כבר כשהייתי בן 17 (וזה היה לפני מלחמת יום כיפור....והרבה מאד לפני האינטרטנט, גוגל, ויקי...), שמעתי בהרצאה שכמות הידע המקצועי הדרושה לבעל מקצוע מיומן הולכת וגדלה, תוך קיומה של משוואה שאומרת שהשאיפה היא לדעת כמה שיותר על כמה שפחות (התמחות, התמקצעות), אלא שמצב קיצוני של המשוואה הזה עלול להביא אותנו לדעת הכל על לא כלום (כך התבדח המרצה החביב). אין לי ספק - כמתבונן מהצד - שלמשוואה הזו חלק חשוב ביותר למשל במשבר הכלכלי האחרון, וחס וחלילה בעוד הרבה משברים שייקרו על דרכנו במאה הזו (שלי נשארו לפי הסטטיסטיקה רק כעוד 25 שנים +/- לקחת בה חלק), פשוט מפני שהפאזל כבר מכיל יותר מדי חלקים קטנים שקשה להקיפם בעין אחת. לכן הדרך הנכונה להסתכלות היא לא בדרך המקצועית הממוקדת והמחודדת, אלא בדרך המקיפה - גם אם היא מתחילה נראית יותר "שטחית" וכוללנית. גם העין האנושית אמנם מתמקדת הרבה יותר טוב לפנים, אבל מבחינה בתנועה הרבה יותר טוב במבט צדדי; רוב האנשים לא יבחינו בנמלה צועדת כשיסתכלו עליה ישר ממרחק של כמה מטרים, אבל כן יבחינו בה כשהיא תצעד בקצה הימני או השמאלי של שדה הראיה שלנו. נו שויין; הלוואי שיצא מזה משהו....

כבר כשהייתי בן 17 (וזה היה לפני מלחמת יום כיפור....והרבה מאד לפני האינטרטנט, גוגל, ויקי...), שמעתי בהרצאה שכמות הידע המקצועי הדרושה לבעל מקצוע מיומן הולכת וגדלה, תוך קיומה של משוואה שאומרת שהשאיפה היא לדעת כמה שיותר על כמה שפחות (התמחות, התמקצעות), אלא שמצב קיצוני של המשוואה הזה עלול להביא אותנו לדעת הכל על לא כלום (כך התבדח המרצה החביב). אין לי ספק - כמתבונן מהצד - שלמשוואה הזו חלק חשוב ביותר למשל במשבר הכלכלי האחרון, וחס וחלילה בעוד הרבה משברים שייקרו על דרכנו במאה הזו (שלי נשארו לפי הסטטיסטיקה רק כעוד 25 שנים +/- לקחת בה חלק), פשוט מפני שהפאזל כבר מכיל יותר מדי חלקים קטנים שקשה להקיפם בעין אחת. לכן הדרך הנכונה להסתכלות היא לא בדרך המקצועית הממוקדת והמחודדת, אלא בדרך המקיפה - גם אם היא מתחילה נראית יותר "שטחית" וכוללנית. גם העין האנושית אמנם מתמקדת הרבה יותר טוב לפנים, אבל מבחינה בתנועה הרבה יותר טוב במבט צדדי; רוב האנשים לא יבחינו בנמלה צועדת כשיסתכלו עליה ישר ממרחק של כמה מטרים, אבל כן יבחינו בה כשהיא תצעד בקצה הימני או השמאלי של שדה הראיה שלנו. נו שויין; הלוואי שיצא מזה משהו....

הרי סיכויי ההצלחה של סטארט-אפ קטנים אף מהסיכוי של חוקר להשפיע על האנושות. כמובן אנו מדברים רק על סיכויי השרידות של חברות. רק אולי אחת מאלף חברות באמת משנה את העולם, כך שעדיין 20% סיכוי נשמעים כמו השקעה לא רעה באקדמיה. כמובן שמי שמשקיע בחברות טוען שהוא יודע להעריך את סיכוייהן אך עדיין רק חלק קטן מהן מצליחות. במחקר קשה עוד יותר לדעת מראש מה יצליח ולמה תהיה השפעה, מה גם שלעיתים התועלת מתגלה כעבור עשרות שנים (בעקבות מחקרים נוספים או שינויים חברתיים וטכנולוגיים).

