נילי גרוס , היקרה נהנתי מהכתיבה , אני לגמרי מבין על מה מדובר קצת פחות נהנתי מחלק מהתגובות , שמראות ברוטליות גרידא , וחוסר אנושיות של אנשים בעלי "תשובות" ואגו , במקום שאלות ובינה... לעולם , אבל לעולם , אל תתני לאנשים קטנים להוריד את החיוך מהפנים שלך הקיום שלך , מסמל הרבה והרבה שאלות על הקיום חסר המשמעות שלהם להכיר באהבה שלך לחיים ולאנשים אחרים, להכיר בהדדיות ואמפטיה שלך גורם לאותם אנשים קטנים , להודות בכשלון , ובחיים לא אמיתיים שלהם חונכו מגיל 0 תשמרי על החיוך , תשמרי על האהבה , מבט היישר קדימה , לתוך חשיבה פרודקטיבית למרות שאני לגמרי מבין מה עובר עלייך, יש להמשיך קדימה ולא לשקוע בעבר... אולי פרופסור "חיים" (המורה הגדול ביותר) , מנסה ללמד אותך לקח חשוב ביותר. ולאנשים עם התגובות הפוגעות , גם אליכם יש לי אהבה רבה !!!! אנא נסו לחשוב איך הכתיבה שלכם מתפרשת בעיני נילי , ואיזו הם רגשות אתם עלולים לעורר אצלה , בשניה אחת של חוסר מחשבה... Peace & Love עמית גבע.

גם אני בחיפושים כבר כמה חודשים....

זה ארגון טפילי וספחתי על מדינול, שמטרתו העיקרית אספקת מקומות עבודה לממקורבים של מנהלת כח האדם של החברה. זה ארגון שבימי עצמאות מאלץ את כל עובדי מדינול לנכוח בהרצאות על ה"נכבה" של שמאלנים קיצוניים כמו שאול אריאלי. זה ארגון שעובדים שלו הפיצו לכל עובדי מדינול מייל שמשבח פיגועים.

נילי את מצטיירת לי כאן בפאן נוסף על הכרותינו והמפגשים שהיו בנינו דרך יונת חברתנו האהובה,כאשה אמיצה אופטימית יוזמת בעלת עוצמה מבט מפוכח אבל גם מלא חמלה על חיינו.יש בך ראייה רעננה של מצבים יכולת למנף מצב בעייתי ולהופכו לקרש קפיצה בקיצור תכונות של מנכלית.כאשר עוברים חויה של היות מובטל שטומן בחובו חששות לאמיצים וחרדות לאחרים הופכים גם לצנועים יותר וזו תכונה טובה נוספת שבוודאי יש היום לנילי.חיבוק סוניה

היי נילי יש לך עתיד נפלא, תכתבי ספר או כתבות תענוג לקרוא את התיאורים העשירים שלך,מאחל לך רק הצלחה. שמואל

אני מכירה את נילי ואת הארגון. אני לא מסכימה עם מטרות הארגון וחושבת שאפשר לתעל את הכסף למטרות אחרות כמו: עזרה לנוער בסיכון, למשל, אבל לפחות אני יודעת להפריד בין מה שנילי כתבה לבין הארגון עצמו. הרי אם היו כותבים שהארגון הוא ארגון שנועד למטרה אחרת ואינו עוסק ביהודים וערבים - כול ההערות האלה לא היו קיימות והיתם כותבים הערות ענייניות. אני מאוד לא מסכימה עם רעיונות הארגון אבל אני חושבת שנילי כתבה דבר מרדש, אמיתי שלא קשור לפוליטיקה ולסכסוך. אנשים, תלמדו להפריד בין פוליטיקה לחוויות אנושיות, ואת נילי, תמשיכי לכתוב

גם אני חניך באותו הארגון שנילי עבדה בו; הארגון הזה לא רק מקדם יחסים בין נוער ישראלי וערבי, הוא גם מלמד את אותו ה'נוער' קרדיולוגיה ורפואה של הלב והמסיימים אותו מקבלים תעודה מMIT. לומדים שם מספיק דברים שתאמינו לי, 'מועילים'. זה ממש לא ארגון שמאלני; אני ימני קיצוני ואני משתייך לשם, וכמוני עוד לפחות שישה אנשים רק בקבוצה שלי. נילי, היה כיף חיים לעבור איתך את החצי שנה של שתי הפגישות הראשונות, אני מאחל לך בהצלחה ורק טוב בשם כל הקבוצה!

