רוב המגיבים אמרו שלא ניתן פתרון לבעיה, כתבתי משהו כי גם אני סובלת מהבעיה (פעם סבלתי הרבה יותר) מוזמנים לנסות ואשמח לתגובות בבלוג בהצלחה בכל מקרה http://otzmashebi.blogspot.com/2010_08_01_archive.html עוד דבר חשוב או הכי חשוב - אל תלקו את עצמכם כשלא מצליח לכם.

אני מציע לנסות את גישת הצעדים הקטנים http://www.smallstep.info/

האדם מרתק. הייתי רוצה להיות סטודנטית שלו...(:

הפתרון הוא גם אי הפתרון. האחריות של כל אחד אחת מאיתנו היא על ביצוע המשימה ולא על הדחיינות או הבכיינות... אפשר לדחות ואפשר גם לא. עמדת בזמנים והגשת את המטלה כמו שצריך - לא משנה מה היה לפני. לא עמדת בזמנים או שהתוצאה לא מושלמת - אם זה חשוב, הפסדת משהו. אם זה לא חשוב - זה לא משנה! בחיים לא משנה הדרך - חשובה התוצאה! אם יש לך דרך להגיע בזמן והדרך הזאת עובדת בשבילך - take yor time! Don't worry. Be happy! חבל על הזמן שאתם קוראים את התגובות האלה - עדיף לעשות בינתיים משהו מועיל! בהצלחה!

הפיתרון שאני כרגע מייסם , הוא פשוט משמעת עצמית תרשום בדף את מה שצריך לעשות תן עדיפות לדברים הבאמת חשובים ואחרי שתגמור תתפנה לשאר אחרי שתראה כמה זה הרבה יותר נוח זה פשוט יראה הגיוני לזנוח את ההרגלים שנראים מפתים לטווח הקצר ודופקים אותך מאוד לטווח הרחוק זה בכלל לא הגיוני לשחק משחק חצי שעה בזמן לחוץ ולהילחץ עוד יותר מזכיר לי קוראסון אתה אוכל בהתחלה זה עים מאוד לוקח מקסימום דקה לגמור ומשאיר טעם רע בפה לפחות 10 דקות

לא לכל בעיה יש פתרון, וטוב שכך. כי כמה שיש יותר אנשים עם כל מיני דפקטים- אנשים מושלמים כמוני מרוויחים מזה.

פתרונות קטנים שאולי יעזרו: 1.דבר ראשון ככל שהמטלה פחות שנואה ובנושא יותר אהוב כך יהיה קל יותר לבצע אותה אבל זה פחות בשליטה. 2. חשוב לחלק את המשימה למנות קטנות ולהגדיר זמן מדויק לבצע אותן. כשיש עבודה ענקית לכתוב,אין חשק לשבת ולהתחיל בכלל אבל אם מישהו יגיד לעצמו בעוד חצי שעה אני אכתוב רק כמה שורות של הפרק הראשון-זה כבר יותר קל ומפתיע כמה העבודה זורמת יותר ברגע שמתחילים. 3.תגדירו מטרות ריאליות ולא מטרות שיגרמו לכם להתייאש כמו למשל ללמוד ספר שלם בפסיכולוגיה ביום. אם תקבעו מטרות קטנות שניתן לעמוד בהן בזמן ריאלי-זה ממש אפשרי בהצלחה!

1. חלק גדול מהפעולות כבר לא רלוונטיות כשמגיע מועדן - בעיקר בעבודה 2. ביצוע מוקדם של פעולה לא מונע מרובנו להמשיך ולחפור האם עשינו טוב, לא טוב, תיקונים ולכן בסופו של דבר עובדים על זה עד הרגע האחרון. 3. אנשים פועלים טוב יותר תחת לחץ 4. ככל שמועד הביצוע מתקרב, כך התמונה ברורה יותר, יש יותר מידע וחשבנו על כך מספיק זמן. 5. כל פעולה לוקחת את משך הזמן שהוקצה לה, ואין לזה קשר לאיכות. מצגת שהוכנה בשעה אחת יום לפני הפגישה, יכולה להיות שווה יותר ממצגת שמיזמזו אותה שבועיים. ולכן, ידידי הדחיינים. בלי לחץ, תנהלו רשימה מסודרת של משימות, תאספו חומר, תחשבו טוב על מה שצריך לעשות, תרשמו לעצמכם הערות ותזכורות לגבי המשימה. יש לי רשימה של מטלות שמחכות כבר עשר שנים, והעולם לא התמוטט. ותבצעו את המשימה ממש רגע לפני הדקה ה-90 זה עובד - 50 שנה של ניסיון רק בלי לחץ.

