המאמר מציג עובדות וסוקר את הסיטואציה הנידונה לעומקה. התגובות, חלקן רלוונטיות וחלקן פחות, מעידות על כך שהנושא אכן מעניין ומטריד. מה שלא מדויק בעיני הוא זריקת המוטיבציה שבסוף הדברים. להסיר את האשמה מהטכנולוגיה ולסיים את המאמר ב"אבל אל תדאגו, הכל יהיה בסדר בסוף", זה חלול, וזה תמים. הטכנולוגיה אינה היחדיה שצריכה לשאת באשמה, זה נכון. אבל היא אשמה כשהיא משמשת בובת מריונטה בידי בעלי האינטרסים בחברה שמפריטה את עצמה לדעת. הרשתות החברתיות משדלות אותנו להתמכר לאתרים שלהם, ואלה הם, בדיוק כמו כל השאר, בסך הכל מוצר שמישהו מרוויח ממנו. אבל זה עוד סימן בשרשרת ארוכה של סימנים לכך שהחברה קורסת, שהחשיבות של ה"כמות" אוכלת בלי מלח את זו של ה"איכות", שהתוכן הופך להיות מילת גנאי ושעומק וערך הם משהו שיצא מהאופנה. אנשים מתחרפנים, מתבשלים במיץ של עצמם ובודקים 50 פעמים ביום איזה תגובות הם קיבלו על הסטטוס החדש שלהם בפייסבוק כאילו החיים שלהם תלויים בזה. ואני ביניהם. אני לא מי יודע מה סוציאליסטית, אבל בגיל 24 כשהחברה מסביבי מתפוררת, אני לא יכולה להישאר אדישה.

זה נכון ולא נכון. חשוב מאד להדגיש את ההסתייגות שבסוף המאמר. כנראה שהטכנולוגיה לא גורמת לאנשים להיות יותר חברותיים או פחות ביחס לאחרים (כי בסופו של דבר זה דבר שנקבע ע"י חוויות מעצבות בילדות, חינוך וגנים או משהו כזה) אבל אין ספר שגם האדם החברותי ביותר, כאש/ר הוא מתקשר עם חבריו בפייסבוק כמעט בלבד מצטרף למעגל הניכור. אין לי שום הסמכה אקדמאית כלשהי, אבל אני עוסק בחינוך שנים ספורות ואני רואה שהיכולות החברתיות והתקשורתיות של הנוער מתדרדרות באופן מדהים (בהתחשב בזה שאני לא מבוגר מהם בהרבה), וקל מאד לראות את הנכות החברתית שנוצרת בכל החברה, או בעיקר אצל הנוער. היחסים או ה"פרופורציות" בין מידת חברותיותם נשמרת, כביכול, אבל החברה כככללה הופכת למנוכרת והטכנולוגיה הזו לא תורמת ואף מעודדת.

עוד מיתוס נבוב שנופץ. אבל איך אתה מסביר, פרופ' רפאלי, את הפרופיל הבלתי מחמיא של משחקי וידאו (שמנים, מיזנטרופים, יושבי מחשב תמידיים, גברים בני פלוס מינוס 35)? טוב, השמנים לא קשור לעסק..

אמנם לא הרחבת את ידיעותיי בנושא, אבל בהחלט כתבת דברים נכונים מעניינים ובעלי תוכן.

לא היו לי חברים ובגלל שהייתי הכי חכם והכי קטן בכיתה התעללו בי וזרקו אותי לתוך פח האשפה בדרך הביתה... רגע, זה לא סיפורו של הסרט "הסיפור שאינו נגמר"? איפה הטכנולוגיה? איפה המחשבים? איפה הטלויזיה בסיפור הזה? התשובה היא: הטכנולוגיה במוחם המלהג והמסומם של המנתחים למיניהם שמנסים לכור לנו מאמרים וספרים בנושא: "למה ילדים לא לא מקובלים בחברה מתמכרים ל...". פעם זה היה המכונה השטנית שהדפיסה ספרים, אחר כך היה זה הרדיו וסתכיתיו הממכרי, הטלויזיה, המחשבים, וכעת - האינטרנט היא זו שהורסת לנו את החיים. לא חשובה הסיבה האמיתית: הייתי הילד הכי קטן בכיתה ולכן הייתי הכי מנודה היתי הילד הכי שמן בכיתה ולכן הייתי הכי מנודה הייתי הילד הכי מכוער בכיתה ולכן הייתי הכי מנודה הייתי הילד הכי חכם בכיתה ולכן הייתי הכי מנודה הייתי הילד הכי מחוצ'קן בכיתה, שיער בכיתה, עקום, נכה מוגבל... שונה! תמיד יקומו מי שמנתחים אותנו בגרוש ויסלפו את האמת - האשם הוא תמיד הפן האנושי. ילדים ונוער הם עם טבעי (לא נכון יהיה לומר אכזר) שאומר את האמת בפנים כפי שהוא למד אותה: שמן זה איכס, מכוערת זה איכס, הגמד של הכיתה זה איכס, הילדה עם הציצים הכי גדולים נותנת, כי זה מה שמלמדים אותם... עד שיתבגרו.

רוב החברויות היום הם אינטרסטניות, אין כמטע חברויות אמת, אפילו בין קרובי משפחה יש אינטרסים. ערכי החברות, האחווה, ההדדיות, הסובלנות , הכבוד כלפי האחר, הולכים ונדרסים. יש חברים שהם סתם פלקאט, תפאורה חיצונית שכל מטרתה לראות ולהראות. כל אחד שקוע בענייניו בניסיון לשרוד על הגב השני. וחבל שכך.

יופי ל-Pew עם זאת, שווה לקרוא את הבלוג הבא: http://www.scientificblogging.com/your_brain_us_neuroscience_social_interactions/blog/great_village_sky_promise_and_perils_altruism_internet שסוקר סיבות פסיכולוגיות ונוירו-פסיכולוגיות לדאגה אשכול