מה שאני מבינה הוא המצוקה של אדם שפיטרו אותו ואין לו פתאום לעשות לביתו ולפרנס את עצמו ומשפחתו. אז למה זה משנה מה אותו אדם עשה או לא עשה??? זוהי עבודה המכבדת את בעליה כמו כל עבודה אחרת. צריך להתחבר לקושי האנושי ולהבין מה קורה כשאין פתאום לאן ללכת בבוקר, שצריך להיפרד בכוח מאנשים שליוו אותך שנים, להשאיר מאחור את המאמץ והתפוקה שהשקעת בהם את נפשך, כשהחרדה הכלכלית לופתת את הגרון כל יום מחדש ואין באמת עתיד מובטח - כי אי אפשר לדעת מתי ואם בכלל תקבל עבודה חדשה שתאהב או תאפשר לך להתפרנס בכבוד. זה מה שחשוב לראות כאן וצריך להתחבר לכאב גם אם הוא במעטה הומריסטי כביכול!

מעניין מדוע אנשים צרי אופק לוקחים תמיד את הדברים לפוליטיקה. הלואי ואותם אנשים היו פועלים לשיתוף פעולה ולתרום ולו נקודה קטנה לקראת שלום. מטרת הכתבה לחשוף את הקשיים של אדם מפוטר, וזה לא משנה היכן עבד ומה עשה. לשמוח לאיד זו הנבזות המכוערת בהתגלמותה. נילי אני מניחה שעשית דברים מאד חשובים באותו תפקיד, ואם קידמת ולו צעד קטן לקראת דו קיום דיינו. אני מאחלת הצלחה בכל שתעשי.

you dont even know what her work was! it helped israelis as well as arabs learn about cardiology and developed a sense for medicine and helping others in each of the people that went through the program. so saying that it was useless only shows of your ignorance! and to the writer, be strong! i am sure that with your skills you will find new employment!

את כותבת מצויין וכיף לקרוא למרות שהתוכן לא כיפי. אשמח לקרוא את ההמשך ולדעת אם יסתדרו העניינים.

כתיבה יפהפיה , מלמדת על חשיבה נקיה. מי שפיר אותך הפסיד ואין לי ספק שתצליחי בהמשך דרכך.

אני לא מבין מה הכתבה צריכה להביע ,נכון עם ישראל סולד משתופי פעולה כאלה ואחרים עם הפלסטינאים +הערבים הגרים בישראל פעולות כאלו ודומיהם מרחיקות אותנו מחזון המדינה היהודית

