if you cant change your world, change yourself....

מצליח יכול להיות הרבה פעמים = מוסרי. זה לא סותר אחד את השני ואין שום דבר פסול בלעודד שאיפות גדולות. אחרי הכל - השאיפה היא היעד והמוסר הוא השביל.

על-מנת להגיע למעמד של טייקון, חייב אדם להיות בעל מאפיינים אישיותיים מולדים מתאימים, כגון: אסרטיביות, עקשנות, תחרותיות, מניפולטיביות ועוד - שתי התכונות האחרונות בגרסתן המוקצנת בהן חייב כל טייקון להיות "מצוייד", אינן מיישרות-קו בדרך-כלל עם המונח "מוסר". אם טייקון מצטייר כמוסרי, יש לכך שתי סיבות אפשריות: הראשונה - הוא מעמיד פנים על-מנת להשיג את מבוקשו. השנייה - הוא השיג את מבוקשו, הגשים את שאיפותיו וכעת החליט לצאת לדרך חדשה. באשר לשאלה אם לחנך ילדים להיות מוסריים או "מוצלחים" - המבנה האישיותי שהוא פועל-יוצא של המטען הגנטי, חזק מכל חינוך. או במילים אחרות: מי שנולד עם מאפיינים אישיותיים של טייקון, כנראה שלא ימצא את עצמו מתפרנס מהוראה ולהיפך.

כי הוא מראה שמושג האושר המדובר כאן קשור במידה רבה לנוחיות, להיעדר מאמץ. ההורים הנושאים על כתפיהם את הילד המפונק לעומת אלה הלוקחים אותו לטיול להכיר את העולם גם ברגליים, עם משא על הגב, בלי פרגוד וריפוד בישבן. על זה מדובר. ההורים הסוחבים את ילדם הנסיך הם גם אלה שכותבים לו את העבודות בבית הספר כדי שיקבל ציונים כמו שמגיע לו, וקונים לו את הגיטרה הכי יקרה בשוק כי הוא רוצה לנגן גם אם הוא ממש לא מוכשר, והם דוחפים אותו להישגים במוסיקה ובספורט כמו ש"מגיע לו" , וכך נולד דור ה"מגיע לי" של עכשיו. לכן סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות בישראל מרבים להתלונן על קצת עבודה קשה, לערער על ציונים, ולתת משובים גרועים למורים שאינם מתחנפים אליהם. כי הם באים לקבל תעודה ולא ללמוד, כי הם רוצים הישגים בלי המאמצים והקשיים (והכשלונות!) שבדרך. כי מילדותם נשאו אותם על כפיים כנסיכים ודאגו לנוחותם ולאשרם.

הבעיה שהוא מתאר היא אמריקאית. התפיסה שאושר = עושר+אנוכיות. בישראל הבעיה אחרת לגמרי. התפיסה בישראל היא של משחק סכום-אפס. כלומר כל אדם שהוא מאושר זה על חשבון מישהו אומלל. כל עשיר, זה על חשבון מישהו עני. לכן המוטיבציה של ההומו ישראליס היא לאמלל ככל הניתן את האנשים שסביבו, כתוצאה מכך הוא יהיה מאושר יותר.

אפשר להיות מוסרי וגם להיות מצליח. לא חייבים לדרוך על אחרים בדרך להצלחה, ניתן שכל הצדדים ירוויחו בהתנהגות הוגנת וראיה רחבה.

"הנזיר שמכגר את הפרארי שלו"... יותר מזה - כידוע ראשי ובכירי תאגידים הגיעו למעמדם לא בגלל מוסריותם, טוב ליבם, או נחמדותם - אלא תודות לאסרטיביות שלהם, לא לפחד לדרוש את שלך ולדאוג לעצתמך ולא לחשוש מדי שמא "ייפגעו רגשותיו של המסכן מהנהלת חשבונות שרוצה גם את המינוי למנהל מחלקה". ולכן, אימוץ גישת "הרכות" שמטיף לה הסופר מקלה על מלאכתם של האסרטיביים עוד יותר. אלה עצות שטובות אולי ל-"איך להיות כבשה נחמדה ומוסרית בעדר, שמונהגת ע"י האסרטיביים".

עוד ספר לאזור מדע בדיוני בדיוק כמו "אבא עשיר אבא עני" רק ההופכי...

האושר במילה אחת : נתינה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הרי אם מישהו מתכונן מכיתה ה' להיות רופא... סימן שהוא אכן חולם להיות רופא וההורים שלו מבינים את הדרישות. אם אדם חולם להיות מוזיקאי ונשלח בגיל צעיר לאקדמייה יוקרתית זה רק יעזור לו להגשים חלומות.. למה להפוך הכול לכסף ואגו להיות גנן זה נחמד בשעות הפנאי אבל זאת לא שאיפה שמבטאת אמונה בעצמך.. ואפילו הוד רוממותו ברק אובאמה שאף להיות משהו ובדרך היה חייב לעבור בהרווארד..

לילדים שנולדים היום לא תהיה שום איכות חיים בשנים הבאות! מסכנים, לאיזה עולם הם הולכים לגדול..

אכן ספר מסקרן אפילו לא בתור אדם שלא מתכנן להיות הורה בזמן הקרוב.

דור של פריס הילטונים

מדים יוצא מהכלל

את תוצאות החינוך ל"אושר" (כלומר למילוי צרכי האגו) אנו רואים סביבנו כל העת. האגו הוא לא מהות הקיום שלנו. קיים אצלנו פן נוסף, הטבע, שלא זקוק לחיזוקים זולים ובו נמצאת האנושיות שלנו.