אחלה תחביב. במקום לשים הכסף בבנק הוא קנה דוכן בשוק -והאוסף הולך ומתרחב. בקרוב מאד ערך השטרות באוסף יעבור את המיליון $ ע.נ. תלמדו את הילדים שלכם מקצוע רווחי. סוחר שוק הירקות.

אין זמן להתקשקשויות... צריך להרגיל אותו מגיל צעיר לתכנת 14 שעות ביום... ועכשיו זה כבר מאוחר... היה צריך להתחיל כבר בגיל 3

1. הוא רק בן 11: ובכן, מה שהוא עושה בגיל 11 יקבע במידה רבה את מה שיעשה בגיל 12. ומה שיעשה בגיל 12 יקבע את מה שיעשה בגיל 13. וכך באינדוקציה הוכחנו שמה שהילד עושה היום יקבע את עתידו. יש פסיכולוגים הטוענים כי הכל נקבע בשנות החיים הראשונות... 2. לא להחליט: בניגוד למה שחושבים, בחירה לא להחליט הריהי החלטה מעשית שיש לה תוצאות. צודקים ההורים אשר מחפשים תשובה מעשית. 3. "עקרון ההתרגלות" הינו עקרון דטרמיניסטי. לעומתו יש הדוגלים בקיומו של הרצון החופשי וחשיבותה של הפעולה הפרטית. האם ההורים צריכים לכפות את דעתם על בנם או לאפשר לו אוטונומיה? נראה שזוהי הדילמה שבה הם נמצאים. "עקרון ההתרגלות" יכול גם להתפרש כפטליזם, התנערות מאחריות ופגיעה בכבוד האדם ובחרותו. 4. הקביעה של אריאלי כאילו למעשה אין נטיה טבעית הינה קביעה מפוקפקת, מנוגדת לשכל הישר ושנויה במחלוקת. במקרה הנדון הריהי מובילה למסקנה כאילו אין להתחשב בנטיותיו של הילד שהינן מקריות. כל שנדרשים ההורים הוא להטות את הילד לכיוון אחר. יש לפקפק בקביעות אלו של כותב המאמר. יש להזהר מתשובות שטחיות לבעיות מורכבות. אריאלי פתח באומרו שאין לו תשובה חד משמעית, אך בגוף המאמר לא הציג את הגישות והמשמעויות השונות לגבי תכנון עתידו של ילד צעיר. זוהי שאלה הקשורה לתחומי החינוך, העתידנות והפילוסופיה. טוב יעשו ההורים אם יפנו בתור התחלה למחנך או מחנכת של בנם בבית הספר ויבקשו מהם עזרה. פילוסוף שעוסק בשאלות דומות הינו פרופסור יוסף אגסי מאוניברסיטת תל אביב. מאגסי ניתן לקבל תשובות מנומקות - כנראה בכיוון הדוגל במתן אפשרות לילד להתפתח בכיוון המוזיקה ככל שזהו הכיוון המתאים לו באופן אישי. לא זוהי תשובתו של אריאלי.

אני חושב שמוסיקה ז תעשייה משגשגת ואם אתה טוב תצליח בכל דבר.. יש גם מקומות שיכולים לקחת את זה צעד אחד קדימה כמו מכללות שקיימות בארץ ובעולם המשלבות מחשבים ומוסיקה. בארץ יש לדוגמה את BPM ובחו"ל את BERKLEE.. www.bpm-music.com www.berklee.edu/

היום לא כדאי להיות מוזיקאי ובמיוחד בארץ. זה בזיון שמעודדים כל כך הרבה אנשים לבחור מקצוע לא יציב שכל כך קשה להתפרנס ממנו. עבודה דוקא לא חסרה, הבעיות הן- אצל נגנים- תשלומים עלובים יחסית להשקעה, אין שעות מסודרות- כל זמן הוא זמן לעבודה (חוץ מיום כיפור אולי), המון המתנות שלא משלמים עליהן, הנטיה של השוק להשליך את המבוגרים לטובת צעירים זולים וטריים. אצל מעבדים/מפיקים מוזיקליים- עבודה שלא נגמרת ותמיד ניתנת לשיפור/שכתוב, לפעמים לפי שגיונות הלקוח- רודפת אחריך לכל מקום בכל שעה וללא תמורה מספקת. השהייה בחדר סגור כל היום גם היא די קשה. אצל מורים- אמנם עבודה קבועה לאורך זמן, אך התשלום גם שם לא מדהים, והעבודה שוחקת ביותר- לשבת כל היום באותו חדר קטן ולהתעסק עם אנשים שחלקם לא מוכשרים וקשה להעביר איתם את הזמן. היחידים שאולי כדאי להם להיות מוזיקאים הם המוכשרים מאוד במוזיקה, שאין להם אף תחום אחר שהם אוהבים וטובים בו. אלו שהמוזיקה היא כל חייהם ורק היא. כל השאר- להתרחק (בתור מקצוע) ולהשאיר בתור תחביב.

זה לא פוגע בלימודים. תדאגו שיסיים עם תעודת בגרות טובה. עד הגיל שבו יבחר "מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול" הוא כנראה ישנה את דעתו מאה פעמים לכן חשוב שלא יסגור לעצמו אופציות. אבל חבר'ה אל תשכחו הוא פאקינג בן 11 תנו לו להינות. בהצלחה לילד כי ברור שההורים "קצת" לוחצים/לחוצים.

הורים צריכים לדעת לפתח את החשיבה העצמאית והביטחון של הילד ולצאת מנקודת הנחה הפוכה ממה שיש היום: היום נהוג לחשוב:מוזיקאי כבר יש,תהיה משהו אחר בזמן שכדאי לחשוב: משהו אחר כבר יש, לפחות תנסה להיות מוזיקאי,אם תתמיד תצליח.