נילי, אין לי ספק שעם נחישות כשלך, ואת נראית אשה שלא נחה על שמריה, את תתגברי ותגיעי רחוק. זה מזכיר לי שיר שלמדתי בבית ספר עממי והוא משום מה נראה לי כמתאים לך: Ikeep six honest serving men they tought me all I knew thiere names are: what' and why and when and which and where and who I send them over land and sea I send them East and West but after they have worked for me I give them all a rest. ועוד תגענה התשובות

נהנתי לקרוא את כתבותייך שכתובות בפרופורציות מקומיות ישראליות טיפוסיות של חיי היום יום של כולנו במדינתנו הקטנה אך גם שמייצרת אנשים חדורי קנאה,תככנות,פוליטיקה ,ושנאה.נטו שנאה.די תפסיקו לחנטרש לנו במוח עם חוסר הפרגון הנמוך והלא מפרגן שלכם,אם לנילי היה רכב/סלולר צמוד אז לא נפרגן?די קצת פרגון לאדם שפוטר ורוצה לשתף אותנו ברגשותיו ותחושותיו.אני בטוח שלכל אחד מהכותבים "הרגישים"יש קרוב משפחה שיש לו תנאים דומים לתנאי השירות של נילי.ואני בטוח ש"העניים הרגישות" מאוד "מפרגנות".קצת אמפתיה לא מזיקה לאף אחד ועיזבו את הפוליטיקה לאנשים שנבחרו להנהיג אותנו,ותרדו לקרקע. נילי,חזקי ואמצי,תמשיכי לכתוב אם מתחשק לך וגם אם לא תכתבי לא נורא. אנרגיות טובות,הומור בריא,נשמה נקיה ולב טוב מביאים אושר ושלמות.הרבה הצלחה

קראתי את שלושת הפרקים, נדהמתי מהיכולת שלך לשתף אחרים בצורה כל כך ציורית, האם יהיו פרקים נוספים? אני מאחלת לך הצלחה.

תודה שאת חולקת איתנו את הדברים הקטנים הקשורים למשבר הפרטי שלך. למרות התגובות הלא נעימות - נראה שאת לא נסוגה ודבקה במי שאת ומה שאת שואפת אלייך ללא בושה. למרות הקושי - את מצטיירת באמת כמישהי עם נחישות ועוצמה.

נילי, אם מדובר על גנים נראה שקיבלת גנים שאת יכולה להיות גאה בהם. נהניתי לקרוא את שלושת הכתבות שלך, כתיבה מעניינת המבטאה רגשות בצורה יוצאת מהכלל. קראתי על קורות החיים שלך בגוגל, יש לך הרבה תחומים שאת יכולה להשתלב בהם. עלי והצליחי

אם אדם לא יכול לתכנן את חייו כשהוא עובד ומרויח, אז למה הגענו. הגברת הנכבדה שחושפת את עצמה וחושפת את רגשותיה ואולי את רגשותיהם של הרבה אנשים במצבה, ויש הרבה כאלה, אשר אינם מוכנים או יכולים בגלל סיבות שונות, ניתן לכבדה על כך. הרי כל חיינו מבוססים על תוכניות הנובעות מחיי היום יום שלנו, כך שנילי לא עשתה דבר רע כי לא היה לה מושג מה יקרה. לצערי לא נתן לשנות את החוק שמאפשר למעביד לפטר עובד בהודעה מוקדמת של חודש מראש ולהחריב עליו את עולמו. מה שיש לי לומר זה רק לאחל לנילי למצוא עבודה כמה שיותר מהר על מנת שתוכל להגשים את תכניותיה על הצד הטוב ביותר בהצלחה לך נילי

אפשר לכתוב כתבה על מפוטרים ואיך הם מצאו עבודה והסתדר להם והכול יופי טופי, אבל זו לא כתבה רגילה אלא יומן שנוגע בפרטים הקטנים של חיים של מי שמפוטר. כן, אפילו אם לשתות קפה בבית קפה או לקנות ספר ב-100 ש"ח ואיך באמת להודיע למשפחה ואיך מתחילים מחדש. הכתבה היא על היום יום והמחשבות שעולות והחרדות ומה עושים כל רגע ורגע, וזה אקטואלי לכל אחד שנמצא במקום הזה. זה מתעסק ברגעים הקטנים ולא בתמונה הגדולה: פוטרתי, התבאסתי, מצאתי והצלחתי. זבנג וגמרנו! זה יומן אישי! מי שאוהב - אוהב ומי שלא - לא. וככה צריך להתייחס אליו.