עם תואר שני ולא - "אם תואר שני" כתבה מצויינת !!! המשיכי כך

כמי שמצוי בתחום העבודה החברתית או המגזר השלישי שכולם משמיצים פה, אני יכול לומר שמהיכרות קרובה לארגונים כאלה - העבודה היא מאוד קשה ותובענית. העבודה אינה פוליטית במובן שהיא נוטה לכיוון מסויים - אלא נותנת אפשרות להכיר את הצד האחר כדי לחוות ולהכיר את המציאות שמעבר לגדרות התיל או הבטון, מנקודת מבט אנושית. מחיפוש בגוגל אפשר לראות שטווח הנושאים שנילי עסקה בהם הם רבים וביניהם מצאתי גם מפגש שיזמה באוניברסיטת בן גוריון בין "כחולים" ו"כתומים" ממש לפני ההתנתקות כדי לגשר על הקרע בעם. במפגש הזה היה מעורב גם רב ידוע של יישוב גדול בשטחים.להלן הקישור: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/120391 העבודה היא גם מאוד לוגיסטית וגם מאוד מהותית ובכלל כדי לדעת - המגזר השלישי מייצר כ-150.000 משרות המפרנסות בכבוד את עובדיהן. כולם משלמים מס הכנסה וביטוח לאומי כדת וכדין והמשכורות בדרך כלל לא תואמות את המאמץ וההשקעה. אולי אם הממשלה היה עושה את תפקידה - לא היה צורך במגזר שלישי כל כך גדול וחשוב, אבל יש מה להתגאות בחברה האזרחית בישראל שתומכת באוכלוסיות הזקוקות לעזרה ומקדמת אג'נדות שאין להן מענה בתקציב המדינה. אנשים שעוסקים בעבודה כזו מונעים כמעט תמיד (אם לא תמיד) משליחות ומהצורך לתרום והם אידיאליסטים גדולים ולא משנה מה השקפותיהם ועל כך צריך להעריך אותם. הפסד עבודה כזו הוא קודם כל האילוץ להיפרד מהיכולת לעשות שינוי ולהשפיע ומהאוכלוסיה שעובדים איתה והופכת כל כך חשובה לך, אבל ברור שכשמפסידים עבודה אז הדבר הנורא ביותר הוא איבוד הפרנסה, הזהות והכבוד. כשפתאום אין כסף וצריך לפרנס - אז כל אחד שווה בפני המציאות. לא משנה איזה מפוטר אתה - הקושי הכלכלי והעתיד המעורפל מפחידים מאוד. אז אולי הדגש הוא על ההפסד החומרי שבלעדיו אין אויר לנשימה ואחר כך על האידיאלים. נילי תרמה בדרכה (השנויה במחלוקת על ידי חלק מהמגיבים) למדינה והמדינה בעטה בה החוצה בלי הוקרה על שנים של השקעה ועם דמי אבטלה שמספיקים לכמה חודשים כשאחריהם אם אין עבודה חדשה - החיים נעשים מאוד קשים. אני מקווה שנזכה שוב לתת הזדמנות לכישורים של אזרחים כמוה לתרום למדינה בכל תחום שיהיה נכון וראוי, ואני בטוח שגם עבור ילדי שדרות או גלעד שליט נילי תהיה מוכנה לתרום לא פחות אם רק תוכל. בהצלחה!

אני לא מאמין שמישהו שהיה חניך בניר סקול חושב שהארגון מגביר את השנאה... חבל שהיית במפגשים כי זה מובן מאליו שלא עברת שום תהליך...בזבזת את הזמן וחבל..כי לא נראה לי שיהיו לך עוד כאלו הזדמנויות....

My computer does not write in Hebrew, so my aplogies. The writer wrote about the internal experience of being let go from a job This was not a political post but a beautifuly written account of this all too common experience Please relax everybody Being fired from a right of center organization would have felt the same unless you have the skin of a crocodile

הניר סקול הוא ארגון שמאלני שלא יוצא ממנו כלום אלא הוא רק מגביר את השנאה בקרב הימנים שהצטרפו אליו למטרת רכישת ידע ולא למטרת הידברות.....

מאות אלפי מפוטרים בארץ, כולם עוברים את הקושי שמתארת הכותבת בין אם עבדו בהיי-טק, מפעל שנסגר או כל מקום אחר. אבל לפחות חצי מהמגיבים העלובים בטוקבק הזה בוחרים להתמקד בשתי נקודות חסרות חשיבות לחלוטין. עלוב מס' 1 הוא המגיב שטוען שבגלל שהכותבת עבדה בעמותה (גוף שאינו מסחרי) אז מגיע לה שתפוטר. עלוב מס' 2 טוען שבגלל שניסתה לעשות משהוא טוב ולקרב בין שני עמים שנמצאים במלחמה אז מגיע לה שתפוטר. שני הסוגים הם אנשים עלובים כשהמגיב מהסוג השני משיג אותו בקצת. תחרות צמודה בין אנשים פאתטיים.

So many all around the world are going through this because of "the situation" You write beautifuly I look forward to the next chapters This is a book

בתור חניך של אותו הארגון שבו נילי עבדה אני יכול להעיד ממקור ראשון שזה לא ארגון שמאלני קיצוני שמממן פעילות טרור או שום דבר בסגנון. ארגון זה יוצר הדברות חופשית בין פלישתינים ליהודים וכל אחד לוקח ממנו דברים אחרים - אני מכיר רבים שיצאו מהפעילות יותר ימניים ולאומניים ממקודם. ולך נילי, בשם כל איספלג'ו, היה כיף ומועיל לעבוד איתך ואני מאחל לך רק הצלחה בעתיד.

