פחות בשביל הידע הנרכש

לא רק שפרופ' רפאלי הוא ראש בי"ס למנהל עסקים באוניברסיטה מכובדת, הוא גם חבר סגל אורח במישיגן, ויודע טוב מאד מה קורה גם שם. על מינצברג בטח מגוחך להגיד שהוא לא יודע. אני חושב שמחבר התגובה יותר מדי צעיר כדי לראות מה באמת קורה.

הדבר הכי חשוב שקיבלתי בלימודים בבי"ס שלי (במישיגן) הוא שכל הלימודים היו מבוססי נסיון, ואחד הסמסטרים היה אפילו לעשות פרוייקט ייעוץ לחברה גדולה. שיטת הלימוד היא בקייסים וסימולציות, ויש הרבה אירועים\תחרויות\פעילויות בבי"ס שהם מבוססות נסיון פרקטי - כך למשל יצא לי להיות חלק מקרן הון סיכון המנוהלת ע"י סטודנטים (ומשקיעה מליוני דולרים). אני חושב שכותב המאמר כמו גם מר מינצברג או יותר מדי מבוגרים בשביל לראות מה באמת קורה כיום או מבססים את התיזות שלהם על מוסדות לימוד כמו המכללה למנהל

מנסיוני היו המון דברים שהייתי חייב ללמוד ובוקשי ללא תואר ובעצם היום אני יודע שאת אותם הדברים אדם שמציג תואר מאוניבריסטה בדרך כלל למד וזה אחד מהשיקולים כשאני מקבל לעבודה כמובן שבעייני זה לא מסנן אופי וכישורים מולדים אלו דברים שאני מנסה ללמוד ולהבחין לבד מניסיון חיי! יש המון דברים שהתואר מקנה מהבסיס של מבנה חברות מתמטיקה בסיסית מימון וכו' ובארץ אף רמת אנגלית יחסית גבוהה וכו' אני בהחלט מסכים עם תגובה 3! אבל.. יכול להבין את אלו המתנגדים לראיית "העם" את התואר ככלי שהופך אותך למוכשר ולא לכלי המבטיח ידע מסוים בהחלט יש לראייה הזאת לצערי בסיס ,, הספר לעניות דעתי קובל על כל שבתי הספר כן באיזה שהוא מקום מלמדים גישה מאוד מקובעת לכל הנושא מהרמה הכי פשוטה של מושגים ולקסיקון השייכים לקליקת בתי הספר ועד למבנה רעיוני ותרבות עיסקית דברים שהמון פעמיים נועלים יצרתיות המוטמעת בכלי הקיבול האנושיים הלומדים בהם.. ככל הנראה יש המון יתרונות לצד החסרונות ואשרי מי שמצליח להנות רק מהיתרונות ולהשלים את החסרונות לבד!!

עם כל הכבוד למינצברג, ויש כבוד, לא ברור לי איך מ- 29 תצפיות הוא הצליח לבנות את התורה כולה. זהו מדגם לא מייצג ואי אפשר להסיק ממנו דבר מלבד מגמות. וזה, אגב, אחד הדברים שלמדתי בבית הספר למנהל עסקים.

לדוגמא, לימודי תקשורת הם תחום אינטרדיסיפלינרי, שכן הלימודים נוגעים בדיסיפלינות (תחומים, מקצועות) רבות: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, פילוסופיה ועוד.

כל ה-"מצוינות", "תנופה", "כריזמה" ו"תנועה מתמדת" שייכים לעולם תוכן של בניית מנהיגים - זהו תחום של קואצ'ינג על גווניו. כל זה לא שייך לבניית מנהל טוב - ואת זה אפשר ללמוד. כמובן ששום דבר לא מחליף ניסיון. והכשרה אקדמית לא אמורה להחליף אותו. זה נכון בהנדסה, קולנוע, כלכלה, היסטוריה, קולנוע, אומנות וגם ניהול. בכל תחום. הרקע האקדמי הוא רק ארגז כלים לנצל יותר טוב את הנסיון שרוכשים במקום עבודה. ולתקוף דברים מובנים מאליהם - זהו טריק זול שמטרתו לקדם את הספר. אין כאן שום חידוש.

יצא לי במהלך חיי לפגוש מנהלים בכירים עם תארים אקדמיים מפוצצים, וגיליתי שהמקסימום שהייתי נותן להם זה להיות שליחים של פיצריות. ומצד שני פגשתי אנשים נטולי תארים/אוטודידקטים, שגילו יכולות אינטלקטואליות מרשימות וכושר ניהול מופלא ותמיד עמדו בלחצים כבדים מאוד שאחרים היו קורסים בהם. לכן הכול בלוף, והכול תלוי בטיבו של הבנאדם

מר רפאלי אמנם אתה כותב יפה על פתיחות וחדשנות אך בבית הספר אותו אתה מנהל אין שום חדשנות ויזמות ניהולית אמיתית. כך יוצא שהכתבה רחוקה מאוד מן המציאות אותה אתה מנסה לייבא. בתקווה כי הייבוא יצליח יותר בשנים הבאות. אמיר

לימודים יכולים להועיל בתנאי ש " יש לך את זה " . מי שאין לו את זה ובכ"ז מגיע לעמדת ניהול צריך פשוט להגיד תודה לאבא ! בסה"כ מנסיון אישי ,הרבה מלל מיותר ובלתי ישים בשטח יש בלימודים הללו אבל בכל זאת אפשר לברור את התבן מהמוץ הרב ולהפיק איזו שהיא תועלת. לגבי מוסדות יוקרתיים הרי שהם סוג של מועדון סגור . בלי לזלזל ובלי לפגוע.