אם היית משקיע רגע זמן, היית יכול לראות בתגובות לטורים הקודמים של נילי, שהיא עבדה בארגון בשם "ניר סקול", ובמקום להכפיש ולהניח הנחות מוטעות, אתה מוזמן להיכנס לאתר ולהיווכח שמדובר בארגון ישראלי, אשר מנוהל ע"י ישראלים ונקרא ע"ש סרן ניר פורז ז"ל שנפל בגבורה בקרב. עצוב שדווקא לעניין הזה מגיבים רבים בוחרים להיטפל - גם כי אתם טועים ברוב המקרים, וגם כי זה לא רלוונטי לכתבות שנילי כותבת. הגיע הזמן שתתגברו על עצמכם ועל השנאה הטמונה בכם.

משפחה, בריאות ופרנסה הם אבני יסוד בתחושת היציבות שלנו בחיים. קשה לתאר את תחושת הטלטלה ואובדן הכיוון כשמאבדים לפתע את מקום העבודה. תאמיני בעצמך, אהיי חזקה ואסרטיבית (נראה שאת כזו) ותמצאי את עצמך שוב במקום של עשייה והתפתחות.

חברים יקרים (אם אפשר לקרוא לכם בכלל חברים), מי שמשמיץ וזורק ארס צריך להביט אל עצמו פנימה ולחשוב מהיכן נובע התסכול. לא מדובר כאן במישהי מהעשירון העליון אלא משכבת הביניים שרובנו משתייכים אליה. נכון שהיא לא פועלת במפעל אבל היא גם השקיעה בחייה כדי לא להיות פועלת. נכון שיש שכבה גדולה של אנשים שלא יכולים להשקיע בהשכלה כדי להתקדם, אבל סטודנטים רבים עובדים במלצרות ובעבודות דחק כדי לקבל תואר. לא כולם נולדים עם כפית זהב בפה. אתם ממהרים להסיק מסקנות לגבי הגירושין שלה, לגבי הדעות הפוליטיות שלה, לגבי החיים שלה בכלל. נילי בסך הכול מתארת את מצבה והוא כניראה לא פשוט בשבילה ומשליך גם על אחרים שנמצאים במצב דומה. התיאור הזה הוא בסך הכול מיקרוקוסמוס של המציאות שיכול להשליך על רבים וטובים אחרים בעם שלנו. היא לא אשמה שהיא לא פועלת, אבל היא כן בן אדם. צריך לקרוא בין השורות ולהבין את המצוקה דרכם. יש כאן ניסיון אמיתי של אישה אמיתית למצוא מוצא מהדד אנד שהיא נקלעה אליו כרגע. מעניין לשמוע איך היא תפתור את זה ואם באמת יש לה את הכוח לכך - אז אפשר לפרגן באמת.

כתוב שהכותבת עבדה באיזה ארגון של קידום חברתי, לא מבין את הטוקבקיסטים שמסיקים מזה שהיא שמאלנית או שהיא היתה בארגון פרו-פלשתיני. לא נשאר לקדם שום דבר בחברה שלנו, שמייד כל קידום חברתי הוא לטובת הפלשתינאים? כמו כן, אני מכיר זוגות נוספים שאמנם חסכו קצת כסף (ויכול להיות שהכותבת בעצמה חסכה כסף) והתחילו לבנות, אז נכון - הזוגות שאני מכיר לא פוטרו והלוואי שלא יפוטרו, אבל זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו, אז די כבר לאשים אותה בחוסר תכנון. לגבי הגירושין שלה - בתור בן להורים גרושים, אני חייב להגיד שהמצב שלי לא אידאלי, אבל היה יותר גרוע אם הם היו נשארים ביחד. אתם לא יודעים למה היא התרגשה, ובאיזה נסיבות , ומה קרה שם. מה שלא אהבתי בכתבה זה שהכותבת אמרה שאם מישהו נפגש איתה עכשיו, הוא צריך להזמין אותה - גברתי היקרה, אף אחד לא חייב להזמין אותך לשום דבר. אפשר להפגש איתך סתם בפארק הקרוב למקום מגורייך (מקסימום לאסוף אותך וללכת לפארק), אפשר להביא בקבוק מים מהבית ולשבת ולדבר, למה כל יציאה צריכה להיות מעורבת בכסף?