חמודה.. אל תיקחי אישית את הטוקבקים, המטרה האמיתית של הטוקבקים היא לשחרר רעל שמצטבר אצלהם במערכת ולכן מי שיושב מאחורי מקלדת באנונימיות מוצא בכל דבר, אפילו החיובי ביותר, מטרה לשחרור הרעלים הפנימיים. ניכר על אמא שלך שהיא בן אדם מדהים ורהוט ובמה שהיא כותבת בטור הזה היא עוזרת להרבה אנשים (גם לאלו שיושבים וכותבים טקבקים מורעלים) ותמיד תזכרי שכמו שאתה מטקבק - כך אתה חי. כל מי שכותב טוקבק ארסי הוא למעשה בן אדם די מסכן שחש אימפוטנט בחייו ולא משמש את מי שהוא ולכן הוא מוצא בכתיבת הטוקבקים אמצעי לשחרר את התיסכולים שלו. ממליץ גם להימנע מקראיתם של הטוקבקים.... (למרות שגם לי קשה להיגמל מהחרא הזה)

במקרה נתקלתי בכתבה הזו היום, ונוכחתי לדעת שזוהי אותה נילי שיצא לי להכיר אותה במקום העבודה המדובר. היא עבדה בארגון ללא מטרות רווח שממומן על ידי חברה פרטית ישראלית, השייכת לישראלים. אותה חברה ומנהליה ראו לנכון להקים את העמותה הזו, מתוך אמונה כי כך הם עוזרים לקידום חברתי בישראל. מדובר בחברה מצליחה שמנוהלת על ידי אנשים מצוינים, שמביאים גאווה לישראל על הצלחתם הבינלאומית. אז לא, לא מדובר בארגון אירופאי ואף לא פוליטי בכלל. חברה פרטית לחלוטין, שאינה עוסקת בפוליטיקה. מדובר באנשים שלו היית יודע מיהם, היית אוכל את הכובע עשר פעמים ברציפות. אני נמנעת מלנקוב בשמות על מנת לא לחשוף פרטים שהכותבת כנראה ביקשה להשאיר חסויים.

נוגע ללב אך כמו שאמר יניב מתגובה מספר 8 פילנתרופיה היא לא מקצוע. לכי תייצרי משהו שמאפשר למדינה לגבות עליו מיסים. עבדת על עצמך - היית מובטלת כל הזמן הזה ואפילו לא ידעת.

זה הייעוד של כל מיני פלצנים/יות מלאים בחשיבות עצמית, לסדר עיניינים, לשלוח אי-מייל ולהרים כמה טלפונים, אבל בעצם לא לעשות כלום! נקווה שבקרוב ייגמרו כל המשרות האלה של כלום עם טייטל מפוצץ!

נילי, צר לי אך אני כלל לא בטוח שפוטרת בגלל המצב הכלכלי.... ממה שבחרת להדגיש בכתיבתך ניכר שהתרומה שלך לארגון לא היתה מהותית ואף התפקיד עצמו לא היה מהותי לך. על מה את מדברת? על כרטיסי ביקור,שיחות במסדרון,ו"לעבור על אימיילים",תחושת "השתייכות" (תוך כמה זמן היא נוצרה?חודש?) אינך מדברת כלל על מהות העבודה וניכר ששמחת על עצם מציאת העבודה,ולא היה משנה לך כ"כ מה היא. זו תסמונת קלאסית של עודף הניהול הקיים היום (הן בארגוני הייטק והן בחברתיים) וזה מה שהביא לדרכך החוצה. טוב תעשי אם תפסיקי לתלות את האשם במצב הכלכלי ותנתחי את החוויה הלא-נעימה הזן על מנת לברר לעצמך ב א מ ת מה את מחפשת לעשות?איפה את רוצה ויכולה להיות משמעותית? לא בגלל שיהיו לך כרטיסי ביקור ו"כוורת" אלא כי תיצקי לשם משהו מנילי? הרבה יותר מ"קפה במסדרון" ו"לעבור על אימיילים"... בהצלחה מיכאל

כל הכבוד לכלכליסט שלמרות שהוא אתר כלכלי בין השאר לשוק ההון וכו' שהחליט להתייחס לבעיות החברתיות בישראל. החברה שלנו היא היא הבסיס לכלכלה טובה

לצערי עבדת בעבודה הזויה, אז למה ציפית ? אולי שאנשים אמיתיים מהפריפרייה יכתבו פה טורים, זה יותר מעניין משמאלנית הזויה

אירגון שמאלני בוגדני.

