוקת הם "עושי צרות מקצועיים", םבית המשפט העליון תפקיד "אינסטרומנטלי" ולא ערכי. את הדאגה לערכים תשאירו לפוליטיקאים, לאולמרט והירשזון, לשולה זקן ולמצא, לביבי וליברמן, תעזבו אותנו מיפי נפש ותנו סוף סוף לעשות פה קצת כסף.

בתור מי שרואה את המערכת המשפטית מבפנים, אני מבקש לתמוך באמור במאמר: עודף של עורכי דין מביא לירידת הרמה המשפטית מחד ולעומס על בתי המשפט מאידך. כך יוצא שהשירות אותו מקבל הציבור מבתי המשפט הולך ומידרדר. תקציב בעייתי מחמיר כמובן בעיה זו. למרות שלכאורה ריבוי המשפטנים אמור לייצר הצע (ופוטנציאל) שופטים טוב יותר, זה בהכרח זה מה שקורה: הלחץ הכלכלי הנובע מהצפת השוק גורם לביקוש למשרה המכובדת ששכרה הגבוה, יחסית בצידה. כלומר, " לא הייתם מרוצים ממנו\ה כעו"ד, תקבלו אותו\ה כשופט\ת". מה שתורם עוד לכך הוא המאסות האדירות של השפיטה שהן, כאמור, תוצאה של אותם התהליכים. אז איך מבדילים בין שופט טוב לשופט רע? כנראה שלא תמיד מבדילים. זה לא שאין שופטים טובים אולם, מקודם מי ש"נתפש" כטוב יותר, כלומר זה\זאת שמקושר\ת טוב יותר (בן\בת של, אשתו של, מי שהתמחה במשרד בעל השפעה רבה יותר וקשרים טובים יותר וכיוצ"ב). עוד תרומה היא ההתמקדות בתחומים: התוצאה היא טכנוקרטים מצויינים של תחום מסוים המפספסים באופן קבוע את התמונה הגדולה. ואת מי יקדמו למחוזי? את מי ש"נתפש" כטוב יותר (ור' הסבר לעיל). ואת מי לעליון: את מי ש"נתפש" כטוב יותר (ור' הסבר לעיל). וכך אנו רואים קוצר ראייה, קידום אג'נדה פוליטית\מדינית אישית כמו אצל ברק (שבמקרה גם אשתו הגיעה למשרה רמה באותה המערכת) ועוד ועוד. כן, מר תבור. בהחלט!

דווקא הדוגמא של בית הסוהר סהרורית. הבעיה היא בעיה עקרונית. הממשל שלנו מזמן אבד את יכולת שיקול סביר, ארוך טווח וראוי. ראה דוגמא של "משבר המים". מכיוון שההגיון עזב את רשויות הביצוע, חייבת להיות תחנה אחרת לבדיקת ההחלטות. לא ברור מדוע ניתן על-ידי חברה פרטית להקים בית מלון לאסירים העומד בכל מה שהוזכר בכתבה, בעוד שהמדינה לא יכולה לבצע זאת.

האיש נחשב לגאון משפטי והרבו לשבח אותו. אבל עם יציאתו מהמערכת מתגלים שוב ושוב איי אדמה חרוכה שהוא הותיר : מערכת משפטית קורסת , עינויי דין , צדק מתגלגל במדרגות בפני חוק ציני ובעלי שררה. יכול להיות שה"גאון" חי בישראל של מעלה , ושכח שהוא שופט עליון בישראל של מטה ? לא יודע מה לחשוב.