ואנמק את אשה משכילה בעלת כושר התבטאות השגית ובעלת מוטיבציה להצלחה מתחילה להבין שהחומריות אינה ממש נחוצה ואפשר לחיות על הרבה פחות מתחילה להשתחרר מכבלי העבר ומהפחד ממחסור את עוברת תהליך מאוד חיובי וחשוב עם עצמך יש לי תחושה שאת תגיעי לידי מהפך בחיים שיוביל אותך לתחומים שונים לגמרי ויציאה מהשבלוניות של סלולרי רכב ותנאים שנותנים לרבים מאיתנו תחושה של יציבות מדומה בני ביתך ואת חייך מתוך אמונה walk on high with hope in your heart and you will never walk alone

באירופה כספים שהועברו לכל מיני אירגונים בישראל תמורת שמאלנות. בטח קיללתם כל היום את צה"ל והשתתפתם בכל מיני פסטיבלי "זוכרות" שבהם גידפתם את הציונות. אני ממש לא מרחם עליך. וחוץ מזה - למה התגרשת ? אולי זה לא כזה רעיון טוב למהר להתגרש?

נכנסת למצב של אי וודאות. לא העלית על דעתך לתכנן - כן יש דבר כזה נכנסת להרפתקאה כלכלית ולא חשבת לרגע שאולי כדאי לחסוך בשביל זה. (את הספרות והקפה היית צריכה לחתוך לפני שלקחת משכנתא). בקיצור, הימרת. תרשי לי לתקן אותך - "מה שמכה בי עכשיו ..." זה לא החיים. זה חוסר האחריות שלך. אבל זה לא יעזור. כי את עדיין מסתכלת על עצמך באובר פירגון. אין הפקת לקחים, הסקת מסקנות. אין הייתי צריכה כנראה לעשות ככה או להתנהג אחרת. וגם אם יש, כנראה שלא תשתפי בהם כי מאיך שאת כותבת את לא מאלה שמסוגלים לומר - טעיתי. מעבר לזה שזה פתטי - מה התועלת בלקרוא את הבלוג הזה? לדעת שאם לא תהיה לי עבודה ויש לי משכנתא אני אהיה בצרות - וואלה, הגעתי לזה לבד. לדעת שזה בעסה להיות מפוטר? אני יודע. לשמוע שנזרקו לפח כל שנות הלימודים שלי? קצת אובר ריאקטינג - לא? לקרוא שעכשיו את צריכה לחתוך את שיחות הטלפון הארוכות שנהגת לערוך? מגיע לך. בזבזת לחברה שלך כסף בצורה מופרזת. אני חוזר על הכותרת. פשוט לא להאמין. המנטליות הישראלית הפכה לחוסר אחריות משווע שעטוף בביטחון עצמי ופירגון עצמי. יהיה בסדר לי זה לא יקרה (ואם זה יקרה - יהיה בסדר). מגיע לי (לדרוש, לקבל, לפרגן לעצמי, לפנק את עצמי) ובכל מקרה לי זה לא יקרה. וזה הם זה לא אני,( כי ברור שמגיע לי) הפכו להיות צורת החשיבה הרווחת.

בגלל שהאישה רצתה עוד חדר ל"תפחי אדמה", "יאללה שיהיה..." בעוד שנה דירות עומדות ריקות...

העולם נהרס בגלל שמתפטרים מאלה שיש להם את היכולת והניסיון הנדרש וצריך לשלם להם מה שצריך ואז לוקחים אנשים שמוכנים לעבוד גם בחצי מחיר או במחיר מינימום כי לכל אחד יש תחליף כמובן. אבל איפה הכבוד למי שעובד ומשקיע את הנשמה שלו אבל עולה יותר לחברה ופתאום החברה מחליטה שנוח לה להעיף אותו ולקחת עובדי חברות כוח אדם שלא צריך לשלם להם תנאים סוציאליים או כל אחד שמוכן לעבוד בחצי משכורת כי אין לו ברירה אחרת? מי שלוקח אנשים בחצי משכורת - זה ניצול של מי שמפטרים ומי שמעסיקים. ואם את מארסוף אז אפשר להניח שיש לך וילה במתחם המליונרים שלאדם פשוט אי אפשר להיכנס אליו כאילו המדינה שייכת לכם ואת בטח לא מבינה מה זה כשאנשים צריכים להיאבק כל יום כדי לשרוד. משכורת ממוצעת היא בשבילך סכום שאת מבזבזת ביום אחד בקניות בקניון.