תמיכה בנילי חברתי שאני אוהבת ובטוחה שיהיה לה הרבה טוב בעתיד ובוז לכל מי שמשתמש בבמה זאת ובכלל לנאצות פוליטיות יונת קלר

תמיד ידעתי שטוקבקיסטים משתלחים בלי לחשוב פעמיים, מתכסים בשמות בדויים ויושבים לתקתק על המקלדת דברי שנאה ושיטנה. אבל מדהים אותי להיווכח כל פעם מחדש איזו אמת מרה היא זו. אני באמת תוהה מה אותם מגיבים עשו בחיים שלהם, איך הם תרמו לחברה בה אנו חיים. אני יודעת, ואמשיך לדעת, שאת תרמת לחברה בה אנו חיים יותר ממה שרוב האנשים פה אי פעם יעשו. האנושיות, היכולת לראות את האחר כמות שהוא, הרצון שלך להפוך את ישראל למקום טוב יותר בשבילנו. מגיב 28 מייצג בעיניי את הדיכוטומיה ההזויה שאנשים מציבים בישראל - אם את עובדת עם פלסטינים, גלעד שליט, למשל, לא מעניין אותך. איזו טעות קשה. קשה מנשוא. לו הייתם יכולים להסתכל קצת מעבר לאף שלכם, הייתם מגלים אישה מדהימה שעושה לביתה יום-יום שעה-שעה. הלוואי עליכם.

את עבדת במלכ"ר - מראש יש יותר סיכוי להיות מפוטרים מכזה ארגון, מתוקף העובדה שההכנסות הן בעיקר רק מתרומות או מתקציבים ממשלתיים, ובמצב כלכלי קשה הברז נסגר בקלות יותר. וחוץ מזה, בעידן של חוסר יציבות תעסוקתית צריך כבר להחליף את התקליט הקבוע - העבודה היא לא הזהות שלנו, את יכולה לומר שמקצוע הוא חלק מהזהות שלנו (לא ברור לי מה המקצוע שלך בדיוק - ניהול עמותות?) אבל לא יותר מזה - אנחנו אוסף של יכולות שחלקן מולדות, וחלקן פיתחנו במהלך השנים ולוו בעבודה קשה כזו או אחרת, ויש לנו גם אוסף חיצוני של גביעי ניצחון (תארים אקדמאיים, היסטוריה תעסוקתית וכו') - זה נחמד, זה מוסיף לאגו, וככה צריך להתייחס לזה. מה שבאמת צריך להטריד אותנו זה המחסור בכסף (כי את המכולת או רשת המזון לא מעניין מההישגים שלנו), ופה צריך לנסות לשפר את עצמינו ולהוסיף לעצמינו עוד יתרונות מקצועיים שיעזרו לנו לקבל עבודה אחרת או גם עבודות זמניות בימי אבטלה - וזה האתגר הגדול, כי למי יש זמן מעבר לשעות העבודה (שגם כך מתארכות יותר ויותר).

מתארת מצויין מה שמרגיש כל מפוטר.

או אולי מצאו מישהי שמוכנה לפעול נגד עמה במחיר נמוך יותר ? תתבישי

אמנם זאת רק קלישאה, אך החיים כוללים לא רק עליות אלא גם מורדות, וכל אחד מאיתנו (ואגב, גם אלה ששם משפחתם עופר או אייזנברג או אריסון) חווה גם את זה וגם את זה. עצם הכתיבה כבר מעידה על כוחות, ואין לי ספק שתצאי מזה מחוזקת.

להיות משובץ בתפקיד אין סיכוי כי את פשוט לא מאנ"ש

כמות האיזכורים שיש לך באתר google 17,400 כל הכבוד על מה שעשית את ראויה להערכה שיחקת אותה ערן

עכשיו יש לך יותר זמן לחברים יותר זמן לתחביבים ואם אין לך אז תחפשי אותם אם בכל זאת לא תמצאי פשוט לכי לים יש שם לפחות אויר טוב ... ויותר זמן לחפש מישהו עשיר שיהיה איתך - אני בטוח שתמצאי , את ניראת טוב מגיע לך ולא חייב שיהיה לו שם משפחה כמו עופר, אייזנברג או אריסון מחכה לפרק הבא....

נילי- רוצה להמשיך את החזון? בואי נעשה מעשה, אולי אפשר גם לדחוף לבד. צרי קשר-enzoavi@gmail.com

מעניין למה פיטרו אותה ? מה לאיחוד האירופי נגמר הכסף ??

