האפשרות שאדם מאבד את זיכרונו ואת אישיותו ואז ניתן יהיה "לשתול" חזרה את מה שהכיר. או יצירת שיבוט ו"הורדה" של כל תיעוד חייו וחוויותיו לאחד צעיר ממנו מהרבה שנים.. מצמרר הא?

אני נוטה לחשוב שפרופ' וקיל צודק. לדעתי בהתחלה זה באמת ימנע מהאנשים את הספונטניות, למרות שנראה לי שלאחר כמה זמן מתרגלים וחוזרים להתנהג בצורה רגילה. כמו כן, זה נראה לי יהיה מצוין אם נוכל להראות שיחה מצולמת שנעשתה ביניינו לבין חבר או קרוב משפחה ולשאול אחרים לדעתם ושיגידו לנו אם הם פירשו את הסיטואציה כמונו, או שהם חושבים אחרת. וככה אולי נראה נקודות מבט אחרות לאותה סיטואציה ואולי נבין שאולי לא היינו צריכים להיפגע, או במקרה ההפוך, שהאדם בעצם אולי לא לטובתינו ואנחנו לא שמנו לב. וחשבנו שהוא לצידנו.

תדמיינו לדבר עם מישהו שהוא מקליט כל מה שאתה אומר. תדמיינו שכל מה שאתה עושה מתועד ולא יישכח לך לעולם. אי אפשר לחיות בעולם כזה. הזיכרון האנושי הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים, ואין שום צורך בתחליף, לא תודה.

השיטה מהווה פריצת דרך טיפולית למשל אדם מדוכא עם ראייה פסימית יכול הפסיכולוג להראות לו כי לגישתו אין אחיזה במציאות

הזיכרון האנושי אינו זיכרון מחשב הוא שיפוטי מבחינה זו שעבר עיבוד הזיכרון שמוצע אינו מהווה שיפור בגלל שאינו מתאר את החוויה שחוונו לאמיתה אלא מידע ניטרלי שעושה רדוקציה לחוויה הנושית

הכתבה על הלייף קשיאנג חדשנית מעניינת ביותר ומדגימה את התועלת והנזק של ההתפתחות המדהימה של הטכנולוגיה בשרות האדם. תגובתו של פרופ' ווקיל מצויינת וממחישה את המתח שבין השנים.

ההערכות לא מבוססות, הד"ר אינו תומך אותן בכלום.