המציאות הישראלית יצרה מצב שבו אזרח מן השורה אינו יכול להרשות לעצמו לספק את הצורך הבסיסי של רכישת בית. חוקים שמפקירים שכירים, יוקר מחייה מטורף, מחירי נדל"ן שלא מפסיקים לעלות. אנשים מרוויחים פה חצי מבאירופה וארה"ב אבל יוקר המחייה זהה או גבוהה יותר מבמערב. מדינת ישראל מתקדמת בצעדי ענק להפוך לרפובליקת בננות דרום אמריקאית ולהתכווצות מעמד הביניים. נילי היא דוגמא לאדם יצרני ומשכיל שהופך קורבן למציאות שייצרו פוליטיקאים עלובים ומנטליות של ג'ונגל חסר רחמים. אני מאחל לנילי שתיבנה את בית חלומותיה. זו זכותה הבסיסית!

תשימו לב שהסיפורים מאוד דומים : גירושין - פיטורין - חד הוריים וכו' , כנראה זה נדבק לאותם אנשים שבמקום לדבוק בטוב מפרקים ומקלקלים כל דבר למען האני העצמי שנראה להם באותו רגע אלא שהם הולכים ומדרדרים בחיים ולא מגיעים לשום מקום ...

לא פחות ולא יותר. כאילו שכל יתר האנשים שגרים בדירות רגילות לא ממש שוים אליך. ועכשיו את מובטלת ולא מצליחה לשלם את המשכנתא. זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי אני לא מצליחה לשלם את המשכנתא הענקית שלקחתי. תני לי לנחש את הפרק הבא: אבא עוזר לך בכסף...

להיות מלומד ולהרגיש שאין צדק. אני למדתי 10 שנים שהם השלמת כל תעודת הבגרות ותואר שני. כיום שאני בן 33 וויתרתי על הכל מאז שסיימתי צבא עם חמישה צלשים. וכיום קשה למצוא עבודה. גר אצל ההורים עם הכנסה של מאבטח בקניון, למעשה חצי הכנסה כי אני משקיע מזמני בכתיבת ספר, וערך כל המשכורות שאם עושים חישוב של 10 שנים בשכר מינימום- יכולתי להיות היום עם 500,000 שקל ביד ,אם לא היתי הולך ללמוד. יכולתי לקנות היום דירה בלי משכנתא. אבל מה בסה"כ רציתי? להפסיק לעבוד בעבודת כפיים כי אני סובל מבעיות רפואיות? כשאתה אקדמאי ואתה נופל- זה יותר כואב כי לא עבדת וחסכת בזמן הלימודים. צריך מזל בחיים יותר משכל.

קצצי במה שאת יכולה טלפונים סלולריים, טלויזיה בכבלים, נסיעות, מותרות מבחינת מזון (לקנות ולבשל) שוחחי עם בני המשפחה, הסבירי את המצב, ונסי למצוא עבודה עד שהגל הכלכלי הזה יעבור. ותהיי אופטימית. דלת אחת נסגרת לפתיחת דלת אחרת...

מי שצריך לבכות זה הפועל הפשוט שנמצא במפעל המסריח עם תנאים דפוקים שלא חולם על שליש מהשכר שלך

ישנן הרבה חברות, במיוחד כוח אדם והשמה, שמזמנות לראיון, גם אם אין להן משרות פנויות, או שהן כבר החליטו מי יאייש את המשרות. הן מזמנות מועמדים רק למראית עין כדי ליצור מאגר לקוחות, או מעיין תנאי מכרז, או שהלקוח ששכר אותן כדי לבחון מועמדים משלם להן לפי כמות המועמדים שהן בוחנות וממליצות. כמובן שיש לנצל כל הזדמנות שיש ולא לפסול ראיונות, אולם יש להיות מוכנים לאפשרות זאת ולדעת שלא תמיד אם לא עברתם את הראיון זה בגלל שאתם לא מתאימים לתפקיד, או פחות טובים משאר המועמדים.