אם היית מתעלת את המאמצים שלך לפעול למען גלעד שליט ולא למען הנוער המוסט הפלסיטני, שמחונך על שנאת ישראל אזרחיה, על השמדת הציונות, היהדות, ובעד קיצוניות מלחמתית בבתי הספר שלהם אולי היית מרוויחה יותר גם נפשית וגם כלכלית. גלעד עדיין בשבי!!! עכשיו, שאת מפוטרת אולי תוכלי להתנדב, כמוני, סטודנט ומלצר לפעול למען גלעד שליט. יש כל שבוע פעולות שהאגודה עושה, ועכשיו הם ישמחו לעוד זוג ידיים וראש. אם היית במתפקיד מפתח בארגון ההוא, אולי תוכלי לעזור גם בעניין חשוב זה.

הטייטל היה חשוב לך אה?אין מה לעשות , טייטל היה חשוב לך אה?אין מה לעשות , תתחילי להפנים שלא לעולם חוסןטפלי בזקנים ערירים, זה יביא לך אושר,תהיי להם חברה,,,או שזה לא לרמה שלך? מאמי,,תחילי להפנים שלא לעולם חוסן מאמי,,

נוער פלסטיני?????????????.המחבלים של מחר! מגיע לך~~~~~~~~~~~~~~~~

את כל כך אמיצה - עוברת דברים ויודעת להגיד הכל בלי לחשוש. אוהבת אותך ותומכת בך לאורך כל הדרך.

גם היא אהבה ילדים יהודיים

תחשבי איך את מרוויחה מהמצב. ומה לא עשית עד היום כי היית עסוקה מדאי ולא היה לך זמן לחשובת בהצלחה בהמשך

עוד אחד מהארגונים "שוחרי השלום והאחוה" שממומן על ידי האיחוד הארופאי.........

לא אוהב שמחה לאיד,אך טוב שפוטרת, מראה עד כמה אין צורך בארגון כזה בזבוז כסף, הלוואי שייגמר הכסף ויביא לסגירת הארגון, לכי למצוא עבודה בעזרה לישראלים.

כל מה שקשור לדברים רעים בעניין השמאלנים הבוגדים ומחריבי המדינה עושה לי רק טוב וטוב וטוב . כן ירבו להם רעות

מה תעשי עם נוער פלשתיני שחונך שאת אויבת מעבר להיותך כופרת שזה בלבד מכשיר כל פעילות עבריינית נגדך - כולל חיסולך. זו עבודה המתאימה למי שהינו בור מבחינת היכרותו את המוסלמים בכלל ואת הפלשתינים בפרט. הרי כל מטר שאת גרה בו היה שייך בעבר הקרוב למשפחה ערבית,ואת מאמינה שהם יקבלו אותך כידידה ? תהיי רצינית וחשבי על משהו עם תועלת.

אני הבוס של עצמי. אומנם עובד בשביל הלקוחות שלי אבל יש כבר מספיק לקוחות שאני יכול להרשות לעצמי לברור.

בתור מי עבר חוויה דומה, אני מדהה עם כל מילה. הפער ביחס לעובד כשהארגון זקוק לו לבין הרגע שבו מחליטים שאפשר בלעדיו הוא עצום ולא מפסיק להפתיע אותי כל פעם מחדש.

בתור מי שעבר חוייה דומה אני מזדהה עם כל מילה. לפני מספר ימים הזמינה אותי ידידיה מהעבודה ממנה פוטרתי לבוא ולבקר שם. זה כאב לי, לא טרחתי להחזיר לה תשובה. נראה לי שאשלח לה את הטור הזה, שתעביר אותו לשותי הקפה בהנהלה.

הרגע של הפיטורין הוא באמת קשה. כאילו הכול נשמט מתחת לרגליים וקשה להאמין שזה באמת קורה. כל האנרגיות נעלמות בשניה. מקווה שההמשך יהיה מעודד :)

כמישהי שעברה בדיוק את אותו הדבר אני מאוד מזדהה עם התחושות. הנפילה הפתאומית מהאושר אל השפל היא לפעמים קשה מנשוא. מעודד לראות שאני לא לבד...

