הבטחון התעסוקתי של כולם היה עולה. פרנסה ליותר אזרחים. הורים היו מבלים יותר זמן עם ילדיהם. פחות יאוש. פחות ניכור. פחות אלימות, סמים ואלכוהול. חברה יותר בריאה במדינת ישראל. חזון אחרית הימים כי, יש לנו ממשלה שדואגת בעיקר לעצמה ולא לאזרחים (חוץ מל"מקורבים", כמובן).

המילים שלך חותכים כמו סכין.

יש לך כתיבה טובה ותיאורים טובים לתחושות, אני מניחה שאת כותבת גם נושאים אחרים, אשמח לקרוא, אני נהנית מאיך שאת כותבת. נושא חרדות הוא נושא מאד נפוץ, במיוחד היום כשהלחץ גדול, ההשגיות והתחרות גורמים ללחצים עצומים, ויתכן שזה אחד הגורמים לעברינות ולפשיעה שנפוצה כל בימינו. אם אין לך אפשרות להשיג דברים בדרך הישרה אז תגנוב, תרצח על מנת לזכות אולי בקצת כסף מהקורבן. תאנוס אם אתה לא יכול להשיג את המבחורה, קבל שוחד אם אתה יכול לחיות ברמת חיים גבוהה יותר. זה כשלעצמו גורם לחרדות. ניל, י בהצלחה

למה שלא תעסקי בכתיבה? אני אישית אשמח לקרוא דברים אחרים שאת יכולה לכתוב כי נראה לי שיש לך כישרון...

החרדות הן מנת חלקו של כל בן אנוש, אני חושבת שזה קיים גם אצל החיות, כמובן אצל כל אחד מתבטא בצורות שונות ובעוצמות שונות. מצב החרדה שאת נמצאת הוא בהחלט לגיטימי, הבעיה שחשיבתה בהירה במצב של חרדה היא לא כל כך אפשרית. אבל נראה מקריאתי את כתבותיך (ואני מאד נהנית לקרוא את תיאוריך שהם נוגעים במטרת הנושא ומתארים בצורה יוצאת מהכלל שת שאת מנסה לתאר) ובכן נראה לי שאת אדם שקול ומתמרנת למרות הכל. אני מאחלת לך בהצלחה.

יש כאן כתבה ששמה "כולנו מופרעים". זה בהחלט מתקשר להנחה ש"כולנו חרדים" "כולנו דיכאוניים" וכולנו עם הפרעת קשב". המסקנה- הרוב המכריע זקוק לכדורים.

הי נילי נהנתי לקרוא ולהפנים את המושג "נשים חרדות" ללא קשר לדת. את מתארת נפלא את המצב של לקום בבוקר ולדעת שאת לא יודעת ...ושאין לך תשובות... ואין לך נבואה. רינה

אני נמצאת במקום עבודה כזה שאני מרגישה כל יום את הלחץ והאינטריגות של הסביבה, במקום להתרכז בעבודה אני ועוד אחרים כל הזמן חשים מאויימים, אי אפשר לדעת מפני מי צריך לפחד. זה כבר הפך לפרנויה,וכמו שנכתב בתגובה מס' 12 אסור כנראה להתבלט, כי אחרת הזרקורים עליך ואז אתה צפוי לסכנה. אני מניחה שנילי עשתה את המיטב כדי להצליח ויכול להיות שישהו הרגיש מאוים ממנה, והתוצאה..... אני מקווה שתמצא את מקומה המתאים וכישוריה יבואו לידי ביטוי, מקווה שמעז יצא מתוך.

היום כולם לוקחים כדורים: ציפראמיל, ציפראלקס, רסיטל, סימבלטה ועוד כאלה שאני לא ממש מכיר. מי שאומר שלא - או שהוא מסתיר או שהוא מקרה יוצא דופן. אנחנו מדינה מטורפת אז איך לא ניכנס לדיכאון או חרדה? מה כבר יכול לקרות - עוד מלחמה, עוד מיתון, עוד רצח, עוד אונס, עוד פוליטיקאי מושחת? אי אפשר בלי כדורים וזאת עובדה עגומה ושיעשו גם על זה תוכנית בטלביזיה כמו שעשו על ריטאלין ונראה מה יגלו

