אצל הבנקים ומוסדות הפיננסים, מתנקז רוב כספי הציבור. כך נוצרות רזרבות והרים של מזומנים, התרים אחר השקעה המניבה ביותר. הם מרשים לעצמם לקחת סיכונים שפעם היה חס מלהזכיר. שאם לא כן אותו לקוח "ראוי", בעירבון מוגבל ומועדף, יקבל את המימון לביצוע העסקה ממוסדות זרים. הר המזומנים והתחרות המתקיימת, בין המוסדות בארץ ובחו"ל אינם מאפשרים להמשיך, בשיטות המסורתיות שהיו נהוגות במוסדות הפיננסיים. הגלובליזציה וההפרטה במשק, מאלצות את הבנקים לבצע שינויים, בהתאם למצב החדש שנוצר. המהפך מחויב המציאות.

שוב רכישה על ידי 100% מימון. אם ההימור הזה לא יצליח, מי בדיוק ישלם את ההפסדים ? אולי על ידי העלאת עמלות ? ויתור על אגח"ים ? פיטור עובדים ? כדי שיוכלו לחלק יותר דיוידנדים , שוב אנחנו נשלם. הרי כולנו יודעים שאם זה יכשל אז מר מימן הנכבד לא ימכור את ביתו כדי לממן את ההפסדים. רבותי הנכבדים חכמי חלם אני יודע שזה לא משנה לכם ומה שחשוב לכם זה שמישהוא אחר ישלם על הטעויות שלכם, אבל יום אחד יגיעו מים עד גועל נפש