למי שיש כשרון לנהל, או לחלופין רוכש את היכולות עם הנסיון, לומד מטעויות ומיישם את הידע אין לו צורך ב MBA או BA. רואים זאת בהרבה מקרים כשמגיע מנהל מבחוץ עם תואר במנהל עסקים ללא נסיון בתחום עליו הוא אמון. תוך כמה חודשים הוא הופך לבדיחה, כי כולם תחתיו מבינים שחוץ מהמעטפת החיצונית היפה, בפנים אין כלום. ברוב המקרים ההנהלה הבכירה לא רואה את זה והנזק מתחיל להצטבר. או שיש לך את זה או שאין לך את זה. כתבה מעולה!!!

המקצוע בסיסי ושטחי. הוא אינו מעניק כלים תאורטיים ראויים בדומה למקצועות הנדסיים או מדעים וגם לא כלים מעשיים. הכי גרוע שאנשים שעוברים מסלולים כאילו מגיעים לתפקידי ניהול ואז מנסים ליישם את מה שלמדו ומאבדים את היכולת להמציא ולהסתכל על דברים אחרת.

כסטודנט למנהל עסקים בהרווארד, אני חולק על דברי הכותב, לפחות בנוגע לתוכניות הלימוד בארצות הברית. קודם כל, התוכניות הללו אינן מתיימרות ללמד ניהול לכשעצמו אלא את מקצועות הניהול (מימון, כלכלה וכד') ההכרחיים לכל מנהל ולא בהכרח נרכשים ע"י ניסיון ניהולי. שנית, תנאי הקבלה לבתי הספק המובילים מחייבים ניסיון ניהולי מוכח וכן רמה אישית גבוהה, כך שהסטודנטים המסיימים את התואר הם מראש מנהלים אך כעת יכולים לבצע קפיצת מדרגה ביכולתם הניהולית. היתרון הגדול של בתי הספר המובילים בארה"ב הוא שהם מאפשרים יצירת רשת מקצועית עם מנהלים מוכשרים מתחומים מאוד מגוונים, כלי חשוב להמשך הקריירה כמנהל.

אתה מצד אחד אומר שמצאת בו תכנים פרקטיים ומצד שני הוא יומרני. לא מתסדר לי. על פי מה שהבנתי ללא קריאה, הספר שוחט את אחת הפרות הקדושות ביותר בממסד האמריקני - בתי הספר לניהול. ועוד על ידי סופר ומרצה קנדי שהתחנך בארה"ב וחזר לקנדה. לפי דעתי הצנועה, אין אפשרות ללמוד כלום בצורה יעילה בעולם הזה - אלא אם מדובר בנושאים תיאורטיים לחלוטין שאותם ממשיכים לפתח כמו מתמטיקה או פיזיקה. ניהול הוא מקצוע מולטי- ואינטרדיסציפלינרי כל כך שכל יומרה להעמיק בתחום זה או אחר ממרכיביו נידונה מראש לכישלון. ועוד בשנתיים? הרי בתי הספר לניהול מרכיבים סלט שלם מכל מיני תחומים - קצת כמו אדריכלות שלמדתי בעצמי - כשאתה מקבל ארוחת טעימות מכל תחום. אין לזה בשר וגם ככה רוב האנשים לא מסוגלים לעשות סינתזה בין תחום אחד למשנהו ואיכשהו שוחים בבורות של עצמם עד שהם רוכשים נסיון - והם גם שוכחים 90% ממה שלימדו אותם. ויש גם חשש שדווקא התואר עצמו הוא זה שדוחף אנשים למקומות מסוימים ולא בגלל שהם מתאימים, אלא בגלל שיש להם תואר ו-או התחושה שגלולת הפלסבו הזו נותנת להם יכולות מיוחדות. MBA הוא תואר שמנסה לתת לאנשים יכולת להתמודד בעיקר עם מערכות מורכבות ועם אנשים. אבל בשביל זה צריך אינטואיציה, אינטליגנציה גבוהה ואינטליגנציה רגשית גבוהה, את שתיהן אי אפשר ללמוד בניהול. נ.ב. הקמפיין הטפשי של הבינתחומי בהרצליה בעניין מנהיגות וכל השטויות האלה מביכה כל כך שזה עצוב. הרי הסיבה העיקרית שאותם "מנהיגים" מגיעים לאן שמגיעים היא קשרי משפחה, טיפוח לכוחניות מגיל צעיר על ידי ההורים ודחף חולני להצלחה בכל מחיר. התואר רק מכתר את כל אלה לכדי גוש דביק אחד.