תיכנון מהסוף להתחלה למדתי את זה מאיזה מודל בקורס רכש אני מיישם את זה כשאני מתכונן לצאת לבלות.. זה מדהים כמה עזר לי לצאת בזמן בשביל לימודים זה ככה קודם צריך לחשוב על המבחן, תיכנון כמה ימים צריך ללמוד לפני ואם אין לך את הכמה ימים אז לחשוב על אלטרנטיבות ככה ורק ככה הלימוד באמצע הסמסטר יראה מועיל ויתן יותר מוטיבציה

דחיינות נשמע כמו איזה משהו שסבתא שלי הייתה אומרת

המומחה הגדול במילים אחרות לא מבין כלום מהחיים שלו. למי שבאמת מרגיש שתופעה הזו פוגעת בתפקוד שלו אני מאוד ממליץ על הדרך הרביעית והחמישית. שמדברות על אימון תודעתי. באימון תודעתי לומדים שאם יש משהו שבחרנו שלא לעשות ודחינו אותו צריך ללמוד לשאול את עצמינו איזה רגש מנע מאיתנו לעשות זאת. רק החיבור לרגש והפקת אינטיליגנציה ממנו יאפשרו לנו לפתור את הבעיה וגם זה תהליך שלוקח זמן. הפתרון של המרצה מאוד אופייני לאקדמיה שבוחרת ללכת תמיד לשכל תוך שהיא מתעלמת לכוחו העצם של הרגש והיכולת שלו להשפיע על מהלך חיינו.

הייתי מצפה מפרופסור מכובד מ MIT לא לצאם עם כותרת כזו למאמר שלו. זו שיטה לרפא דחיינות? דחיינות היא בעייה מורכבת העמידה בפני ניסיונות טיפוליים רבים. לא ברור האם הפרופסור הנכבד מבסס את הפיתרון שלו על ה"ממצא" שתיאר בכתבה? ברור הרי לכל שבכדי שניתן להסיק מסקנות יש צורך במסד נתונים רחב הרבה יותר, ובמספר רב של רפליקציות של המחקר בתור דחיין מדופלם, אשמח לכל התייחסות מועילה ואמיתית לנושא. יהודה

לכן מדובר על לתכנן ולפרק את המטלה לגורמים. לדוגמא, יש מבחן עוד חודש? לחלק את הזמן וחומר הלימוד לחלקים ולקבוע מתי אתה עושה מה. לפעמים ממש לחלק לחלוקה הכי קטנה שיש כדי לצמצם סיכוי שהכל יחכה לללילות לבנים כפי שאתה קורה להם.

הפתרון שהבאת הוא איך להגיד ממש לא פתרון כי הדקה ה90 נמצאת הכל מועד של הגשה גם עם התנו לי להגיש משהו לעוד שבוע אני יעשה אותו לילה לפני ועם יתנו לי מטלה לעוד חודשיים אני גן יעשה את זה יום לפני.. ככה שהפתרון שלך הוא ממש לא רלונטי לבעיה !!! הרגע האחרון נמצא בכל רגע !! אנחנו הדחיינים רוצים לדעת איך לפתור את העיה !! ד.א אני תמיד מקבל ציונים מעולים לדברים שעשיתי ברגע האחרון אפילו יותר טובים מעבודות שעבדתי עליהם תקופה ארוכה ...

Go get diagnosed by a physician and take Concerta or Ritalin

התופעה ידועה בספרות המדעית כ-"סינדרום הסטודנט". בניהול לפי תורת האילוצים TOC מוצעת מתדולוגיה למנהלים כיצד להתמודד עם סוגייה זאת, אך גם שם אין פתרונות קסם. רבים שעוסקים באימון (קוצ'ינג) מנסים לעזור לסובלים מבעיית הדחייה באמצעות קביעת משימות, יעדים והנעה למימשם. אם תמצא מאמן מתאים ייתכן שיוכל לעזור לך.

הבעיה בדחיינות היא לא שאתה לא עושה את העבודה אלא שאתה עושה אותה ברגע האחרון, לכן הפתרון שהצעת כלל לא פותר את הבעיה. גם אני, כמו חגי, הייתי תמיד דוחה הכנת עבודות ולמידה למבחן לרגע האחרון, כך שיצא שעשיתי הרבה לילות לבנים בתואר שלי. אבל, בסופו של דבר, תמיד עמדתי במטלות. הפתרון שחגי וגם אני מחפשים הוא איך לא לדחות דברים לרגע האחרון.

תבחר את תחומי עיסוק ולימוד מתוך התשוקות שלך. כאשר תפעל בתשוקה לא תדחה את העשיה.

השאלה הנכונה אינה "מה לעשות?" אלא "למה אני פועל בצורה הזאת?" ברגע שמבינים את זה, אפשר למצוא את הפתרון למצב הזה.

קשיחות זה טוב אמנם, אבל תהיה בטוח שברגע שיגיעו לפרופסור הבא, שלא יהיה כל כך קשוח, הבעיה תחזור לקדמותה. בקיצור, אתה מציע דרך להתמודדות דחיינות (אהבתי את המילה הזאת), אבל אינך מציע דרך אשר באמת משנה את האדם ופותרת את הבעייה אחת ולתמיד.