אני גם מבינה על מה את מדברת. אין שום קשר בין טיב העבודה להישארות בעבודה. גם אני הייתי עובדת טובה וגם מאוד מקובלת על הצוות, אבל פוליטיקה פנימית הפילה אותי. בהתחלה כעסתי ואז הבנתי שזו דרך העולם ושאם אפשר לא כדאי לשחק לידיים של אחרים. לפעמים אם את דווקא טובה מידי או חזקה מידי או מאיימת מידי - זה מפיל אותך. הכי טוב כניראה להיות בינוני או לא להתבלט. למזלי, כשפוטרתי היה לי את הגב של המשכורת של בעלי ולמרות הפגיעה החרדה לא הייתה גדולה מידי כמו זאת שמתוארת כאן. אני יכולה לשער מה קורה כשאין גב כלכלי ואין זמן לחשוב יותר מידי על ההמשך. חרדה יכולה לבלבל ולהוביל לתוצאות לא אופטימליות ואז שוב באה הנפילה. כמה זמן אפשר להישאר מעל המים - חצי שנה של דמי אבטלה שלא מכסים הוצאות? ועם כל זאת צריך לחשוב נכון. מקווה להפי אנד כלשהו :)

שוב הכתיבה שלך שגורמת לי לחיוך למרות שהנושא מאד עצוב. אני מאד מקווה שמישהו עם הצעת עבודה אולי ירצה אדם איכותי לעבוד אתו. הרעיון להרשם לחדר כושר זה רעיון מצוין למרות שאת חושבת על כל אגורה שאת מוציאה, אבל עדיף מאשר להוציא על תרופות נגד דכאון, זה ברור. מאז ומתמיד ספורט נחשב לדבר טוב וחיובי. אולי תכתבי ספר, אני חושבת שאת ממש טובה בזה, אולי יהיה רב מכר, ואז כל הבעיות הכספיות תפתרנה. בכל אופן את נעשית מאד פופולרית בכתבות האחרונות שלך, אני רואה רק פירגון בתגובות. למרות שלא הגבתי עד כה, אני לא בן אדם שמגיב, אבל החלטתי שאם אני נהנית מכתיבתך,ני חייבת בכל זאת להתעלות על עצמי ולכתוב. נראה לי שאת ממש ממש פופולרית. הרבה הצלחה.

החיים עצמם. הייתי שם. פחדתי?! - כן. אבל בעיקר כעסתי, כי הייתי בהחלט עובדת טובה. כעסתי על עצמי שלא הייתי חכמה יותר, מניפולטיבית יותר. כי מי שנשאר הוא לא בהחלט יותר טוב. הפיטורים גרמו לי להיות בתוך מעגל של חשבון נפש מתמשך, להבין איפה טעיתי ואיפה יכלתי להיות חכמה יותר. יש לעבור את המשוכה הזו בעזרת העסקה עצמית בדברים חיוביים, כמו 'איך ממשיכים הלאה'. 'מה אני רוצה לעשות הלאה'. לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ולעשות אולי דבר שלא היינו מקבלים אומץ לעשות לפני כן. אין צורך לשקוע בדכאון. דכאון לא פותר כלום. בסופו של דבר, כל אחד מוצא את הנישה שלו. אז קדימה, עלי על הסוס... ובהצלחה בכתיבה. היא בהחלט משחררת (-: מאחלת לך הרבה אושר.

נסי את חדר הספינינג. שם מאד "עסוקים" בדיווש פול-ספיד בניוטרל... אמנם לא מגיעים רחוק, אבל אין כמו הסיפוק...

קשה לחשוב על מנוי במרכז ספורט לא כסוג של מותרות, אבל לפעמים דווקא שמירה על גוף בריא היא שמירה על נפש בריאה ואז קשה לקרוא לזה מותרות.

חס וחיליה אסור להכניס שום רעלים לגוף....החלום הרטוב של הממלשה והאוצר שנגווע כך נהווה פחות נטל עליהם ..הם שכחו מי בנה כאן את המדינה..... אפשר לעשות כמה פעילויות טיולים בקניונים הליכות רגליות כספורט רישום לקאנטרי ללכת לימילואים לקרוא ספר לטייים עם הילדים או הנכדים מנוי להצגות

בשביל הליכה, כפיפות בטן וחיטוב זרועות לא צריך להוציא כסף על מכון כושר אפשר לעשות תדברים הטלה בלי מכון כושר

הכובשת שלך גורמת לי לחזור ולקרוא את הטור כל פעם מחדש. אהבתי את הנימה ההומוריסטית של היום, מעלה חיוך על הפנים. בהצלחה!