אכן, הסדר הכלכלי צריך להיות כזה שבו עבודה סבירה מספקת תנאי קיום בסיסיים וסבירים הכוללים מים, מזון, קורת גג, ביגוד, רפואה וחינוך. (ראו חמשת הממ"ים של ז'בוטינסקי). מי שירצה תנאי שפע יהיה חופשי ליזום או לעמול קשה יותר. כיום, כמו בישראל, אנשים עובדים כמו עבדים ולא מגיעים לתנאי מחייה בסיסיים כתוצאה מחמסנות הקפיטליזם. בנוסף, כדור הארץ כבר עבר את יכולת ההכלה שלו של המין האנושי. חייבים להגביל ילודה כאשר כל שניים לא יורשו ללדת יותר משניים. בתהליך זה, באופן טבעי, תצטמצם אוכלוסיית העולם לקו החמישה מיליארד שהוא בערך המספר האופטימלי ליכולת כדור הארץ מבחינת משאבים והכלת פסולת.

פעם אחרונה שבדקתי, 80% מסגל האוניברסיטה הוא זניח בהיבט התרומה שלו לאנושות. עשרות ומאות מרצים בכל אוניברסיטה מפברקים מאמרים זניחים שאף אחד ממילא לא קורא העיקר בשביל לפרסם ולקבל קידום. פה ושם יש באמת כוכבים אקדמיים אבל תספור אותם ותראה שמספרם קטן מאוד. אגב - זה ממש לא המצב רק בישראל אלא ברוב העולם כולל ברוב אוניברסיטאות ארה"ב חוץ אולי מכמה עשרות. לשפוך כסף ציבורי רב לתוך המערכת הזו כפי שהיא כיום לא תתרום שום דבר חוץ מלכיס של המרצים והפונקציונרים.

סרט freedom or fascim the time to choose

אני לא יודע איך לפתור את רוב הבעיות, אבל לבעייה מרכזית אחת ניתן (לדעתי) הפתרון, ומתעלמים ממנו כבר מעל 100 שנה - הכלכלה. בעיקרון, מדובר בהפרדת הצרכים החיוניים המינימליים (בית, אוכל, ביגוד, רפואה וכדומה) ממותרות (רכב, גיטרה, קבוצת כדורגל, נסיעה לחו"ל...). לאחר כמה שנים של עבודה ("לאומית") לסיפוק צרכי המינימום, אדם יהיה חופשי לשבת בביתו עם הצרכים המינימליים לכל חייו, או לעבוד בשוק החופשי כדי לרכוש מותרות. בהרחבה, אם מישהו מתעניין, חפשו את יוסף פופר-לינקאוס בwiki. בתקווה שיהיה סוף לקפיטליזם החזירי.

מעבר לכך, למי אכפת מקידום האנושות לטווח הארוך? מדוע שאני אסבול בכדי שעוד 100 שנה צאצאי יחיו בעושר רב יותר ? בכלל, אם כבר באנושות עסקינן, אזי מקומו הראוי של הכסף הוא בשיפור זמינות המזון באפריקה, והקטנת החולי. לאנושות אין קול אחד, ואם יש לה...ייתכן שרוב סיכויי התקדמותה תלויים ב"רוח המסחר" כפי שצוייר ב"לשלום הנצחי".

תזדהה ורוץ לכנסת אני מצביע לך.