צילומים וכתבות מהסוג הזה גורמים ממש לבחילה פיזית. הם מעוררים אסוציאציה קשה של זמן ומקום אחר בעבר לא מאוד רחוק. שכרון הכוח שבני אדם מתמכרים אליו הוא מהמסוכנים שיש. לא בחנתי עצמי בזמן אמת, אבל הדבר החשוב הוא בהחלט להתערב ככל האפשר כדי לעצור את הביזיון וההשפלה בו במקום. לפחות שהמושפלים יראו שיש גם אנשים אחרים. אסור לאבד צלם אנוש ואסור להסב את המבט ולהמשיך הלאה מפחד וחשש. מי ייתן והמצב הזה ייפתר בקרוב. ***** מעניין אם הכותבת זוכרת בהקשר של מה היא כתבה את הגיבוב הזה .

col hacawodwehslewai shtimzei awoda hachi chashuw< hi habriut

אני מנהל תאגיד כלכלי באזור רחובות. אני יכול לעזור לך בדברים הבאים: א. יתכן שנהיה זקוקים למזכירה בארגון שאותו אני מנהל. אני יודע שעסקת כבר בתפקידים בכירים בהרבה אבל פרנסה זה יכול לספק לך. ב. לדעתי, הכי חכם כרגע זה להציב מבנה יביל ויעיל על השטח שקנית ולהתמקם בו. ניתן להגיע לפתרון בהחלט סביר של מבנה כזה בגודל של 60 מ"ר , כולל חיבור למים ולחשמל וכו' בעלות של 100 אלף ש"ח. אם תרצי עזרה מעשית בבניה אוכל לסייע. לסיכום, אם את באמת מעוניינת לשפר את המצב אשמח לעזור, רק כתבי טוקבק חזרה ואני כבר אצור עמך קשר (האימייל שלי נשלח למערכת כלכליסט). בהצלחה!

זה קרה לי לפני 15 שנה. פוטרתי מעבודה לאחר 8 שנות מסירות והשקעה. נתתי להם את הנשמה ללא כל חשבון. עשיתי הכל. הייתי המנהל, העוזר, הפקיד ואפילו המנקה. באתי בחופשות לצבוע את הקירות. חשבתי שאצא לפנסיה ממקום זה. ואז הכל נגמר. העלבון היה צורב. זה באמת כאב. כיום אני יודע שזה היה לטובה. מצאתי מקום עבודה הרבה-הרבה-הרבה יותר טוב. קשה לראות זאת תוך כדי ההתרחשות, אבל כדי לעשות שינוי, צריך לעזוב, ואם זה ע"י פיטורים, אזי שיהיה כך. (מקווה שתתעודדי)

וזה שלקחת משכנתא עם החזר חודשי שאת לא מסוגלת לעמוד בו אם את לא עובדת חודש אחד זו פשוט התחייבות מופקרת וקלות ראש. ולגבי העובדה שאת גרושה או מה שלא יהיה - תחסכי מאיתנו את הרחמים. בשביל זה יש גרוש שמשלם מזונות ונותן את חלקו.

אני רוצה לומר לך נילי, שיש לך אומץ והעזה. אני מניחה שאת משתמשת בזה בכל תחומי החיים. מי תן ותנתן לך ההזדמנות לישמם גם במישור המקצועי. משום מה את גורמת לי להרגיש כלפיך להרבה פרגון . מקווה שתצליחי.

בקישור למטה יש מדריך מקיף שניתן להוריד בחינם עם שלל עצות איך להתנהג, מה לעשות ולא לעשות, מאגר של שאלות נפוצות בראיונות עבודה כולל תשובות מומלצות, מדריך לשימוש נכון בשפת הגוף ומדריך להצלחה במכוני מיון והשמה. http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=466958

הבכיינות תואמת את עברך התעסוקתי. עבדת בארגון מיותר וחיית על כספי ציבור. יאללה לעבודה תתעשתי וקחי עצמך בידיים

תמיד אומרים שצריך להגשים חלומות ואנחנו מנסים ללכת על זה בכל מחיר. יש לך אומץ כניראה - לבנות בית - לבד ועכשיו גם בלי עבודה. אבל רואים דרך הכתיבה שאת אחת עם כזו שלא מוותרת בקלות, אולי בגלל הגנים שלך באמת... אם את צריכה קבלן - אני יכול להמליץ.