בדרך כלל מאוד כואב לי על פיטורין, אבל הניסיון לימד אותי שכל האירגונים האלה למינהם לשיתוף פעולה הם כסות של ארגונים אנטי ציוניים נגועים בשמאלניות מהצורה השפלה ביותר.. ולכן קשה לי להתחבר לזה רגשית שלא לדבר על לחוש אמפטיה או רחמים. אני חושב שכל ארגון כזה, שמטרתו היא לעזור לפלסטינים המסכנים והמדוכאים, ומנציח את היותם כאלה, סופו להסגר וטוב שכך. מלחמה זאת מלחמה ואין מקום לפשרות ורחמנות, שכידוע המרחם על האכזרים יתאכזר לרחמנים. אולי תנהלי עמותה חדשה לסיוע לילדי שדרות? או שפעם קצת יותר קשה יהיה להשיג מימון של אנטישמים מלונדון ומהאיחוד האירופאי....

הי נילי. למרות שעדיין "עושים עימי "חסד" ולמרות תרומתי ל"חברה" שבה אני עדיין עובד אני מרגיש *בדיוק נחרץ* את שאת חווה היום, כי אין יום/שעה שאין אני חושב על המפוטרים. אני עובד בהיי-דראק, ולאחרונה פיטרו אצלינו אנשים נהדרים שלא מובן איך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה השקעה בהם, והם האחרונים כל כך תורמים ל"חברה" - הם,.. הולכים הביתה. המאבק היומיומי שלי הוא לעבוד את הרגע ולתת את המירב תוך כדי ידיעה ברורה שהמחר לא ידוע. זהו הקונפליקט שלי היום, ואני לומד לחיות איתו יום יום - סוג של חיים ללא תקווה. אני יודע - את חושבת "לך קל - אתה עדיין מקבל משכורת", אבל תדעי שרבים שכמותי ב"חברה" חושבים איך אנחנו מוצאים מקלט חם בכלוב של זהב הזה שנקרא "חברה". אני שואל אותך - היום, כשאת יודעת שה"חברה" שבה עבדת, שיום אחד זרקה אותך לכלבים... האם היית מסכימה לחזור ולעבוד בה אם וכאשר תקראי חזרה לעבודה? אם כן - זה כסף, ולא העציץ והכוורת המתוקה. אם לא - את חופשיה ומאושרת, ואני מאחל לך רק טוב בחיים. מחר, יום ראשון בבוקר, תלכי לים ותחשבי עלינו, הכלואים במשושה מול מחשב, וחייבים דין וחשבון לאחד שמרוויח יותר מאיתנו - ששומע, מוריד משימות, והולך מוקדם הביתה. את כותבת נפלא ונראה לי שכישורים לא חסר לך. בהצלחה!

אותי הצלחת לעניין!! נושא מאוד נוגע ורלוונטי, מחכה בקוצר רוח לכתבה הבאה :)

ניהול ארגון חברתי לקידום הדברות?! נו באמת, פילנתרופיה היא לא מקצוע. לכי תייצרי משהו שמאפשר למדינה לגבות עליו מיסים. עבדת על עצמך - היית מובטלת כל הזמן הזה ואפילו לא ידעת.

תפסיקי להרגיש בושה, ותקחי את עצמך בידים. במקום לכתוב כאן תקדישי זמן לרעיונות חדשים וראיונות עבודה.

תבחרי לך עיסוק אחר ולא אחד שנועד לכישלון מראש.

ושיהיה בהצלחה במציאת מקום יותר טוב

שלום נילי כתבה מאוד מרגשת, אני מזדהה עם הכתבה גם אני פוטרתי ביום בהיר אחד לאחר חמש שנות עבודה. תסתכלי על הדברים מהצד החיובי שלהם, ותצעדי קדימה בראש מורם. אשמח שתצרי איתי קשר אני חושב שיש לי משהו שיכול לעניין אותך יובל

בלי ציניות אחד הדברים הטובים במשבר הוא שחברות חלשות נסגרות. וחברות טובות ממשיכות. בהצלחה לך בכל מקרה פעם הבאה תבחרי חברה/מטרה טובים יותר.

להיות חזק בפיסגה זה קל. המבחן האמיתי ברגעי שפל. באופן הכנה והציורי בו את משתפת אותנו מרגישים שאת אשה חזקה ונראה שתתפסי את הגל הראשון בדרך למעלה. יהיה מעניין לעקוב אחרייך.

נילי , יופי של כתיבה, כל כך משקפת את התחושות בייחוד של אי הנחיצות הפתאומית הזאת. מחכה כבר לפרק הבא