וסיום מלחמות?? נראה לי כמו מתכון בדוק לקירוב קץ האנושות צריך להתמקד בבקרה על גודל האוכלוסיה לא בגדילתה כמה שיותר

כיום אנו חיים בחברה שאינה יודעת לדחות סיפוקים. על מנת לעצב דור של מדענים אנו צריכים לגדל ילדים שיודעים לדחות סיפוקים מידיים. אף הישג מדעי היסטורי לא היה מושג ללא נחישותם ואורך הרוח של המדענים פורצי הדרך. הקפטליזם הוכיח לכולנו שהוא השיטה המביאה לשגשוג כלכלי אך אליה וקוץ בה, היא גורמת לאדם להתחרות באחר, מקדשת רווחים מהירים והשקעה לטווח קצר. אומנם דווקא במדינות קפטליסטיות מובהקות מקדשים את החינוך ומשקיעים בו הון ציבורי אך רוב רובם של המוחות הטובים החיים בתרבות של עשיית רווחים וצבירת הון אישי (כסף) לא משקיע את הונו האישי (המוח שלו) למען האנושות. כיום אף חברה לא תמציא מוצר,תרופה ועוד שאין בהם עשיית רווחים. כיום מדינות חייבות להקים בעצמם מעבדות מחקר שימומונו ע"י כספים ציבוריים למען האנושות. יקומו חסידי האונברסיטאות ויגידו שאני צודק, אך גם המודל שלהם פשט רגל משום שהוא מקדש את השיטה של Priority by Seniority (השיטה שבה האמינו היפנים), מוחות צעירים ומוכשרים יכולים להיות עוזרים קרי דרג זוטר ואת ההילה לוקחים הפרופסורים. אני מדבר על מודל שיאפשר למוחות צעירים למשש את הרצון שלהם להיות פורצי דרך מדעית, אני מצפה שמדינת ישראל תרצה לממן מדענים גם אם הם לא רווחיים. תחשבו כמה מוחות מבוזבזים יש במדינה משום שסדר העדיפות הלאומי לא מקדש השקעה במדע שלא מביא רווחים בטווח הקצר. חברי כנסת יקרים הכדור אצלכם, יש לחוקק חוק המחייב חברות פרטיות לממן ולהקים מכוני מחקר מדעיים. איך עושים זאת ? בנקים,חברות ביטוח ועוד חברות גדולות מאוד נחשבות כחברות פרטיות (או ציבוריות - שהונפקו בבורסה), חברות אלו למעשה לא ממש פרטיות משום שבסיס כוחם הוא הציבור הישראלי שלא יכול להסתדר בלעדיהם הם לא שונות מחברת חשמל,מקורות ועוד. הרווחים שלהם הולכים לבעלי המניות וזה בסדר, אך על אותם רווחים כל חברה, העונה לקריטריונים שיוגדרו בחוק, תדרש לממן את מכוני המחקר שיוקמו. בשיטה הקפטליסטית נוצר מצב שכסף רב נשרף לשווא, שיטה זו המניבה עושר רב אינה תורמת לאנושות לטווח הארוך. ההוכחה האחרונה לדברי שכסף ציבורי רב אג"ח בוזבז על הימורי נדל"ן ברחבי תבל, כן השקעה בנדל"ן לשם עשיית רווחים היתה תמיד סוג של קזינו. ארה"ב היא דוגמה מצויינת לכך הכסף הרב שהיא מייצרת לא הולך למחקר, אין מדינה בעולם שמשקיעה במחקר יותר מ- 5% מהתל"ג. המסקנה ברורה אנו מאמינים בחשיבות המדע אך לא מוכנים להשקיע בו למען הדורות הבאים. במידה וההשקעות במדע ישתנו בשנים הבאות ונתחיל לראות השגים מדעיים פורצי דרך, יוכלו לקרוא לתקופתנו ימי הצריכה (מלשון ימי הביניים) תקופה שבה האנשות היתה עסוקה בבזבוזים וסיפוקים מיידים ולא תרמה רבות למען האנשות, אנחנו יכולים יותר ומסוגלים יותר.